אשה עם גורל של חלונות
לפני שנים התאהבה בי אשה שאהבה לשבת בלילות מול חלוני. החזרתי לה אהבה ברמה שטחית של אדם המתרשם מאשה שיושבת מתחת לחלונו, אלא שכעבור זמן התאהב בה בחור שבעצמו אהב לשבת מתחת לחלונה
הלכתי אתמול ברחוב צדדי וראיתי אשה שאוספת ומפזרת את שיערה הארוך. היא עמדה בחצר של בית, בכיוון אל חלון כלשהו, ויתכן שגבר עמד בחלון וחילק הוראות. ייתכן הוא צילם, וייתכן שרצה להתרשם. והאשה הזו הזכירה לי אשה אחרת.
פעם, לפני שנים, התאהבה בי אשה שאהבה לשבת בלילות מול החלון שלי. למדתי בזמנו עד השעות הקטנות, והיא אהבה לעקוב אחר הצללית הלומדת. יום אחד, החזרתי לה אהבה ברמה שטחית של אדם שמתרשם מאשה שיושבת מתחת לחלונו, אלא שכעבור זמן התאהב בה בחור שהוא עצמו אהב לשבת מתחת לחלונה. הוא ישב מתחת לחלון שלה בשעות היום, והיא ישבה מתחת לחלון שלי בשעות הלילה. הייתי משועשע מצירוף המקרים.
חשבתי אפילו לכתוב סיפור דמיוני על אשה עם גורל של חלונות. אבל ההתפתחויות היו מכאיבות. היא הזעיקה אותי בכל פעם שגילתה אותו מתחת לחלונה, ואני הברחתי אותו. גבר נאה, עם שם, טוב והנה אני מגרש אותו כמו שמגרשים כלב שוטה.
שיחת הבהרה חד פעמית
הסיפור הזה חזר על עצמו כמעט בכל יום, עד שאשת החלונות שלי הפתיעה ברצונה להיפגש ביחידות עם איש החלונות שלה, לשיחת הבהרה חד פעמית. הם נפגשו בידיעתי ובהסכמתי בדירה שלה, והפרטים נודעו לי מפיה. היא חיכתה לו בשיער אסוף, והוא הביא יין ומוזיקה לטינית. הם שתו ודיברו, שתו ורקדו, בלי לחרוג ממה שהיא חשבה למותר.
רגע המפנה היה באמצע ריקוד סלואו, לאו דווקא צמוד, כאשר ביקש ממנה שתפזר את שיערה. פיזרה ואספה כמה פעמים, על פי בקשתו. זה הכל. לא התחבקו מעבר לצעדי הריקוד, לא התנשקו וגם לא החליטו לשוב ולהיפגש. הוא אמר שלום, לקח איתו את בקבוק היין הריק לזרוק באשפה שבחוץ, והשאיר במתנה את הדיסק הלטיני.
מצאתי אותה כועסת על עצמה שהסכימה לבקשתו לפזר ולאסוף את שיער ראשה. בפועל, היא כעסה על עצמה שהיא אוהבת אותו. בכל מקרה, לא כעסתי. איך אפשר לכעוס על רגש אמיתי? נפגעתי, אבל לא כעסתי. הרי לא אהבתי אותה באמת.
לבלוג של סבסטיאן
לפנייה לכתב/ת 
