סקס, סמים וטל מוסרי
אחרי שנים שבהן בילה עם בחורה אחרת בכל לילה, אחרי שהתנסה בסמים וראה את המוות בעיניים, טל מוסרי קיבל שתי החלטות: 1. להתחתן (עם הבחורה היחידה במדינה שלא ראתה אותו מעולם בטלוויזיה) ו-2. לצאת מתדמית החנון מערוץ הילדים. בשביל זה אנחנו כאן
"אני מסתכל בזמן האחרון על הרבה צילומים מהעבר", הוא מסכם בפניי כשאנחנו נפגשים, "ושמתי לב שבשנים הראשונות בערוץ הילדים חייכתי המון, כל הזמן. גם בחיים, במסעדות וברחוב. הייתי חייב להיות מקסים לכולם, אבל בפנים הייתי גמור. החיוך נבע ממקום של המון בדידות, של רגעים קשים שאין לך עם מי לדבר ואת מי לאהוב, אז אתה מחייך כדי לחפות על חוסר הביטחון. ובשנה האחרונה למדתי להיות יותר מאושר, ופחות מחויך. אני כבר לא חייב לחייך כדי להיות בטוח בעצמי ובדברים שאני עושה".
ובכן, לט דה שינוי-תדמית ביגין. המצרכים הדרושים: בקבוק יין אדום, לוקיישן ברנז'אי (הקנטינה בשדרות רוטשילד, אם אתם ממש מתעקשים לדעת) ושעון שמראה על השעה 23:00. הפרט שכדאי להדחיק: הסיבה לשעה הגבולית של פגישתנו היא כי מוסרי חוזר מעוד הופעה של "שיר נולד", כמו בכל ערב עד לפני שבוע, מחנוכה שנמשך עד לתחילת פברואר. גם הסיבה הרשמית לראיון, כך נדמה לי, פחות סקסית משמוסרי היה רוצה, והיא תפקידו בסדרת הנוער "השמינייה" של ערוץ הילדים, שם הוא מגלם את דדי, ממציא הטורבו-טיים, אביהם של ניני ואיה. מלבד כל אלו מוסרי מתקרב בימים אלו לעשור כמנחה בערוץ הילדים, מככב בהצגתו החדשה של המנטור שמואל הספרי "נתניה" בבית ליסין, ומתרגל לחיי נישואין טריים, ולגיל 30 שיביא עימו, הוא מקווה, אתגרים של מבוגרים. "יש לי יחסים מורכבים עם ערוץ הילדים. ברמות מסוימות הוא תוקע אותי, ואני זועק על זה ומאמין שבסוף אני אשבור את התדמית. הייתי רוצה לעשות סדרות וסרטים עם תפקידים לא נחמדים, להיות פעם המניאק, או הזיין, ועדיין נותנים לי תמיד את התפקיד של החמוד. בינתיים, 'השמינייה' עושה לי איזה מהלך".
אתה די חמוד שם.
"יכול להיות, אבל זה בכל זאת מראה טל קצת אחר. אני מבוגר שם, אבא לילדים, יש לי סצינה של נשיקה עם בת הזוג שלי, שזה ממש לא טריוויאלי למנחה בערוץ הילדים. ביום שצילמו אותה כל הערוץ היה על הרגליים שהיא לא תהיה נועזת מדי. בכל זאת, טל שכולם מכירים מ'ששטוס' הולך לנשק אשה. גם לי לא היה קל בהתחלה".
למה?
"כי כשהגעתי ל'השמינייה' הבנתי שאני כבר לא הצעיר המגניב התורן. יש שמונה חבר'ה, צעירים יפים וחייכנים שכל החיים לפניהם, ואני בכלל בצד של המבוגרים עם המשקפיים. פתאום הבנתי מה זה אומר להיות בן 30. אחרי יום הצילום הראשון נשארתי במיטה יומיים, לא הצלחתי לקום. אבל עכשיו אני באמת בסדר עם זה. יש דברים חיוביים בלהיות בשל ומנוסה, למרות שתמיד יחשבו שאני ילד. את לא תאמיני כמה חזק המיתוג של ערוץ הילדים. עד היום, בגיל 30, אם מישהו רואה אותי עם בירה ביד אומרים לי, 'מה, אתה שותה?'. אז כן, אני שותה, ואני מזיין, ואני מקלל. כמו כולם".
אף אחד לא מכריח אותך להישאר בערוץ, אתה יודע.
"אני רוצה להישאר, ובכל זאת להראות צדדים אחרים. החוכמה היא לנצח את המדיה, לנצח את המלעיזים. הרי כל מי שעזב את הערוץ הילדים, פתאום אחרי יום גילו שהוא מבוגר ומגניב. מיכל ינאי הצטלמה עם ביריות ושוט, עודד מנשה שינה את התדמית שלו. אבל אני באמת לא משוכנע שהוא היה חייב לעזוב, אני הייתי שמח אם הוא היה נשאר עוד. לגבי עצמי, אני רק מחכה לבמאי עם אומץ, שיבין שאני יכול לעשות גם מה שיהודה לוי עשה ב'בסימן ונוס'".
מוסרי מקפץ על המסך מגיל 12, עת הופיע ב"תופסים ראש" עם נתן דטנר. אחר כך הגיעו צעירי תל אביב, שהפכו אותו לאליל נוער, ולהקה צבאית שהפכה אותו לקולו של דור. אבל מבחינתו, הרגע המכונן בחייו, שבו החליט שהוא רוצה להיות שחקן, היה הרבה פחות קליל מכל אלו. "ההורים שלי לקחו אותי להצגה 'קידוש' של הספרי, ליום הולדת 12, עם דב נבון ועדנה פלידל ויוסי גרבר. בהצגה היתה סצינה של ריב בין ההורים בערב שבת. סצינה מאוד חזקה, ואני פשוט לא עמדתי בזה. פרצתי בבכי ועזבתי את האולם באמצע. בהתחלה לא הבנתי מה קרה, והאשמתי את ההורים שלי שחשפו אותי לזה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות - להיות שחקן ולגרום לאנשים להרגיש ככה, לצחוק ולבכות. אגב, אחר כך התפלחתי אל ההצגה שוב ושוב. ראיתי אותה 14 פעמים".
מוסרי הודיע להוריו שהוא רוצה להירשם לבית הספר לאמנויות הבמה, מה שלא הלהיב את אביו, בלשון המעטה. "אבא שלי קיבל את הדף שאומר מה צריך להביא לבית הספר, וראה שכתוב שם 'נעלי בלט', והוא התעצבן מזה ואמר, 'מה, הבן שלי יהיה הומו?', אבל בסוף כשהוא ראה כמה מאושר הייתי שם, הוא הבין".
ואז, מהר מאוד, נהיית מפורסם.
"נכון. הכל קרה ברגע אחד. בדיעבד אני מבין שהתמכרתי לזה מיד. יש בזה משהו שדופק לך את החיים בצורה טוטאלית. כל יום כותבים עליך בעיתוני נוער, ואז אם פעם אחת לא כותבים, אתה ישר חושב, מה עשיתי?".
זו לא התבגרות מואצת?
"זו לא התבגרות בכלל. נדמה לי שרק עכשיו אני מתחיל לעבור את גיל ההתבגרות, אפילו יוצאים לי חצ'קונים. אז הייתי עמוק בתוך כל הבלגן, בלי זמן להתבגר. הייתי ילד שטוף מעריצים ומחיאות כפיים, ואם יום אחד לא קיבלתי את מחיאות הכפיים, הייתי אבוד".
את סגירת המעגל שלו עם הספרי מוסרי קיבל בצבא, כשהתקבל ללהקת חיל חינוך מיוחד, בבימויו של המחזאי הנערץ עליו. "ניגשתי לשמוליק וסיפרתי לו על אותו יום שבו החלטתי להיות שחקן. מאותו רגע הוא אימץ אותי. הוא לקח אותי באותו יום לאכול בשוק לווינסקי, להסתובב בין התבלינים. הוא הפך לדמות אב בשבילי, אבא רוחני שאתה מדבר איתו על אמנות ופילוסופיה וספרות ופוליטיקה וכדורגל, והוא גם אמר שאני כמו בן רביעי בשבילו. עד היום אני אלך איתו לאן שהוא ייקח אותי".
אבא שלך לא קינא?
"לא, אבא זה אבא, אי אפשר לקחת דברים כאלה ממך. שמוליק זה פשוט אבא אחר".
ארבעה חודשים לפני שחרורו הגיש הספרי הגיש את טיוטת המחזה הבא שלו, "שבעה", והודיע לו כי יש שם תפקיד שנכתב בשבילו, אחרי אודישן של שלוש שנים משותפות. מאז שיחק מוסרי בחמש הצגות של הספרי בתיאטראות השונים, ועל אחת מהן קיבל את פרס השחקן המבטיח בשנת 1996 - חוויה שמעוררת במוסרי טעם מר-מתוק. "בהתחלה זה היה מדהים, צרחתי בטקס ונורא התרגשתי. זה פרס מכובד, זכו בו אנשים כמו יורם חטב, ופתאום זה נפל עליי. ואז הבנתי שאני בעצם לא רוצה להבטיח שום דבר, אני רוצה לעשות מה שבא לי, והתחלתי לעבוד בערוץ הילדים. במסדרונות של התיאטרון אנשים הסתכלו עליי כאילו אני משוגע. איך אני עושה כזה דבר, במקום את 'המלט'? זה היה אסור בתכלית האיסור מבחינתם. זה כנראה היה המרד שלי, כי לא הספקתי למרוד לפני כן".
את שנותיו הראשונות בערוץ הילדים מוסרי מתאר כחיים של כוכב רוק, לפי כל הקלישאות. ועדיין, לא ברור לו איך דווקא הוא הפך לקורבן לאחד הביטויים ההזויים ביותר של אותן שנים, "סקס סמים וטל מוסרי", בתוכנית הלילה שהיתה פולחן בהתהוות, "חלומות בהקיציס". האם איל קיציס וטל פרידמן צחקו על התדמית הנקייה והמצוחצחת, או שהם באמת ראו אותו באלנבי 58, מתקרחן כאילו המחר בוטל? מוסרי מטיל עליי את המשימה לגלות את שורש הביטוי, ולכשעצמו מעדיף לחשוב שאין כאן הפוך על הפוך. "יכול להיות שהם ידעו שאני באמת יוצא הרבה שנים. אני קלאבר בדם וזה לא ייגמר אף פעם".
אתה יודע שהוציאו חולצות טי שכתבו עליהן "סקס סמים וטל מוסרי".
"לא רק חולצות. יש מרצ'נדייז מטורף סביב זה. פעם פגשתי את איל קיציס ושאלתי אותו על זה, והוא אמר לי, 'אתה מרגיש טוב? נחמד לך? סקס סמים וטל מוסרי'. אבל זה מעלה חיוך, לא?".
בטח.
"בכל מקרה, החלום שלי תמיד היה להיות ברי סחרוף, וחייתי את זה בערוץ הילדים. זה מוזר, כשאתה מנחה בערוץ וכולם חושבים שאתה הולך לישון ב-20:00, שותה מינרלים, אוכל אורגני, וקורא מרים ילן שטקליס לפני השינה, אבל זה ממש לא ככה. אמרתי לך שמים שקטים חודרים עמוק".
ועכשיו פרט בבקשה.
"יש לי פני ילד טוב וזה יתרון, לא חושדים בי בכלום וזה מאפשר לי לחיות בשלום. הספקתי הרבה. כמות הסטוצים שלי יכולים לפרנס גיליון מורחב של 'פנאי פלוס'. אני לא אוהב להתפאר, אבל תחשבי שלא היתה לי חברה רצינית עד נעם, ולא הייתי לבד אף ערב. ברחוב, בבר, הייתי אוסף אותן, לא משנה אם הן היו יפות או מכוערות, הסיפור היה אם נהיה ביחד הלילה או לא. זה כל מה שהוביל אותי. בדיעבד אני מבין שזו היתה האהבה הטהורה היחידה שקיבלתי במהלך היום, כי כל השאר היה מבוסס על איזו אריזה והילה שאתה מוכר לקהל".
וסטוץ זאת אהבה?
"כן. סוג של אהבה. אם הציפיות של שני הצדדים תואמות, אפשר לקיים מערכת יחסים אוהבת של שעה. ובדרך כלל הן תאמו. הייתי אוסף אותן ב-03:00 בלילה, ובשעות כאלה זה די ברור מה אתה רוצה. הפסיכולוגית שלי שאלה אותי פעם אם אין המון בחורות שכועסות עליי עכשיו בתל אביב, ואני באמת מקווה שאין, ושתמיד הבהרתי את כוונותיי, אבל אם מישהי הבינה לא נכון אני מתנצל כרגע. בכל מקרה, גם הן מאוד נהנו".
מה אתה אומר.
"באמת, השקעתי הרבה בכל בחורה. אני אוהב לענג יותר מלהתענג".
ואתה תמיד נהנית?
"כן. הבעיה היחידה היא שלא היתה אינטימיות אמיתית, וכנראה בגלל זה לא הצלחתי לישון עם אף אחת. אחרי מעשה האהבים הייתי מתלבש והולך ללוות אותה בתירוץ שיש לי פגישה עם חבר מוקדם בבוקר או משהו כזה. הייתי חייב להיות לבד".
במקביל היו שמועות על העדפותיך המיניות.
"תמיד היו שמועות שאני הומו, זה נכון. זה לא הפריע לי אף פעם. יש לי המון חברים הומואים, אני אוהב אותם מאוד. באופן עקרוני, אני יכול להגיד לך שאני ממליץ לנסות כל מיני דברים, לא להיות מקובע. נסתפק בזה?".
אם חייבים. אוקיי, עברנו את הסקס. מה עם סמים?
"ניסיתי כמה פעמים, ויש דברים יותר טובים מזה. אני סקרן ואוהב לבדוק גבולות, אז היו לי חוויות אבל בתכלס אני די פחדן והיפוכונדר, ורוצה שהמוח שלי יפעל באופן עצמוני. פעם הייתי בהודו, בהרי ההימלאיה, ושתיתי באנג לאסי. את יודעת מה זה? לא משנה, זה היה קשה. ראיתי את המוות מול העיניים ובכיתי לידידה שלי שמחר יכתבו בעיתון 'טל מוסרי מערוץ הילדים נפטר משימוש בסמים'. זה לא היה כיף בכלל, ומאז אני נזהר יותר".
לפני ארבע שנים פגש מוסרי את נעם, אשתו זה חצי שנה, שייצגה בעיניו את ההפך הגמור מכל מה שהכיר. נעם היא קיבוצניקית מבית השיטה, נצר למשפחת בן גוריון ("וגם היא עומדת על הראש"), מורה ללקויי למידה, עושה יוגה ומנסה גם לאזן את טל בזמן שנותר. למרות כל האייטמים במדורי הרכילות שקישרו את מוסרי עם שיר גוטליב ודנה דבורין בימים המוקדמים, ועם ימית סול בימים המאוחרים יותר, הוא טוען בלהט כי נעם היא החברה האמיתית הראשונה שלו, וכמעט האשה היחידה שעימה בילה לילה שלם. "עם ימית הייתי ישן, אבל לא טוב. אחרי שנפרדנו הבנתי שאני צריך מישהי שלא קשורה לתחום הזה. נעם לא ראתה טלוויזיה עשר שנים לפני שהיא פגשה אותי, היא לא קשורה לדברים האלה. בחיים לא תראי אותה באירוע יחצני. היא בן אדם מאוד פרטי ואני מכבד את זה. לפעמים יש לי איתה פדיחות, זה מצחיק. ישבנו בחתונה של אפרת רייטן ליד מיכל ינאי ועודד מנשה, ונעם שאלה אותם מי הם, ומה הקשר שלהם לכלה. הם היו בהלם ממנה".
איך הכרתם?
"בחנות נעליים. היא מכרה, אני קניתי. היא לא היתה מאוד נחמדה אליי, אבל כשיצאתי משם התקשרתי לחברי אלון שטרוזמן ואמרתי לו, 'כרגע הכרתי את אשתי'. הוא הכריח אותי להתקשר לחנות ולהזמין אותה לצאת, אז התקשרתי. אמרתי לה, שלום, זה טל מוסרי. והיא אמרה לי, 'מי?', לא היה לה מושג מי אני, אבל היא הסכימה לצאת איתי. יצאנו, בערב הראשון כבר שכבנו, בדייט השני בכיתי לידה. זה היה מאוד חזק. והיא לא נבהלה והתערערה, ואז ידעתי שבאמת נתחתן. משהו שם היה שונה מכל האחרות".
אולי עם האחרות אתה היית כוכב?
"כן, ונעם היתה כוכבת מהרגע הראשון. את אומרת משהו שלא חשבתי עליו. נעם היתה הכוכבת, המלכה, למרות שאם היא היתה יושבת כאן היא לא היתה מסכימה עם התיאור הזה".
חשבת שתתחתן?
"ממש ממש לא. חתונה היתה מוקצה בעיניי. אני שונא ומתעב ובז לכל מי שמתחתן - ודווקא אני עשיתי משתה של שלושה ימים ולילות. אני מודה שהיו לי בעיות עם הטקס ולא הבנתי עד הסוף, למרות שהוא היה דתי לגמרי, אבל זה היה חשוב לנעם ובעצם גם לי. יש משהו באמירה הפומבית הזו מול העולם שאנחנו ביחד. לפני החתונה הייתי שואל חברים נשואים אם זה משנה משהו, והם אמרו שלא, אבל אני דווקא כן מרגיש שונה. החתונה הרגיעה אותי".
היה קשה להיכנס למחויבות אחרי שנות ההוללות?
"לא קל. בכל זאת, אנחנו חיים בתל אביב, סדום ועמורה. אבל אני מקטין גירויים, לא יוצא לברים אלא למסעדות, עובר טיפול, יש לי אהבה ודיאלוג עם נעם וכמו שהפסיכולוגית שלי אומרת, אי אפשר הכל. אל מול האהבה יש הרגל שכיח, אבל אני זקוק רק לנעם. העבר לא מטריד אותה, היא חיה רק בהווה. היא מעלינו, בדרגת אל".
מה?
"היא מדהימה, חבל שאת לא יכולה להכיר אותה. גם את היית מתאהבת בה. אני עדיין לא מבין איך נפל עליי כזה דבר".
נו טל, אני אוכלת!
"מה אני אעשה, זה ככה. הקשר בינינו מתחזק משעה לשעה".
אז מה הסוד?
"חלק מהעניין הוא שאנחנו מודעים לכך ששנינו ישויות נפרדות. נעם היתה לבד לפני שהיא הכירה אותי, היא חיה את החיים שלה, ולמרות שבחיבור בינינו יש משהו מטורף, אנחנו גם מודעים לצורך בהפרדה. אני עדיין יוצא לאומן פעם בשבוע, רוקד עד 08:00 בבוקר, ואפילו מפלרטט אם מתחשק לי. אני אומנם סגור יותר ביחס לחברה יותר מפעם, אבל עדיין עושה חיים".
אתם חושבים כבר על ילדים?
"יש את הקלישאה שאומרת שלכל מנחה בערוץ הילדים יש מיליון וחצי ילדים, אבל נעם כבר רוצה ילד אמיתי משלנו. אני עוד מפחד מזה, אבל אני מקווה שכמו שהיא הובילה אותי לחתונה, היא תוביל אותי גם לזה. בכל מקרה, עד שזה לא יקרה לי אני לא אהיה באמת מוכן".
על אף שבמהלך שיחתנו מוסרי מקפיד לציין שהוא "הכי לא ברנז'ה שבעולם", וכי הוא "שומר על חבורת חברי ילדות שלא קשורים לתעשייה ויודעים מי זה טל האמיתי", קשה שלא להסתחרר מכמות הניים-דרופינג שלה הייתי עדה, שכוללת את סמנכ"ל התוכן של HOT, אלון שטרוזמן, יוצר "השמינייה" וחברו הטוב גיורא חמיצר, החבר יונתן ריגר ("הוא זה שייעץ לי ללכת לפסיכולוגית), גל אוחובסקי ("אני כועס שהיא לא נתן לי את התפקיד של ג'אגר") ועוד רבים ומגוונים. חברו את זה לכמות הנשיקות וטפיחות השכם שמוסרי מעניק לכל מי שעובר ליד שולחננו (אני ספרתי את שרונה פיק ועידו רוזנבלום, אבל בטוח היו עוד), ואת משפט הזן הבא שמוסרי מנדב: "מה ההבדל בין הבראסרי לקנטינה? שבקנטינה אני יושב, ובבראסרי יושב עודד מנשה", וקיבלתם אווירה מעט מחניקה. אני תוהה אם החיוך הממוקם על פניו של מוסרי כעת הוא זה שעליו העיד בתחילת שיחתנו, שמגיע מתוך הרגל, או כדי לחפות על חוסר ביטחון. מוסרי, מצידו, מודה כי הגיעה העת למעט התנתקות. "באוגוסט אני עומד לעשות משהו שלא עשיתי בחיים. אני נוסע ללונדון עם נעם לתקופה בלתי מוגבלת של לפחות כמה חודשים. אני רוצה לחיות את האלמוניות, להכניס דברים לפרספקטיבה".
מה תעשה שם?
"אנוח. האמת היא שהחלום המקורי שלי היה לעשות טריינספוטינג, להגיע ללונדון רווק ולהתחרע על העיר. אז זה כבר לא יקרה, אבל יש משהו שאני מת לעשות, לשיר ברחובות בקול רם, בלי לחשוש מה אנשים יגידו. עשיתי את זה פעם אחת בלונדון, ואני מת לעשות זאת שוב".
מה שרת?
"'מיליוני אנשים לבד', של החברים של נטשה".
לפנייה לכתב/ת 
