מוסר טיבטי כפול

הדלאי לאמה ה-14, המנהיג הרוחני הגולה של העם הטיבטי, ביקר זה עתה בישראל, התראיין, הירצה, נפגש עם אנשי העסקים ואף פרסם את עיקרי משנתו ב"ידיעות אחרונות". הוא מטיף לאי-אלימות, להבנה בין בני-האדם באשר הם, לחמלה ולעוד כיוצא באלה מידות טובות. כולן באמת מידות טובות ורצויות; רק מפליא שכבודו לא מצא לנכון להרביץ את תורת האי-אלימות המלאה שלו באוזניהם של קנאי האיסלאם הפלסטינים; שקרא בחצי-פה לישראל להשלים עם החמאס ("צריך לכבד את העובדה שהם עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות", אמר לעפר שלח) ולא קרא לחמאס לזנוח מיד את מלחמת הקודש שלו נגד היהודים ולהכיר בזכות קיומה של ישראל. הוא הסתפק רק באמירה כוללת על הצורך "להיות מציאותיים יותר". למה לא שמענו ממנו כשהאוטובוסים התפוצצו ברחובותינו?

מפליא גם, אכן מפליא, שהוגה דעות דתי שכמותו, הנואם בלהט על הצורך בסיוע לעניי תבל, לא מזכיר בדבריו הנרגשים את מאות מיליארדי הדולרים מייצוא הנפט הזורמים למדינות המפרץ הפרסי - ואף טיפה אחת מהם לא מגיעה ליושבי מחנות הפליטים הפלסטינים. מפליאה השתיקה של הדלאי לאמה בנושא התפרעויות השנאה המוסלמיות נגד דנמרק, אירופה והמערב. והיכן צעקתו של המנהיג הדגול הזה נגד ההסתה האנטישמית של נשיא איראן?

לקבוצה של אנשי עסקים ישראליים הסביר הדלאי לאמה על שום מה כה חשוב להקפיד על הערכים ההומניסטיים. ערכי כבוד האדם באמת חשובים - במיוחד אם אתה חי בניגריה, שבה המון מוסלמי מעלה באש כנסיות נוצריות, או בזימבבואה, שבה רודן מטורף דורס כל אופוזיציה, או בסודאן, שבה אין רואים סוף לרדיפה רצחנית ואכזרית של בני המיעוטים הלא-מוסלמים. אבל בסוגיות בוערות אלו בוחר הדלאי לאמה לשמור על זכות השתיקה. ניחא; אולי האיש עמוס מכדי להיכנס לפרטים. ובכל זאת הוא מצא לנכון לנזוף בעדינות בממשלת ישראל על שהיא נחפזת מדי - לטעמו - בהטלת חרם על החמאס. להזכירו (ולהזכירנו): מדובר בארגון קנאי וג'יהאדיסטי, המתבסס על ה"פרוטוקולים של זקני ציון".

לדלאי לאמה ותורותיו יש בארץ לא מעט חסידים (גם חסידים שוטים), שהתרשמו עמוקות ממסריו. המסרים בהחלט חשובים: יועיל לנו להיחשף ליתרונותיה של תורת האי-אלימות. החיים בארץ כוחניים מדי, צעקניים מדי, בלתי-מתפשרים מדי. אך לעמדה המוסרית של הדלאי לאמה יש צליל קצת חלול וצבוע, כשהיא אינה כוללת גינויים חריפים לכנס הגיוס של המתאבדים האנטי-ציוניים בטהרן ולמחתרות המוסלמיות המשתוללות בבגדד, שבאמתלה של "התנגדות לאמריקה" רוצחות מאות נשים וילדים.

גישה לא-מאוזנת מאפיינת רבים ממחפשי טובתו של עולם, שעבורם המערב - ובמיוחד ישראל וארצות-הברית - הם האשמים הקבועים בחוליי הציוויליזציה. המוסלמים, לעומת זאת, נהנים מתעריף הנחה מיוחד. עיתון בדנמרק פרסם לפני חצי שנה קריקטורה שבה הוצג הנביא מוחמד כמעודד טרור; כהשראה לקריקטורה זו שימשו, ללא ספק, הקריאות המצמררות "אללה אכבר!" של הטרוריסטים המתאבדים. מי שיוצא לג'יהאד עקוב מדם ורוצח בשם הדת מאות נוסעי רכבות באירופה (רצח אחד מיני רבים), שלא יתפלא כי דתו תיתפס שם כמטיפה לטרור. בתגובה לקריקטורה פרצו מהומות והתפרעויות מוסלמיות; מיעוט מוסת שוב כפה על העולם התרבותי את סדר יומו ההזוי. ומי נדרש להתנצל? לא הג'יהאדיסטים - הקריקטוריסטים... הם הרי "פגעו ברגשות האיסלאם". למי שנרצחו בשמו של האיסלאם כבר אין רגשות; חלקי גופותיהם קבורים עמוק באדמה של ניו-יורק, לונדון, מדריד, באלי, ג'רבה וירושלים. 

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: מחדל פלסטיני טהור