שתף קטע נבחר

חלמאים! שנצביע בשא-נור?

28 שנים הייתי בטוחה שמדינת ישראל היא מדינת חלם. הכל ביורוקרטיה. במס הכנסה תמיד יש תור, איכשהו תמיד אתה חייב כסף לביטוח לאומי ונפילת גשר המכביה לא הייתה ממש הפתעת המאה. ככה זה, מין מדינה חלמאית, מבולבלת, עמוסה בביורוקרטיה. שום דבר לא מגיע בזמן. במקום פרוייקט בנייה יש רק שלט כשהמגרש ריק כבר שנים...

 

ככה חשבתי עד הגירוש. אם להתעלם לרגע מהיותי הקורבן, אפשר לומר שזה היה קונצרט מעורר התפעלות. הכל דפק, תיקתק, עבד כמו שצריך - ביעילות שמזכירה רק מדינה אחת בעולם, שלא אזכיר כאן את שמה. המכונה הייתה מושלמת. כל חייל הכיר היטב את מפת היישוב. הוא ידע לאיזה בית ללכת, ידע בדיוק מה יאמר כשהוא ידפוק בדלת ומי גר מאחורי הדלת הזאת. ידע כמה ילדים יש לנו, ואם יש לנו כלב או תוכי. אני מבטיחה לכם שאם הייתי מבקשת ממנו כוס קפה הוא היה יודע לא לשים חלב. באירוע נדיר בתולדותיה, מדינת ישראל נתפסה מוכנה. היטב. אם היה צריך מסור - המסור התייצב מיד. הפורצים היו מיומנים. היו סוסים, טרקטורים, מספרי ברזל משקפי ריתוך וכל אותו ציוד שאיני יודעת את שמו. זה היה מפחיד.

 

כמובן שכל זה נגמר בשניה שעלינו על האוטובוס. מכונת הגירוש היתה יעילה עד הרגע שבו הצליחה לעקור את האנשים ממקומם. משם זו כבר אותה מדינה שהכרתי כל חיי. לא היו שירותים כשבתי בת השנתיים וחצי היתה צריכה פיפי. השוטרת על האוטובוס לא ידעה בדיוק איפה אנחנו צריכים לרדת, בזכרון או בכפר הרוא"ה. ומהרגע שהורידו אותנו, אי שם, חשבו שנתאדה אבל לא חיכו לבדוק אם זה קורה או לא.

 

זהו אונס לכל דבר

 

כשאתה מקבל דו"ח, שולחים לך אותו בדואר רשום ואחר כך קנס מוגדל ואחר כך צו עיקול. כשמדובר בבני אדם שמדינת ישראל עקרה וגזלה את רכושם, זה לא כל כך נורא אם לא נשמור על קשר. מאז יום הגירוש אין לי בית. אני נתונה לחסדי הבריות. מעולם לא יצר איתי קשר נציג המדינה ובדק אם יש לי דיור או לא, אם יש לי ממה לחיות ומה מצבי הנפשי. כבר כמה חודשים שאני מחכה לדיור הזמני, כן הזמני. ומי תוקע את העסק? מופז כמובן, שלא מוכן לחתום על היתר השינוע לקראוונים שלנו. אני לא אספר לכם מה אני מאחלת לו כל לילה לפני השינה.

 

זהו אונס לכל דבר - האנס מרוצה ולמי אכפת מהקורבן? כן, אני יודעת שאתם חושבים שאני מתנחלת בכיינית, שכבר אמרתי את זה הרבה פעמים וכבר קצת נמאס לכם לשמוע. אז יש בעיה: אתם לא שומעים ולא מקשיבים. אף אחד לא שומע ולאף אחד לא אכפת. הישראלים לא מצליחים לגלות אמפתיה למגורשים ממש כמו שהתעלמו מניצולי השואה והאשימו אותם, ממש כמו היחס המשפיל שגילו לשבויים שחזרו מן השבי הסורי והמצרי. ואני לא אשתוק עד שזעקת העקורים תשמע (ואם זה לא נראה לכם אתם לא חייבים לקרוא).

 

מאחר שמדינת ישראל זרקה אותי אי שם היא לא יודעת איפה אני גרה, וכאמור זה לא אכפת לה, ולכן גם לא הגיעה אלי ההודעה לבוחר. אבל שכנתי למחנה הפליטים הלכה לדואר וביקשה "עקוב אחרי", היא כן קיבלה הודעה לבוחר וזו לשונה (כמובן שהמכתב נשלח על ידי מדינת ישראל לשא-נור, אז מה אם הם בעצמם מחקו את היישוב הזה מעל פני האדמה?).

 

שכחתם להוסיף למכתב מלח

 

הקלפי שלך: "שא-נור". המילה "שא-נור" מחוקה בקו וכתוב בכתב יד: "ניצן". ואם זה לא נוח אפשר להצביע בקלפיות של נכים ברחבי הארץ. שכחתם להוסיף למכתב מלח, כדי לזרות אותו על הפצעים.

 

יפה, מדינה. עלית על זה שיש כמה מגורשים בניצן. אבל אלו תושבים של גוש קטיף. אנחנו גרים בצפון השומרון. יש דבר כזה, זוכרת? קצת צפונית לשכם, אחרי שבי שומרון, בערך 20 קילומטר בקו אווירי מעל נתניה (ד"ש, הקסאמים בדרך).

 

היו שם ארבעה יישובים פורחים. חומש, שא-נור, גנים וכדים. את הרסת את כולם, עד היסוד. גירשת אותנו בחרפה ושלחת אותנו לכלבים. ומדי פעם יש תזכורת לעלבון. הכתובת על הצ'קים מעודכנת? לא, גירשו אותנו מהבית והרסו אותו. אופס, סליחה.

 

מה הכתובת למשלוח חבילה? אין לי כתובת. פקס? לא התקינו לנו קווי טלפון. אי מייל? אי אפשר להתחבר לאינטרנט בלי קו טלפון. אה, נכון. את יכולה לשלוח תמונה? לא. איך זה שאין לך תמונה? המחשב מפורק, במחסן. אמא, אני רוצה את התחפושת של הליצן משנה שעברה. היא במחסן חמודה, נקנה לך חדשה. וגם הבימבה, גם בגדים וגם מעיל. אבל, אמא, אני רוצה את התחפושת של הליצן! אולי עד פורים יהיה לנו בית ונוכל להביא את הדברים מהמחסן.

מדינת חלם היתה ותהיה. השאלה היא למה את הגירוש הצליחו לעשות כל כך ביעילות, ואת היישוב מחדש מצליחים לעשות הכי בחלמאות שיש? כשרוצים, יכולים.

 

שרון לא שאל את העם אם לגרש ולהחריב. שרון הרס את הדמוקרטיה בישראל כדי להתחמק מהחקירות שהיה שקוע בהן. ועכשיו מוביל בסקרים ממשיך דרכו. אם הוא ייבחר - תמות גם מעט הדמוקרטיה שנשארה פה, ואני לא בטוחה שזה כל כך נורא. עדיף לחיות בלי דמוקרטיה מאשר בפסבדו-דמוקרטיה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אפרת וייס
פינוי שא-נור. קונצרט מעורר התפעלות
צילום: אפרת וייס
צילום: צחי מרים
מנורה חזני
צילום: צחי מרים
מומלצים