אילת: נלחמים על המרכז לנפגעות תקיפה מינית

שנה עברה מאז, ועכשיו מנסה סיוון לעזור למרכז, העומד על סף סגירה לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. בניסיון אחרון להצילו אורגן נשף התרמה בו השתתפו גם נשים כמו סיוון, שהמרכז סייע להן לחזור לחיים.

"משרד הרווחה מתקצב מרכז שיש בו מעל 100 מקרים בשנה", הסבירה הני כהן אברהם, מנהלת המרכז באילת.  "בשנה שעברה היו 'רק' 87 מקרים, וכלל לא יכולתי להגיש בקשה לקבלת תקציב. השנה, לצערי, אנחנו מטפלים ב-177 מקרים".

סיוון, שעדיין נעזרת במרכז, לא יכולה לחשוב על חיים בלעדיו. "את הנחמה והאושר מצאתי במרכז הסיוע. אני מקבלת מכולן אהבה ותמיכה נפשית בלי שום גבולות. אין יום ואין לילה, הן תמיד שם. הני לא עזבה אותי לרגע וברגעים קשים היא הכינה לילדים שלי אוכל. תקופה ארוכה לא עבדתי, הייתי נתונה למצבי רוח, תסכולים, ולאט לאט שיחות עם המתנדבות ועובדת סוציאלית על בסיס שבועי מתחיל לעזור לי".

חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ-יחד), שהגיעה לנשף ההתרמה, טענה כי המדינה מתנערת מאחריותה לקורבנות תקיפה מינית. "זו לא בעיה פרטית של נשים ולא של אנשים טובים שמגיעים לערבים כמו אלו. אם המדינה נותנת רק שני מיליון שקלים זה מחפיר", אמרה גלאון. 

חברת הכנסת ענבל גבריאלי (ליכוד) דווקא משוכנעת כי מדובר בבעיה במערכת המשפט הישראלית. "לדעתי לאף אחד לא באמת אכפת. חוק עונשי מינימום קיים משנת 99' אך עדיין העונשים הניתנים לעברייני מין הם מגוחכים. אין חבירה מערכתית בנושא".

בשנה שעברה הצליח המרכז להתרים כ-100 אלף שקלים שסייעו להמשך פעילותו. השנה, מקווה סיוון, יוכל המרכז להמשיך ולעזור לעוד רבות שזקוקות לסיוע. "היום אני לומדת בזכות המרכז איך בכל זאת להיות מאושרת. להסתכל על הנוף ולהנות. והכל בזכות זה שיום אחד החלטתי להתקשר למרכז ולפתוח הכל. לא משנה אם זה קרה היום או לפני שנים, אל תוותרי לעצמך. תרימי טלפון למרכז ותנסי. רע לא יצא מזה".