ניתקו אותו מהבלונים

בחודש יוני 1990 עזבה גב' ש' את דירתה בחיפה ועברה לבית אבות. היא לא שבה יותר לדירה, שמאז ואילך הושכרה לדיירים שונים. לאחר פטירתה טיפל חתנה בכל הקשור לדירה, וכיוון שכל התשלומים שולמו כסדרם הוא לא נדרש לבדוק אותם. מאוגוסט 2004 ואילך עמדה הדירה ריקה. בנובמבר 2005 הגיע החתן לדירה, ואז גם גילה בין דברי הדואר שהצטברו שני חשבונות של חברת פזגז מן הסוג הנשלח לצרכנים במערכת גז מרכזית: החשבונות היו על סך כולל של כ-300 שקל – על שמה של חמותו.

הוא נדרך, כיוון שמאז ומתמיד הייתה אספקת הגז לדירה מבלונים קטנים, שאותם סיפקה חברה אחרת. הוא לא הבין כיצד איפוא דורשת פזגז תשלומים אלה. מה שעזר לו להשלים את פיסות התצרף היה זיכרון שחזר אליו נוכח החשבונות: כמה שנים קודם לכן קיבל שיחת טלפון מסניף פזגז בחיפה, ובה הוצע לו להצטרף לגז מרכזי שתתקין החברה בבניין. אך הוא אמר לנציג פזגז כי אין לו עניין בכך, ובזאת הסתיימה השיחה.

כעת, משהתברר לו כי למרות הכל הדירה חוברה – בשלב כלשהו – למערכת הגז המרכזי של פזגז בבניין, לא נותרה ברירה בידו והוא התקשר לסניף פזגז בחיפה. שם הועברה השיחה לאדם, שסירב להזדהות, והחתן מעיד כי דיבר בגסות רבה. הוא גם טען, כי גב' ש' חתמה עם פזגז על חוזה בעניין זה. אלא שהחתן ציין באוזני האיש, כי חמותו מעולם לא חתמה על שום חוזה עם החברה. או אז שינה איש פזגז את גרסתו, ואמר כי הדייר שהתגורר באותה עת בדירה הוא שחתם על החוזה עם החברה. עם זאת, הוא סירב לשלוח לחתן תצלום של החוזה החתום.

לאור היחס שקיבל שלח החתן מכתב לממונה על פניות הציבור בפזגז, ושטח את כל עובדות המקרה. הוא דרש לנתק את הדירה מן החיבור למערכת הגז המרכזית, לבטל את החוזה על שם גב' ש', להחזיר את הבלונים שנלקחו מהחצר, ולבטל את כל החיובים.

במכתב התשובה מפזגז נאמר, בין הייתר: "הנהלת הסוכנות (של פזגז בחיפה – י"א) מצרה על אי ההבנה שקרתה, ומוכנה במקרה זה ללכת לקראתך בנושא תשלום החוב הן במתן הנחות, ביטול ריביות, וכן פריסת היתרה למספר תשלומים".

אלא שהחתן לא היה מוכן לכך, קיים קשר טלפוני עם סניף פזגז בחיפה, והבהיר בצורה חד-משמעית כי לא חמותו היא שחתמה על המסמכים הרלבנטיים, ולפיכך הוא עומד על כל דרישותיו המקוריות. לכך נענתה הסוכנות, והודיעה לו כי כל החוב יבוטל, חוזה הגז יוקפא, המונה ינותק, ולא תישלחנה חשבוניות גז.

לכאורה, סוף טוב. רק לכאורה. בואו נראה מה היה לנו כאן.

ככלל, חברת גז אינה יכולה לבוא כך סתם לאדם, לנתק את ביתו מחיבורו לבלוני גז פרטיים, לקחת את הבלונים הפרטיים, ולחברו למערכת גז מרכזית. לשם כך על כל אדם לחתום ביודעין על חוזה מפורש עם חברת הגז, אשר מתיר לה לעשות זאת. נטילת הבלונים בלא הסכמת הבעלים מהווה, בנסיבות מסוימות כמוגדר בחוק, גניבה לכאורה, ויש לה גם השלכות נזיקיות, שכן הדבר עלול לגרום למי שחובר בלא הסכמתו לגז מרכזי הוצאות כבדות, כפי שנראה בהמשך.

כפועל יוצא מהאמור בפסקה הקודמת, על חברת הגז לוודא את זהותו של מי שחותם על ההסכם. דרישה זו מחמירה נוכח העובדה, שדירות לא מעטות בישראל מושכרות לדיירים שאינם בעליהן, אך הם אלו הצורכים את הגז. היות שמרשמי המקרקעין פתוחים לעיון הציבור, ניתן בקלות רבה לבדוק מי הם בעלי הדירות בכל בניין, ולוודא באמצעות תעודה מזהה, כי אכן מי שחותם הוא הבעלים – ולא הדייר.

מעובדות המקרה עולים שני דברים: האחד, בעלת הדירה לא חתמה ולא יכלה לחתום על החוזה, משום שבאותה עת כבר שהתה בבית אבות; השני, חברת פזגז קיבלה את חתימתו של הדייר בלא לבדוק האם הוא הבעלים של הדירה, או לפחות מצוי ברשותו ייפוי כוח מטעמה של בעלת הדירה לחתום בשמה על החוזה עם פזגז. עובדה המחדדת זאת היא, שהחשבונות הגיעו כאמור על שם בעלת הדירה, ולא על שם הדייר.

משנהגה כך החברה, היא לפחות התרשלה, ולא היה לה שום בסיס לדרוש תשלום כלשהו מיורשיה של בעלת הדירה. נראה איפוא, כי זו הסיבה שבסופו של דבר נענתה החברה לדרישות חתנהּ של בעלת הדירה.

מעבר לכל הסיפור הזה עומד אינטרס כלכלי כבד של חברות הגז. בעוד מי שבבעלותו בלוני גז פרטיים משלם רק עבור הגז שבהם, ואם לא יצרוך גז גם לא ייאלץ להחליפם, הרי מי שמחובר למערכת גז מרכזית משלם – עוד לפני שצרך כמות כלשהי של גז וללא שום קשר לצריכה – תשלום חודשי קבוע.

סכום זה עומד כיום על כ-20 שקל לחודש, כלומר כל צרכן משלם כ-240 שקל לשנה מעבר למחיר הגז עצמו, הנקבע על פי הכמויות הנרשמות במונה. ברור איפוא שלחברות הגז משתלם הרבה יותר שיהיו להן צרכנים המחוברים למערכות מרכזיות, ואולי לפעמים ההתלהבות בכיוון זה אינה תואמת את העמידה בכללים שעליהם עמדנו כאן.

פזגז: המתלונן היה שבע רצון מהטיפול

מפזגז נמסר בתגובה, כי "התלונה במקורה נשלחה לפזגז בתאריך 10 לנובמבר 2005 ונענתה במכתב תשובה בתאריך 15 לדצמבר 2005. ע"פ בדיקת סוכנות פזגז חיפה בוצעה בבנין בשנת 1995 הסבה מאספקה ללקוחות בודדים לגז מרכזי וכנראה שהדייר שהתגורר בדירה באותה העת בשכירות חתם על האישור להסבה. בעקבות פניית המתלונן בנובמבר 2005, בוטל החוב לחלוטין. בפברואר 2006, נתקבל מכתב מהמתלונן המאשר את גמר הטיפול בתלונה לשביעות רצונו ורצון בנותיה של המנוחה.

"בנוגע לצרכנים בגז מרכזי, התשלום בגין דמי שימוש קבועים הינו רכיב המקובל בתחום התשתיות ובא לכסות חלקית את ההוצאות הקבועות הקיימות, אשר אינן מושפעות מכמות הגז הנצרכת".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות