עבודת יחמורים

מדובר ביחמורה עקשנית במיוחד. כבר שבוע מתבצרת היחמורה בת השנה וחצי במכלאה של נחל שורק, מתעלמת באלגנטיות מכל הנסיונות לשדל אותה לצאת לעולם הגדול. מדי בוקר מגיעים אנשי גן החיות התנ"כי ורשות הטבע והגנים למכלאת היחמורים, מנסים לפתות אותה לצאת החוצה, לחזור לטבע. הם פותחים את השער, מפתים אותה באוכל – שום דבר לא עוזר. עד שלא יבואו פרשי המשטרה, סביר להניח שהיחמורה תמשיך להתבצר בכלאה. מכלאת היחמורים בנחל שורק היא חלק מפרויקט מורכב של גן החיות התנ"כי בירושלים להחזיר את היחמורים לטבע.

בשנה וחצי האחרונה משוחררים לטבע יחמורים שנולדו בשבי בניסיון לאקלם אותם מחדש בתנאי הגידול המקוריים שלהם. עם היחמורים אמורים לחזור גם הנמרים, הזאבים ושאר חיות טורפות. אם הפרויקט יצליח, יוכלו המוני בית ישראל לטייל בנחל שורק בשבתות ולעשות פיקניק לצד בעלי-החיים, ממש כמו בספארי של קניה.

ייבוא מאיראן

היחמור הפרסי הוא סוג של איל, אבל הרבה יותר גדול ומרשים. הוא היה פופולרי באזור אסיה והמזרח-התיכון, אבל הציידים שפשטו על הארץ בסוף המאה ה-19 לא השאירו ממנו זכר. באמצע המאה ה-20 החלו בעולם מאמצים למנוע את הכחדת המין הזה בעזרת יחמורים שהתגלו באיראן.

מנהל האוסף הזאולוגי בגן החיות התנ"כי. "הם נמצאים שם במשך חודשיים-שלושה, עד שהם מזהים את השטח כביתם. אחרי כמה חודשים אנחנו פותחים את הגדרות של המכלאה. זה תהליך לא קל. מצד אחד הם מאוד סקרנים לראות מה קורה בחוץ, אבל מצד שני רוצים להישאר בבית. יש כאלה שיוצאים ומנסים לחזור".

המטרה הסופית של הפרויקט הוא להביא למצב של 50 יחמורים פעילים ומרביעים באזור נחל שורק. הבעיה היא, שלאחר שנים ארוכות בשבי מתקשים היחמורים להתאקלם מחדש בטבע. עד עכשיו, מתוך 22 יחמורים שהוחזרו, שישה קיפחו את חייהם. "בנחל שורק מסתובבים כלבי פרא שחיים בלהקות", מסביר ידוב. "אלה כלבים גדולים, מסוכנים מאוד, שטורפים בשיטות של זאבים. הם פעילים בלילה, מאגפים את היחמורים וטורפים אותם. פחדנו מאוד מציידים בני-אדם, ובינתיים זה לא קרה, לשמחתי. איום אחר מגיע מצד כלי רכב. באזור עוברת מסילת הרכבת העולה לירושלים. היחמורים לא ממש רגישים לסביבה. הם מרגישים מאוד מוגנים ולא רגישים לקולות ורעשים. בעיה נוספת של בעל-החיים הזה היא שהוא מסתנוור, לא זז ונדרס".

בניסיון לפתור את הבעיה החלו בגן החיות לחפש פתרון יצירתי. אחד הפתרונות הוא משרוקית שמשמיעה קול מיוחד, שרק האוזן של היחמורים מסוגלת לשמוע, והיא אמורה להבריח אותם. "בארה"ב משתמשים בפתרון כזה", אומר ידוב. "המשרוקית מבריחה את האיילים. חשבנו גם לגדר את מסילות הרכבות, אבל הבעיה היא שזה מגביל את שטחי המחיה שלהם".

חרוב תוצרת יחמור

בימים הקרובים כדאי למהר למושב בר-גיורא בהרי ירושלים, כדי לראות את היחמורים. הם מסתובבים על השבילים, שיכורים מתחושת המרחבים. לאחר שיתרגלו לטבע, ייעלמו מהעין. היחמור נוהג לחיות בתוך סבך העצים ולאכול את העשב. "הוא שוכב ולא זז", מתלהב ידוב. "אפשר לדרוך עליו בטעות. זו ממש חוויה לראות אותם. זה מרגש לבוא לטבע וליהנות ממין שנכחד וחוזר לחיות". כל יחמור ששוחרר לטבע צויד בקולר עם מכשיר ג'י.פי.אס, שמשגר מדי רבע שעה מידע על מיקומו.

הבעיה היא, שבעונת הרבייה של הזכרים הצוואר שלהם מתנפח והם עלולים להיחנק. בעזרת פיתוח טכנולוגי חדיש, ממש כמו בסרטי הפעולה, ניתן לפוצץ את הקולר בשלט רחוק מבלי שייגרם נזק ליחמור. אנשי הטבע מקווים, שאם פרויקט היחמורים יצליח יחזרו לנחל שורק טורפים שנכחדו. "הם עוזרים להחזיר את פירמידת המזון", מסביר ידוב. "היחמורים גם שומרים על האיזון בטבע. הם אוכלים את העלווה הנמוכה, והם בעצם פותחים את הנוף. הם גם מסייעים למניעת שריפות, כי הם אוכלים את החלק התחתון של העץ ומרחיקים ממנו את השריפות. בנוסף, הם אוכלים הרבה זרעים שנופלים לקרקע, מעכלים אותם, מוציאים אותם ומשביחים אותם. חרובים ואגוזים שיצאו מקיבת יחמור גדלים משובחים יותר".

עוד חודש אמור להגיע שלב נוסף בפרויקט המורכב: עונת ההמלטות של היחמורות. "המטרה שלנו היא לא רק להביא עוד ועוד יחמורים לטבע, אלא שגם יהיו להם צאצאים", אומר ידוב. "הניסיון מלמד, שהעופרים הראשונים לא שורדים, כי האמהות לא יודעות לגדל אותם ולהגן עליהם. רק עם השנים הן לומדות להגן על הצאצאים שלהן בטבע".