יובל, תעשה לי תקליט

• צילום וידאו: שי רוזנצוויג

תתפלאו, אבל זה היה תהליך די מתיש להשיג את יובל מנדלסון לראיון הזה. בימים אלה הוא טובע יחד עם להקתו -  "שייגעצ" והמפיק יובל שפריר בחזרות על אלבומה הבא של הלהקה (עדיין ללא שם) שעתיד לצאת בקיץ הקרוב. בחודשים האחרונים "שייגעצ" משתדלים שלא לצאת מגבולות רדיוס האולפן בתל-אביב, ובימים אלה נמצאים בשלב המיקסים הסופי. מה שמסביר למה בשבועיים האחרונים לקולו של מנדלסון מאחורי השפופרת התלוו תמיד צלילי פאנק-רוק רועשים והפטפוטים הסתיימו תוך דקה, כשאנחנו קובעים מועד אחר לשיחה.

זה האלבום השלישי של להקת הטינאייג'רים (אם לא בגיל, אז במהות), והסינגל הראשון מתוכו, "התחרות האולימפית" עתיד לצאת יחד עם קליפ טרי בעוד כחודש. האלבום הראשון "ניו יורק-רפיח", שיצא ב-2001, זכה להצלחה בעיקר אצל בני נוער תל אביבים. האלבום "משקאות חריפים" שיצא ב-2004 הביא ללהקה מגוון רחב יותר של מעריצים, והשיר "אבא עורך דין" מתוכו אפילו היה למיני להיט. ועדיין, השמעות ברדיו זה לא בדיוק הצד החזק של הלהקה ומנדלסון מאמין שזו החתיכה האחרונה שחסרה לו בפאזל.

"הרדיו זו התבנית היחידה שעדיין לא פיצחנו", הוא אומר, "אנחנו מופיעים כבר שש שנים וההופעות נהדרות. גם היחסים שלנו עם המדיה הם מצויינים וחברת 'הד ארצי' עומדת מאחורינו לאורך כל הדרך. אבל אני מודה, באלבום הנוכחי כן השתדלנו לבחור שירים שיובילו את האלבום, שירים שיפנו לקהל רחב יותר, ולא בגלל שזו דרך היחידה לקבל ההכרה, אנחנו פשוט מאמינים שזה משהו שיכול להרים את הלהקה רמה אחת למעלה".

אולי אתם מקוטלגים כ"ילדים הרעים", מוזיקה לבני הנוער שתחנות רדיו מעדיפות להשאיר בשוליים.

"אין לנו שום כוונה להיות 'ילדים רעים'. אני לא מרגיש ככה, אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים. אין ממש להקות רוק בארץ שמשחקות אותה עכשיו, כנראה שזה משהו מאוד לא 'קול', וזה קצת מוזר כי מעבר לים להקות כמו 'הסטרוקס' וה'ארקטיק מנקיז' הן הכי גדולות שיש ואנחנו בארץ תמיד בפיגור של שנה או שנתיים, אנחנו קצת איטיים בקטע הזה, אבל מה שכן יפה זה שיש לנו סבלנות".

למרות שאתם שייכים לצד האלטרנטיבי יותר, בשנה שעברה הופעתם ביחד עם רוני סופרסטאר.

"אין ספק שההופעה עם רוני היתה בעיקר גימיק, אולי גימיק מוצלח, אבל אלה בסך הכל הפצפוצים מלמעלה, לא העוגה האמיתית. אנחנו נהיה יותר ממוקדים בתקליט החדש וגם בסיבוב ההופעות לאחר שהוא ייצא, אנחנו באמת לא צריכים להתאמץ ולחשוב על שיתופי פעולה וגימיקים. הקהל ישמע, יעכל ויבין".

איך מתנהלת העבודה באולפן?

"ההבדל העיקרי באלבום הזה מקודמיו היא העובדה שהגענו אליו מאוד מוכנים ובשלים. עשינו חזרות במשך חודשיים לפני שנכנסו לאולפן עם יובל. הגענו בלי לחץ, היה לנו את כל הזמן שבעולם לעשות את התקליט, ולהתעקש על כל דבר קטן מבחינה מוזיקלית".

"את השירים והלחנים אני כותב", ממשיך מנדלסון, "חוץ משיר אחד של שיקו פלדמן (הגיטריסט). לאחר שאנחנו מנגנים השירים אנחנו עוברים לשלב הסינון. היו לנו בערך 40 או 50 שירים ומתוכם בחרנו 14. השקענו וניגנו את כולם הרבה ובסופו של דבר הרגשנו ששניים מהשירים נשארים מעט מאחור, ואז הגענו ל-12 החתיכות האולטימטיביות שיופיעו באלבום. אחת הסיבות שאנחנו מרגישים שזה הדבר הכי טוב שעשינו בחיים היא שפריר, הוא מוזיקאי מוכשר, הוא עבד בעבר עם 'איפה הילד', 'הזבובים' ו-'האחים פורטיס', הוא תרם לנו מאוד".

ומה דעתך לגביי המוזיקה הישראלית העדכנית? אתה מתמצא?

"אני מאוד אוהב את ‘beat 69’, זו להקת פאנק-רוק של שלושה ילדים בני 13, ואני כנראה גם הולך להפיק להם את האלבום. חוץ מזה, אני אוהב גם את ‘useless ID’ ו-'איזבו'".

בקיצור, אתה לא ממש שומע גלגלצ.

"הלהקות שהן לטעמי שרות באנגלית. ומבחינת כל מה שקשור לסצינה של רוקנ'רול בעברית, אני אומר את זה בצער רב, אבל אני מסתכל ימינה ושמאלה ומבין ש'שייגעצ', היא אולי הלהקה היחידה שעושה רוק צעיר בעברית. זה אולי קצת מגלומני, אבל אני אומר את זה בצער גדול. התקווה האמיתית היא שהאלבום הזה יחבור לדרך בה כבר התחלנו ללכת, ויסלול את השבילים לסצנה אמיתית וללהקות חדשות שעוד לא מצאו את הדרך להכרה ציבורית. אם זה יקרה, זה ייתן לי סיפוק עצום".