זו העשירייה שלנו ב-NBA. מה שלכם?
האולסטאר ביוסטון יפתח את חגיגות ה-60 לליגה, שבמסגרתן יצטרפו מניין שחקנים לרשימת 50 הגדולים בכל הזמנים. אנחנו בחרנו, קובי ודאנקן מובילים. הכנסו להגיב ולנמק: מי ראוי יותר, מי פחות ומי בכלל לא?
בארצות הברית יודעים לתת כבוד, זה לא חדש. האוהדים אוהבים לדרג את הכוכבים שהם מעריצים, גם זה ברור. אז כשיש תירוץ טוב לשלב בין השניים, ולגרוף רייטינג על הדרך, הקומישינר של ה-NBA, דייויד סטרן, לא מפספס הזדמנות.
סוף שבוע האולסטאר ביוסטון יחל בציון חגיגות ה-60 להיווסדה של הליגה. למרות שתחרות ההטבעות והשלשות כבר די מזמן איבדו מקסמן, הפעם צפוי מקור עניין נוסף בשבת בערב, יממה לפני המשחק המסורתי בין כוכבי המזרח למערב. גם בטקסס יש בחירות, אם תרצו.
רשת TNT, האמונה על שידור הערב, תכריז על עשרת השחקנים שייכנסו לרשימת "60 הגדולים" בתולדות הליגה, ויצטרפו ל-50 שנבחרו לפני עשור, בחגיגות היובל. העשרה ייבחרו מתוך רשימה של 20 שחקנים, על ידי פאנל מומחים נרחב. כרגיל במצבים מעין אלה, הוויכוחים סביב השאלה "מי ראוי" מהווים את לב ליבו של הדיון האינסופי בין חובבי הכדורסל. בהתאם למשנתו של סטרן, גם הדיבורים הללו הופכים לחובקי עולם.
אז מה אתם חושבים? לפניכם עשרת הראשונים, הראויים לפי דעתנו. אבל זו רק דעתנו. באמצעות מערכת התגובות של ynet, אתם יותר ממוזמנים לחלוק עלינו ולנפק את הסבריכם המנומקים. יצאנו לדרך.
1. קובי בראיינט: אחרי שמייקל ג'ורדן בעצמו אמר שקובי "הכי טוב בעולם", יש למישהו בכלל ספק? 81 נקודות בערב אחד, 3 אליפויות, 8 משחקי אולסטאר וכל זה בגיל 27. אולי רק בחורה אחת תגיש ערעור.
2. טים דאנקן: מאז התפרסמה רשימת ה-50, הוא כנראה השחקן מספר אחת בליגה, ואולי הפאוור פורוורד הטוב בכל הזמנים. חשוב מכל – חיבר סביבו קבוצה (סן אנטוניו) שהשיגה את המאזן הכי טוב בכל ענפי הספורט האמריקני מאז הגיע. שלוש אליפויות, שמונה פעמים בחמישיית ההגנה.
3. אלן אייברסון: השחקן הכי נמוך שנבחרת ראשון בדראפט, והלב הכי גדול ב-NBA. פשוט לא להאמין איך הצליח הגוף שלו לעמוד בכל הפציעות והמכות שהוא חוטף מידי ערב, ולהישאר עם זריזות ואקספלוסיביות שמותירים כל צופה פעור פה. ה-MVP ב-2001, פילדלפיה שלו ושל לארי בראון היתה הקבוצה המרגשת ביותר שהגיעה לגמר מאז ג'ורדן ועד היום.
4. קווין גארנט: סימן את פתיחת עידן השחקנים שיצאו מהתיכון, והגדיר סוג חדש של שחקן, שעושה פשוט הכל, בשני צידי המגרש. הפרנצ'ייז פלייר האולטימטיבי. למרות שלא הצליח להטביע חותם בפלייאוף, אי אפשר לראות את הרשימה בלעדיו.
5. בוב לניר: נעדר באופן תמוה מרשימת ה-50. מהסנטרים הגדולים בתולדות המשחק, הוביל את דטרויט בשנות ה-70 ואת מילווקי בשלהי הקריירה. שמונה פעמים אולסטאר, ממוצעי קריירה של יותר מ-20 נק' ו-10 ריב' ב-51.4 אחוזים מהשדה.
6. בוב מקאדו: כנראה שלא אהבו בובים לפני עשר שנים. האבטיפוס לפאוור פורוורד המודרני, שגם קולע מבחוץ. התחיל את הקריירה בענק כ-MVP (1975), פציעות קצת העיבו על ההמשך, אבל סיים כאלוף עם הלייקרס. למרות שלקריירה אירופית אין משקל פה, היה הכוכב האמיתי הראשון שחצה את האוקיאנוס. זכור מאוד לאוהדי מכבי ת"א הוותיקים.
7. רג'י מילר: נכון, היה שומר וריבאונדר די זוועתי. נכון, לא זכה באליפות. אבל הגדיר את המושג "שחקן קלאץ'", והכי חשוב: ריגש את כולם וסיפק רגעים בלתי נשכחים. 18 שנים של צליפות שכולן באינדיאנה, מלך השלשות בכל הזמנים. כחבר פאנל ב-TNT יש חשש לניגוד אינטרסים, אבל למי אכפת?
8. דומיניק ווילקינס: עוד תיקון לרשימה המקורית. "סרט ההילייטס האנושי", שיחד עם ג'ורדן העלה את השליטה האווירית לגבהים חדשים בשנות ה-80. סיים עם ממוצע קריירה של 24.8 (11 בכל הזמנים) והוביל את אטלנטה לשנים גדולות בצל הסלטיקס, הפיסטונס והבולס.
9. ג'ייסון קיד: הפוינט גארד הטוב בדורו (למרות שסטיב נאש נושף בעורפו). אינטילגנציית משחק ברמה של הגדולים באמת, מנהיג קבוצות בהגנה ומריץ מתפרצות מושלמות. סחב על גבו קבוצות נטולות כשרון מניו ג'רזי לגמר הפלייאוף.
10. דניס רודמן: "התולעת" מצוי לאחרונה במסע תשומת לב נוסף, הפעם באנגליה , אך מקומו ביוסטון. גם ללא אספקת השערוריות, כדורסלן נדיר, שהיה צריך להיכנס לרשימה לפני עשור. ריבאונדר עצום, שומר מהטובים שדרכו על פרקט, חמש אליפויות.
קרובים להכנס:
גארי פייטון: תשע פעמים אולסטאר, משחקני ההגנה הגדולים, סחב את סיאטל לגמר. ג'ו דומארס: הגנה, מחויבות, קליעה בחסד, יציבות נדירה. מנהיג אמיתי, 2 אליפויות עם דטרויט. אלכס אינגליש: האלגנטיות שבקליעה. סקורר אדיר, בעיקר בדנבר בשנות ה-80. לא בלט בפלייאוף. סטיב נאש: מועמד לתואר MVP שני ברציפות השנה. בנה את עצמו בעקביות באופן מרשים, בדרך להיות אחד הרכזים הטובים בהסטוריה. אדריאן דנטלי: שחקן הפנים הנמוך (1.96 מ') הכי טוב שהיה אחרי צ'ארלס בארקלי. משום מה, לא נבחר עדיין להיכל התהילה.
ברנארד קינג: המאסטר של הקליעה בסיבוב, עשה נקודות בכמות אדירה אבל בשקט, בשנות ה-80 העליזות. פציעה קשה בשיא הקריירה עצרה אותו. קוני הוקינס: אמן הפעלולים עם הכדור, מאגדות מגרשי האספלט בניו יורק. שנותיו הגדולות של "הנץ" היו לפני שהגיע ל-NBA. לברון ג'יימס: בדרך להיות הגדול בכל הזמנים? רק האופן בו עמד בציפיות האסטרונומיות מצדיק את מקומו בקרבת הגדולים. עדיין לא טעם פלייאוף, אבל בטוח ייכנס בגרסת העדכון הבאה. דניס ג'ונסון: קטלני ברגעי הקלאץ', קומבו-גארד עם חוכמת משחק עצומה. ה-MVP של גמר 1979 עם סיאטל, הוסיף עוד שתי אליפויות בבוסטון. וולט בלאמי: סנטר-סקורר טבעי ואצילי, רשם את אחת מעונות הרוקי הגדולות בהיסטוריה (שיקגו פאקרס 1962).
16 שחקנים נבחרו לרשימה הראשונית, אך הודחו בשלב המוקדם:
גייל גודריץ', קווין ג'ונסון, ארטיס גילמור, גרנט היל, ג'ו ג'ו ווייט, סידני מונקריף, דירק נוביצקי, טרייסי מגריידי, דן איסל, טומי היינסון, ג'ו פאלקס, דוויין ווייד, בוב דייויס, מארק אגווייר, אדריאן דאנטלי, מוריס צ'יקס
רשימת 50 הגדולים המקורית:
נייט ארצ'יבלד, קארים עבדול ג'באר, פול אריזין, צ'ארלס בארקלי, ריק בארי, אלג'ין ביילור, דייב בינג, לארי בירד, בוב קוזי, ווילט צ'מברליין, דייב קוואנס, בילי קנינגהאם, דייב דה-בושר, קלייד דרקסלר, ג'וליוס ארווינג (ד"ר ג'יי), פטריק יואינג, וולט פרייזר, ג'ורג' גרווין, האל גריר, ג'ון הבליצ'ק, אלווין הייז, מג'יק ג'ונסון, סם ג'ונס, מייקל ג'ורדן, ג'רי לוקאס, קרל מאלון, מוזס מאלון, פיט מארביץ', קווין מקהייל, ג'ורג' מיקאן, ארל מונרו, חאכים אולאג'ואן, שאקיל אוניל, רוברט פאריש, בוב פטיט, סקוטי פיפן, וויליס ריד, אוסקר רוברטסון, דייויד רובינסון, ביל ראסל, דולף שייס, ביל שרמאן, ג'ון סטוקטון, אייזיאה תומאס, נייט ת'ורמונד, ווס אנסלד, ביל וולטון, ג'רי ווסט, לני ווילקינס, ג'יימס וורת'י.
לפנייה לכתב/ת 
