ריבוי אורגזמות מילא, אבל ריבוי אהבות?
האם אפשר לאהוב שני אנשים בוזמנית? האם כל אחד מסוגל לכך, או רק לחלקנו יש יכולת לפצל את עצמם רגשית? האם מדובר באהבות טוטאליות, או בחלוקה של מאה אחוז ביניהן?
האם אפשר לאהוב יותר מאדם אחד בוזמנית? האם אכן מדובר בשתי אהבות אמת, נפרדות ובלתי תלויות זו בזו? האם יש דבר כזה אהבת אמת בכלל, ואם כן מהי? האם כל אחד מאיתנו מסוגל לאהוב כמה אנשים בוזמנית, או רק לחלקנו יש יכולת לפצל את עצמם רגשית? ואם שתי אהבות, האם מדובר בשתי אהבות טוטאליות, או בחלוקה של מאה אחוז בין שתיהן? ואם כבר, למה לעצור בשתי אהבות? שלוש? ארבע? אינסוף?
היתה לי שיחה עם מישהי שסיפרה לי שהיא אוהבת שני גברים בחייה. העליתי כמה אפשרויות, שאלתי כמה שאלות, ניסיתי להבין. שמעתי על ריבוי אורגזמות (מולטי בשפת העם), אמנם לא חוויתי אישית, אבל ממקור ראשון אני יודעת שזה קיים. אבל ריבוי אהבות? בתפיסה הרומנטית שלי אהבה היא טוטאלית מכדי שיהיו יותר מאחת כזאת. תפיסה רומנטית, או נאיבית?
הרי השיחה, מצונזרת:
היא:
יש בכל בן אדם תכונה או משיכה או רגש שמתבטא בצורה אחרת, את האיש שלי אני אוהבת, את ההוא אני אוהבת בצורה אחרת לחלוטין.
אני:
ואם היית צריכה לבחור בין שתי האהבות האלה, איזו אהבה יותר ממלאה אותך? איזו אהבה יותר שלמה? איזו יותר שורדת? עם איזו מהן את רוצה להזדקן?
היא:
ברור לי שהאהבה החדשה הזאת יום אחד תחלוף, שזה לא לעולם. וברור לי שהאיש שלי הוא האדם שאיתו הייתי רוצה לחיות.
לתפיסתי, אהבה היא טוטאלית מכדי שיהיו יותר מאחת (ויז'ואל/פוטוס)
אני:
אז אולי יש רק אהבה אחת בעצם?
אולי השנייה היא אמוציות חזקות ומכלול של דברים, אבל לא אהבה?
היא:
אני לא מצליחה לענות לעצמי על השאלה הזאת. אני יודעת שיש שם רגשות, אי אפשר לפספס את זה.
אני:
אולי זה ריגוש ברמות גבוהות, שמחזקות אותך. אולי זו משיכה מדהימה והתאמה פיזית מעולה. אולי את מלבישה על זה רגשות ואהבה בשביל לסדר לעצמך את הראש, אולי בשביל המצפון.
היא:
שאלתי את עצמי את אותן השאלות, ובכל פעם הגעתי למסקנה שזאת כן אהבה. הרי אהבה מרגישים ודאגה מרגישים, וגם היה לי למה להשוות.
אני:
האמת, לבטח תדעי את התשובה רק אחרי שהיא תיגמר. רק בדיעבד אז יודעים אם זו היתה אהבה אמיתית, או שכנוע עצמי ברמות גבוהות.
היא:
כן, בדברים האלה הזמן הוא השופט הכי מוצלח.
שמעתי את המשפט הזה מספר פעמים בחיי, אנשים שהודו שהם אוהבים שני אנשים בוזמנית. אני מנסה להבין מה אני מפספסת בכך שאני לא מאמינה בשתי אהבות בוזמנית, איזה אות קטנה לא קראתי. אם אתרגם אהבה אמיתית, לשלם, לאחד, ל-100 אחוז. הרי ששתי אהבות זה לא 200, זה 50-50. או אולי 60-40 אחוז, או כל חלוקה אחרת. אז בעצם מקבלים שלם בצורה של שניים? האם אפשר לאהוב יותר מ-100 אחוז? אם אהבה זו התמסרות טוטאלית, איך אפשר להיות טוטאליים כשיש שניים?
העובדה שהיא רואה עצמה רק עם אחד מזדקנת, שורדת, מראה כי שתי האהבות אינן זהות. היא קראה להן אהבות "שונות". אני שאלתי אם זו אהבה באמת, או מס שפתיים בשבילנו. האם לא יותר קל לומר "אני אוהב", במקום לנסות להסביר מה ואיך הגענו לאן שהגענו. האם זו לא דרך לברוח מהתמודדות עם שאלות מציקות כמו "מה חסר לי בשלם?"
אהבה היא צורך די בסיסי וקיומי שלנו. בצרכים, כמו בצרכים, כאשר הצורך מסופק הוא נרגע, משתתק. האם אפשר להתאהב כאשר אין את הצורך להתאהב, כשלכאורה הוא במצב הרדום והמסופק שלו? אני בספק. אבל טוב לה, והיא אוהבת את שניהם, כל אחד אחרת.
לי יש תיאוריות, ולה יש מציאות, ואין ביניהן סנכרון
אז לי יש תיאוריות, ולה יש מציאות, ואין ביניהן סנכרון. האם זה מבנה אישיותי שונה, או שבוקר אחד אני יכולה למצוא את עצמי מאוהבת באדם אחר, חדש, למרות שהלכתי לישון מאוהבת לחלוטין? ואם זה קורה - מה? איך?
אני חושבת שאין דבר כזה. יש לנו יכולת לאהוב אדם אחד באופן מוחלט, מלא ושלם. אהבה צריכה להיות טוטאלית.. ברגע שהיא לא, יש קרע, סדק, והיא מתחילה להתפורר. כמו בסרט "חומות של תקווה", ההוא שחפר במשך שנים מנהרה, כל יום כמה שברי אבנים קטנות שפיזר למחרת בחצר הכלא. שנים, כל יום קצת. אף אחד לא הבחין בכך, אבל בסוף הוא ברח, כך גם האהבה. מהסדק הראשון, היא יכולה להתפורר לאט, לאט, עד שהיא תחמוק לנו בין הידיים, תתמוסס, תתפורר ותברח. בסוף לא יישאר ממנה דבר מלבד חור ענק, לזכר מה שהיה פעם. זה אומר שמשהו לא תקין, שמשהו לא בסדר, שמשהו לא עובד, שמשהו מקולקל, שמשהו חסר, אחרת איך בדיוק מוצאים אהבה שנייה בלי לחפש, היא פשוט נוחתת? אני לא מצליחה למצוא אפילו אחת, אז שתיים כאלה?
אם קמתם בבוקר וגיליתם שאתם אוהבים/מאוהבים בשני אנשים, אולי כדאי ללכת למישהו שיטפל בסדקים. אי אפשר לאהוב שני אנשים בוזמנית, לא אהבה אמיתית (או שאולי אני באמת רומנטית ונאיבית מדי?)
לפנייה לכתב/ת 
