שתף קטע נבחר

כביש מוחק ישראל

טרם מאוחר להודות שכביש 6 הוא טעות קשה בכל קנה-מידה לאומי ובכל אמת מידה מקצועית. הגיע הזמן לעצור את המשך מסע האיוולת של כביש מוחק ישראל, ולהשאיר את נופי הקדומים של הגליל והנגב לדורות הבאים. הפתרון - בשדרוג מערך הדרכים הקיימות

בינואר 1970 הפגינו כמה מאות מחברי החברה להגנת הטבע בגבעת ההגנה שעל הכרמל, סמוך לאנטנה הגבוהה שמעל למחצבת חריבה, נגד הרחבת המחצבה ב-650 דונם נוספים. הרחבה זו היתה אמורה לבוא על חשבון פארק הכרמל, שהיה עתיד לקום על הרכס הגבוה של הר הכרמל ושלוחותיו. באותם הימים היתה מחצבת חריבה המקור העיקרי לחומר אבן למפעל המלט נשר, הסמוך לקיבוץ יגור.

 

בעקבות ההפגנה קיבלו מוסדות התכנון החלטה אמיצה לסגור בהדרגה את המחצבה, ובד בבד לפתוח מחצבות אבן חדשות בקרבת העיירה תמרה, שבמורדות המערביים של הרי הגליל. במסגרת הבדיקות הטכניות-כלכליות לשינוע החומר מהמחצבות למפעל, נבחנה גם חלופת הובלה ברכבת, על-ידי סלילת מסילה שתחבר את מפעל נשר לאזור תמרה; אך חלופה זו נפסלה עקב אי-כדאיות כלכלית. זה היה הרקע לקבלת ההחלטה ולסלילת דרך מספר 70 מצומת יגור לצומת אבלים, היא אעבלין.

 

דרך מספר 70, מצומת התשבי עד צומת אבלים, היא כיום כביש דו-מסלולי ודו-נתיבי ברמה טובה, למעט העובדה שכלל אינו ממוחלף, ולו במחלף אחד (צומת תשבי, צומת יגור, צומת כפר אתא, צומת סומך וכו'). הקמת שישה או שבעה מחלפים תחת הצמתים הנ"ל תשלש את קיבולת הכביש, והוא יכול לשמש, על נקלה, כנקז הצפון-מערבי לדרך מספר 6. לא ברור מה טעם יש בסלילת כביש 6 באזור זה, תוך העמסת עורק תחבורה נוסף ומיותר על המסדרון, הצר ממילא, של מישור החוף הצפוני - למעט גאווה מקצועית נטולת רסן של כמה מתכננים, יזמים, קבלנים ומנהלים בחברת חוצה ישראל.

 

כמו דרומה למחלף יסודות, כך צפונה לקטע 18 המסתיים במחלף תות – כביש "דורס ישראל" מיותר לחלוטין מבחינה תחבורתית והרסני מבחינה סביבתית. מה עוד צריך לקרות כדי שהפוליטיקאים ישנו את החלטותיהם, המתאימות אולי לתנאי הסביבה של אחת ממדינות המערב התיכון של ארצות-הברית, אך לא לתנאי הצפיפות של מדינת-העיר ששמה ישראל?

 

יחידת הנוף של שוליו הדרום-מזרחיים של רכס הכרמל משיקה כמעט לשולי יחידת הנוף של הגליל המערבי, המאופיינת בגבעות הנמוכות של טבעון ובנותיה, המתמזגות בצפון ובמזרח עם רכסי בית-לחם הגלילית ושפרעם, ובצפון עם אזור ציפורי והגוש ההררי של אזור משגב. אלה הם בתי-גידול ייחודיים של חבורת אלוני התבור, שדמות נופם הייחודית דומיננטית בתוואי השטח. מדובר באזור התווך החוצץ ביניהם כעמק צר, שנוצר כתוצאה מהתחתרות נחל הקישון בערוץ שיצר בסלעי הקירטון הרכים.

 

טרם הסתיימה ההתעללות של קטע 18 של הכביש ב"טוסקנה של אזור מנשה", גבעות אלונה ויערות מנשה, עוד נשקף האיום להשחתת יערות יוקנעם ולפגיעה בשולי מורדות הכרמל בואכה עמק זבולון, וכבר נזעקים שוחרי שמורות אלוני התבור שבגבעות טבעון להגן עליהן מפני החורבן העתידי שימיט קטע 7 של הכביש, וחמור לא פחות – חיסול אחרוני השטחים הפתוחים שיוקרבו על מזבח מחלפי הענק שלו.

 

כי זאת לזכור: מחלף ענק באזור אלרואי אמור לחבר את כביש 6 עם דרך 70 המקבילה לו, כאמור, עם דרך 77 (כביש ואדי מילק–רמת ישי–צומת המוביל–צומת גולני), ובמרחק-מה צפונה – מחלף נוסף של כביש 6 עם דרך 75 מחיפה לטבעון, מגדל העמק ונצרת. כדי להמחיש את זלילת השטח נציין, כי מחלף קסם הסמוך לראש העין כבש "רק" 1,200 דונם אדמה חקלאית פורייה עם מים זמינים, שהוא שווה ערך לשטח הכולל של מושב בינוני בן 48 יחידות משק חקלאיות בשטח של 25 דונם ליחידה. כל זאת בעבור מחלף תלת-קומתי בלתי מלא (בשוליו יש עדיין רמזורים) על כביש 6, החוצה את דרך מספר 5 ודרך 444.

 

בהיותו ממוקם בלב העמק הצר של נחל קישון, מול התל הקדום של חרושת הגויים, יש במיקומו המוצע של מחלף אלרואי רגישות סביבתית העולה עשרות מונים על זו של מחלף קסם בעמקו הרחב של נחל הירקון. המסילה הכפולה של רכבת העמק, שתחודש בתוואי ההיסטורי שלה, חייבת לעבור בו. גם דרך 70 הקיימת כבר נוגסת במותניו הצרים, וכמעט לא ייוותר מקום לנחל הקדומים – הוא נחל קישון, שערוצו חוצה את העמק לפחות מאז ימי דבורה הנביאה.

 

נשוב לרגע לניתוח ההיבטים התחבורתיים-כלכליים של כביש 6. בינואר 2006 כבר התפקחה ישראל ממרבית המיתוסים שבהם הלעיטונו יוזמי הכביש, מקימיו ומפעיליו בקטע המרכזי בן 86 הק"מ שבין מחלף יסודות בדרום למחלף ברקאי בנחל עירון:

 

  • יזם זר – מר לב לבייב, כמו גם חברת אפריקה-ישראל שבבעלותו, אינם זרים במדינת ישראל, ואינם זרים לה. הם זכו במכרז רק על הקטע המרכזי של הכביש, כששאר הקטעים נותרו בידי החברה הממשלתית חוצה ישראל. נשאלת השאלה: במה היא עדיפה על מע"צ, החברה הלאומית לדרכים בע"מ, האחראית לפיתוח כל שאר דרכי ישראל ותחזוקתן?
  • מממן זר – בנק הפועלים נמכר כבר לפני שנים למשפחת אריסון, אך – מה לעשות שהוא עדיין בנק ישראלי בבעלות תושבת המושב בני ציון שבשרון? 
  • BOT – בנה, הפעל ומסור למדינה לאחר X שנים, רק לא על חשבון תקציב המדינה. לו המודל הפיננסי הזה היה טוב כל-כך, היינו פוגשים כבר מזמן עשרות יזמים בינלאומיים מתדפקים על דלתות מנכ"ל חברת חוצה ישראל ומאיצים בו בשמחה ובחדווה להוציא מכרזים על כל קטע נוסף משאר קטעי כביש 6 צפונה ודרומה; אך – מה לעשות? כנראה גם נוסחה זו לא צלחה במקרה זה, שכן נוסף על תשלומי דמי מעבר גבוהים - הנופלים ברובם על משלם המסים (מרבית המשתמשים נוסעים ברכב מטעם המעסיק שהוצאותיו על המעסיק, או מוכרים כהוצאה לניכוי ממס) - הרי שמדי שנה "משלימה" המדינה ללב לבייב 30–32 מיליון שקלים בגין חוסר בהיקף התנועה בכביש, ביחס לתחזיות שהיו בבסיס חוזה ההתקשרות עם חברת דרך ארץ.

 

אף שמכלל נהגי ישראל, % 1.5 (בלבד) "מרוצים מאוד" מכביש 6, טרם מאוחר להודות שכביש 6 הוא טעות קשה בכל קנה-מידה לאומי ובכל אמת מידה מקצועית. הנני קורא לממשלת ישראל, ובמיוחד לשר התחבורה, שרק לאחרונה זכה בתואר המחייב של שר החינוך והתרבות, לאמץ את ססמת בית-הספר הריאלי: והצנע לכת. עצור את המשך מסע האיוולת של כביש מוחק ישראל, והשאר את נופי הקדומים של הגליל והנגב לדורות הבאים. הבה נתכנס לשדרוג מערך הדרכים הקיימות כבר, ואשר זכויות הדרך שלהן נגזלו בעבר ממערך השטחים הפתוחים המצומצמים שבהם ניחנה ארצנו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עוד לא מאוחר להודות בכשלון
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים