שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לא נתנו לרוסיה יום אחד של חסד"
    מהדורת החדשות המוקדמת שמגישה נטשה מוזגוביה לצדו של דני קושמרו הפכה לאחרונה לתוכנית הישרדות. המגישה והעיתונאית בת ה-26 מושכת אש מכיוון צופים, שמתלוננים בעיקר על המבטא. "אני ממש לא מנסה להפיל את זה רק על גזענות - חצי מהביקורות מוצדקות, אבל החצי השני כן נובע משנאת זרים", היא אומרת

    נטשה מוזגוביה מרגישה טוב מאוד בתוכנית היומית שלה, "חדשות בחמש" (חברת החדשות של ערוץ 2), שהיא מגישה לצידו של דני קושמרו. תודה על ההתעניינות. אלה דווקא הרגעים שבהם היא נמצאת מחוץ לתוכנית, שהופכים את החיים שלה לקצת פחות נעימים בתקופה הזאת. "היו לי ימים יותר טובים", היא אומרת בדרכה לעוד מהדורה המצולמת באולפני הטלוויזיה בנווה אילן. 

     

    לאחרונה התפרסמו בכלי התקשרות ידיעות לפיהן עתידה "חדשות בחמש" לרדת מהמסך לאחר הבחירות. הרייטינג של התוכנית, יש לציין, אינו גבוה כפי שציפו בחברת החדשות. מאז עלתה התוכנית לאוויר לפני מספר שבועות נדמה כאילו

    מוזגוביה מעוררת גל של תגובות אמוציונליות חסרות תקדים, שבין השאר הגיעו גם לנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה. חלקן אוהדות ומפרגנות, חלקן בוטות על גבול האכזריות, אף פעם לא אדישות. בין אם מדובר בצעד של הרגע האחרון או בחשיבה ארוכת טווח, הליהוק של מוזגוביה במהדורת אחר הצהריים של חברת החדשות הוא אמיץ וחריג במובנים תקשורתיים, ואת ההשלכות של הצעד הזה אפשר לראות בתקשורת – אחת לכמה ימים עולה אייטם העוסק בדרך זו או אחרת בתוכנית, ומייד אחריה מגיע גל תגובות המתייחסות על-פי רוב למוזגוביה עצמה.

     

    "אייטמים שפעם לא היו מביאים יותר מעשר תגובות פתאום מביאים 70", אומרת מוזגוביה, "תגובות שמקרינות שנאה ושחלקן נראות כאילו מישהו עשה 'קופי-פייסט' ואפילו לא טרח להחליף ביטויים, זה נראה כמו קמפיין. מילא אם זה היה נמשך שבוע או שבועיים, אבל זה מטפטף כל יום כבר במשך חודש וחצי, ועכשיו אני מסתובבת עם תחושה שיצאתי לקרב שהוא לא לגמרי הוגן. זה מרגיש כאילו כמה עיתונאים לקחו בתור פרויקט אישי להעביר אותי ממקומי. לא יודעת, לא בא לי להיכנס למי עומד מאחורי זה או כמה התגובות האלה אותנטיות, אבל בואי נגיד שלא כולן נטולות אינטרסים".

     

    אז איך את מתמודדת?

     

    "תלוי באיזה רמה. ברמה האישית הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להמשיך ולעשות את העבודה שלי הכי טוב שאני יכולה. ברמה העוד יותר אישית, לפני שאני חוזרת הביתה אני אעדיף לקחת הפסקת קפה של חצי שעה כדי לא לחזור לבן שלי עם המטען הזה".

     

    הדיון הלעתים-מתלהם של המגיבים נוגע לא פעם במוצאה הרוסי של מוזגוביה. מוזגוביה היא בחורה נבונה וחריפה, עיתונאית מוערכת שגם עוברת מסך מצוין. רוב התלונות שהגיעו לרשות השנייה בנוגע אליה עסקו במבטאה, אליו מתנקזים חיצי המגיבים באתרים השונים.

     

    "יש אנשים שאומרים לי 'זה לא גזענות, זאת ביקורת מקצועית'", ממשיכה מוזגוביה, "אין לי בעיה להתמודד עם ביקורת, חלק גדול ממנה אני מפנימה ועובדת על זה, מהיום הראשון שנכנסתי לשם. אבל ברגע שמתייחסים למוצא שלי ואני מקבלת תגובות כמו 'אתם המכה של המדינה', או 'לקחתם לנו את מקומות העבודה' ודברים מהסוג הזה, האם לזה אני אמורה להתייחס כביקורת עניינית? אני ממש לא באתי לחדשות על תקן של עולה. אני חושבת שאחרי 15 שנה בארץ ו-10 שנים בתקשורת אפשר כבר לשחרר אותי מהתקן של האפליה המתקנת".

     

    צפית לתגובות מהסוג הזה?

     

    "אני חוקרת הרבה שנים את תופעת שנאת הזרים וחוסר הסבלנות, וציפיתי לסוג הזה של התגובות. אין אפילו ביטוי אחד שקראתי שלא ידעתי שהוא יבוא, אבל ציפיתי שזה יעבור קצת יותר מהר. זה לא הפתיע אותי לדקה, ומנגד זה לא עושה את המצב ליותר נעים. ברור לי שהנוכחות שלי בתוכנית היא לא טריוויאלית, כמו שכשטטיאנה הופמן התחילה להגיש את הכתבות שלה זה היה לא טריוויאלי. לא שאני מתעלמת מתגובות הצופים - זכותו של כל צופה לראות חדשות כמו שהוא רוצה, אבל דברים משתנים עם הזמן ודעת קהל זה משהו שכן ניתן לעצב אותו.

     

    "אני ממש לא מנסה להפיל את זה רק על גזענות, חצי מהביקורות מוצדקות ואני מנסה להתמודד אתן בדרך הכי קונסטרוקטיבית שאפשר, אבל החצי השני כן נובע משנאת זרים, ולא צריך בלשן או פרשן כדי לראות את זה, זה כתוב בצורה הכי בוטה שאפשר. רק חבל לי שאני שם לבד".

     

    את מרגישה שם לבד?

     

    "חלק מהאנשים לא ממש מבינים מה עובר עלי, ולחלק יש הרבה שמחה לאיד מסיבות שלהם. הרוב חושבים שאני נמצאת במקום שכל אחד היה רוצה להיות בו, אבל האמת היא ששום צעד בקריירה שלי לא היה מובן מאליו ושווה את המחיר. אני מקבלת תמיכה מאנשים כמו יונית לוי, שהתגלתה בהיכרות אישית כאחד האנשים היותר מצחיקים ונחמדים וחכמים שיצא לי לפגוש בתקשורת. למרות שמדובר במקרים שונים, כולם זוכרים גם מה היא עברה בהתחלה. ויש את דני, שעוזר לי המון ותומך, ומבחינתי הפגישה איתו היתה אהבה ממבט ראשון.

     

    "התגובות הכי מעצבנות הן של אלה שכותבים ש'איך היא יכולה לדבר על זה, היא לא היתה פה שזה קרה'. כאילו מי שלא נולד פה לא יטרח ללמוד ולחקור את הדברים. גם אתה לא היית פה בתקופת קום המדינה, ואגב, גם במדינות השכנות שלנו וגם אצל בני דודנו אני ביקרתי הרבה יותר מכל מבקר מצוי. לא הייתי מדברת במשבצת מיינסטרים על נושא שאני חושבת שאני לא מבינה בו. מה, אבא שלי היה צריך להיות מזכ"ל מפא"י כדי שאני אדע כמה דברים על התקופה הזאת? חוץ מזה תחליטו מה אתם רוצים - אחד אומר שאני מדברת מהר מדי ואחד שדווקא לאט מדי וזה לא זורם; האחד אומר שאני מנפנפת בהשכלה ובידענות והשני שהשאלות שלי רדודות. זה נכון שבדרך כלל יש הרבה דעות, אבל כשהתגובות כל כך קיצוניות בדרך כלל נטפלים לדבר אחד".

     

    עושה רושם שאת חוטפת יותר מכל עולה אחר שהיה בטלוויזיה.

     

    "חלק מההסבר זה שאם תביאי את כל האנשים האלה, שהם כולם ראוים ומוכשרים אחד אחד, רובם הקפידו איכשהו להצניע את הביקורת על מה שקורה בחברה הזאת, להיות מה שנקרא 'נחמדים'. אני לא בוחרת לצאת לתקשורת ולהעמיד פנים שהכל מושלם. אני רואה את אלפי הנערים שעלו לא מזמן לארץ ושעכשיו סופגים השפלות שאני וחברי, חלקן דמויות די מפורסמות היום, ספגנו בזמנו. כואב לי בעיקר לשמוע תגובות של עולים שמתרגמים את זה לסוג של שנאה עצמית, ואומרים דברים כמו 'אני רוסי, אבל אני לא יכול לשמוע מבטא רוסי'. למרות שתמיד אמרתי שאני מדברת על עצמי ולא נושאת איזה דגל, בדיעבד יצא שבכל זאת נשאתי איזשהו דגל, וזה לא קל להיות זה שעם הראש שלו שוברים את תקרת הזכוכית. אני יודעת שאם אני אכשל עכשיו, למי שיבוא אחרי יהיה יותר קשה".

     

    מה חשבת על התגובות שנגעו למבטא?

     

    "בעיקר הדהימו אותי הכתבות שתהו אם אני בכוונה לא נפרדת ממנו, כי ככה אני רוצה להפגין את העליונות האינטלקטואלית שלי. ואלה כתבות ממש, לא טוקבקים, חומרים שהייתי אוספת כדי שישמשו כחומר לחוקרי עלייה. היו שכתבו שאני במשך 30 שנה נדבקת למבטא בזמן שאני אפילו לא חיה 30 שנה, ולא, לא נולדתי פה. אגב, יכול להיות שאת המבטא הזה אני חבה דווקא למיכאל הנגבי, כי כשלמדתי משחק הוא למד איתי בכיתה, ומינו אותו לתקן לי את המבטא. ישבנו שעות ביחד, הוא ניסה לתקן אותי, וזה מה שיצא".

     

    את קשורה למבטא שלך?

     

    "זה לא שאני מתבצרת במבטא, הוא נשאר מכל מיני סיבות. האחת היא שניסיתי לעבוד עליו, ובגלל זה הוא כבר לא לגמרי רוסי, אבל הריש נתקעה איפה שהוא באמצע. הסיבה השנייה היא שבמשך שנים הייתי עורכת מוספים בעיתון רוסי, עבדתי הרבה מול אוכלוסיה רוסית ואחר כך מוניתי לכתבת עלייה וקליטה. אמנם התעסקתי גם בתפוצות אחרות, אבל כן היה לי שיח ברוסית. חוץ מזה אני שומרת על קשר עם המשפחה שלי ברוסית, ככה שחלק מההתנהלות שלי היא ברוסית. אני חושבת שלדעת עוד שפה ברמת שפת אם זאת בהחלט מתנה, מה שבטוח הוא שלגזול את זה ממני כמו שגזלו את זה מעולי שנות ה-70 זה לא נכון".

     

    הדרישה לעבוד על המבטא נשמעה לך לגיטימית?

     

    "ממגיש חדשות זאת בהחלט דרישה לגיטימית וזאת גם לא היתה דרישה. ישבנו כל הצוות של התוכנית, דיברנו על זה ושאלתי מה אתם חושבים שאפשר לעשות. בתוכנית בידור-נישה המבטא שלי אולי לגיטימי, כאן ברור שזה לא מובן מאליו. וסיכמנו שאני אנסה להשתפר במה שאני יכולה. אל תשכחי שזה לא שבחדשות לא ידעו את זה עוד קודם. זה לא שבאתי אל המסך וזה צץ, או שעבדתי על כולם והסתרתי את זה עד שעלינו לאוויר".

     

    בעין הסערה

     

    בינתיים מרגישה מוזגוביה כמי שתרמה את גופה למדע. מוזגוביה האדם נמצאת בעין הסערה, ואילו מוזגוביה העיתונאית מביטה במהומה מהצד ומנסה לבחון את התופעה. "קיוויתי שיעבור זמן ויתחילו להתעסק בנושאים כבדי משקל אחרים כמו למשל ברגליים העקומות שלי" היא נאנחת, "אבל זה לא קרה".

     

    מתחרטת שבאת?

     

    "ממש לא. אם הייתי חושבת שאני לא צריכה להיות שם, או שזה לא ישתפר, או שזה ממש נורא ואיום, לא חושבת שהייתי לוקחת את הסיכון. גם בשבילי זו לא היתה החלטה טריוויאלית. אני עובדת עם הצוות הכי מקסים של אנשים שפשוט כיף לי לבוא בבוקר ולהגיד שלום, ואני מרגישה שאני לומדת כל יום משהו חדש, ואני משתפרת ואני אמשיך להשתפר".

     

    אם היה לך יותר זמן להתכונן לפני שעליתם לאוויר, היה לך קל יותר?

     

    "אלף כן, היה לי יותר קל. מעט מאוד אנשים נולדו שדרנים, רוב המגישים עברו כמה שנים של השתפשפות במבזקים
    וברדיו. אין כמעט בנאדם שצנח מהתקשורות הכתובה למיינסטרים טלוויזיוני. אבל על התוכנית הזאת התחילו להתנפל עוד לפני שהיא עלתה. ברגע שזה פורסם, עוד לפני שהוצאתי חצי מילה מהפה על המסך - כבר היו עשרות הערות כמו 'תעיפו את הרוסייה'. לא נתנו לרוסייה יום אחד של חסד. זה לא פלא שאנשים שהרגילו אותם להרכב ודמות מסוימת על המסך מתקשים לקבל משהו לא מוכר. ברור, לגיטימי, אבל אם לא יתחילו עם זה מתישהו - זה לא יקרה. השאלה היא אם אנשים מוכנים לראות מישהו שונה".

     

    יש לך כוח לחכות כדי לבדוק?

     

    "אני מקבלת הרבה תגובות מיורדים, ישראלים ורוסים, עם הרבה חיזוקים, אבל שיש בהן גם מרירות, אנשים שמרגישים שהמקום הזה לא פתוח לכולם...זה מזכיר לי מערכון של מונטי פייתון, לא זוכרת מאיזה סרט, על איזה קולונל שערך מסדר לחיילים שלו. חייל אחד מתגרד והוא מסלק אותו, לחייל השני הוא אומר 'אתה רוצה לנגן בפסנתר?' ומסלק גם אותו. בסוף הוא מעיף את כולם ונשאר לבד במסדר. לא חסרים פה אנשים שמוכנים לירות ברגל לכל מי שמנסה לעשות פה משהו, ובלי לשים לב המסדר שלהם הולך ומתרוקן".

     

    אבל בינתיים את נשארת במסדר.

     

    "אני לא אוהבת לצטט פוליטיקאים, בטח לא בהקשרים כאלה, אבל כמו שאולמרט אמר לנסים משעל בראיון 'אני השתניתי, ואני מקווה שגם אתם'. אני אשתנה, אין סיבה שלא, אבל אני מקווה שגם כל השאר. אני מקוה שהילדה שעלתה לפני שנתיים שלוש מרוסיה והיום צוחקים עליה כי אין לה שפה מושלמת ולא תמיד יודעת מה רוצים ממנה בכיתה, אני מקווה שהיא יכולה לראות שיש תקווה, לא צריך פה קמפיין מיוחד אלא פשוט לתת לאנשים הזדמנות. השאלה היא אם תהיה סבלנות לכל הצדדים, כי זה שידוך. ואני לא מדברת עלי ועל דני, אני מדברת על השידוך ביני לבין הצופה המיינסטרימי. צריך לתת לזה זמן, אבל אנחנו חיים בתקופה כל כך חסרת סבלנות, ולא חסרים אנשים שהפכו את תוכנית האקטואליה הזאת לתוכנית ריאליטי, ל'הישרדות', ומהמרים מי ישאר ומי ילך".

     

    את מרגישה שזה מעכב אותך?

     

    "לצערי לא מעט אנשים מוכשרים שהגיעו בעלייה הרוסית והגיעו פה להישגים ירדו מהארץ, כי הם הרגישו שהם לא יכולים למצות את הפוצנטיאל שלהם. אם זה בגלל שיש להם מבטא או בגלל ששמוליק שלא היה איתם בצבא תופס היום תפקיד בכיר. אמרתי פעם לסמנכ"ל אחד כזה שארז את עצמו, 'אתה לא יכול להגיד שלא הצלחת להתקדם, בכל זאת הגעת לתפקיד בכיר באחת החברות הגדולות', אז הוא אמר אפילו בעוד 15 שנה אני לא אהיה מנכ"ל, ולא בגלל שאני לא מספיק מוכשר. אלא בגלל שלא נולדתי פה'. אני מנסה להשלים עם זה.

     

    "חשוב לי להבהיר, אני לא מרגישה שמישהו אמור לעשות לי טובה או שאני עושה טובה למישהו. אני יודעת איזה דברים אני עושה טוב ומה טעון שיפור. אני לא מתלוננת, אני רק מתביישת בשביל חלק מהאנשים שלוקחים בזה חלק. מצד שני אני מרגישה די מאושרת בשביל המדינה שלנו, שעם כל הבעיות שיש לנו, נראה שאני זאת הצרה הכי גדולה של חלק מהאנשים פה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים