למה היפניות שונאות את יום האהבה

יום האהבה הפך כבר מזמן ביפן ליום השוקולד השנתי. היפנים מוציאים מדי שנה ביום הזה אלפי יינים על שוקולד, אפילו 200 דולר לקופסא של שוקולד איכותי ויוקרתי, בלגי או שוויצרי כמובן. היצרנים והיבואנים שמחים מאוד: בשבוע אחד בפברואר הם גורפים כשליש מסך המכירות השנתי. המחזור השנה, על פי דיווחים בכלי התקשורת, צפוי להגיע ל-50 מיליארד ין (כ-42 מיליון דולר).

אבל בעוד שהגברים היפנים מלקקים את השפתיים, עבור הנשים היפניות ליום האהבה יש טעם מר. הסיבה היא המנהג המקומי שמאלץ את המזכירות - "נערות המשרד" כפי שהן קרויות כאן - להעניק ביום האהבה שוקולד לבוסים שלהן. הן לא עושות זאת מאהבה כלל אלא רק משום שהנורמה קובעת שכך יש לנהוג. המתנה מאולצת לגמרי וכך גם שמה - גירי צ'וקו - שוקולד חובה.

מקורו של המנהג ביוזמה וותיקה של חברות השוקולד, שרצו להגדיל את המכירות בפברואר סביב יום האהבה הנוצרי. זה מה שגרם לחברות ככל הנראה להמציא חג נוסף בלוח השנה המקומי - "היום הלבן". ביום הזה, בחודש מרס, מצופים הגברים להעניק לנשים מתנות גומלין - שוקולד בדרך כלל.

אבל אף צד לא עושה זאת בחפץ לב. סקר של ספקית אינטרנט יפנית גדולה מצא ש-70 אחוז מהמזכירות בשנות ה-20 וה-30 לחייהן היו שמחות לשם קץ למנהג היקר. כ-60 אחוז מהם אמרו שהן מתחילות לחוש עצב ותסכול ככל שה-14 בפברואר מתקרב. הן ציינו במורת רוח את הטרחה הרבה שבמציאת המתנות שיביעו באופן מדוייק את רגשותיהן כלפי הבוס, העמית לעבודה והחבר האמיתי, וכן את העובדה שמדובר בתענוג יקר למדי, בוודאי עבור מזכירה עם משכורת ממוצעת.

גם הגברים אגב לא הפגינו רומנטיות רבה בכל הקשור להחלפת המתנות. רובם אמרו בסקר שהם סבורים שמדובר בטרחה, שהם מתקשים למצוא את המתנה הראויה ושממילא הם לא אוהבים שהמתנה שלהן נבחנת מול מתנות של עובדים אחרים.