מי אמר שהנשים לא עקביות?
גברים לא צריכים שום מרפסת כדי ללכת לאיבוד מול דרכי החשיבה הביזאריות של אשה. קל יותר לפענח מסך מלא שלג בטלוויזיה בסוף יום שידורים מאשר לחדור למרכז השליטה והפיקוד של המוח הנקבי. בשביל זה הומצא "חוק החדק"
אשה נכנסת לקסטרו, מודדת ג'ינס בגזרה סקסית ונפרדת מהרבה כסף כדי לרכוש את הכסות הנועזת. היא חוזרת בחדווה הביתה ומודדת את הטרף הכחלחל מול המראה. מבסוטה מהתוצאה היא מתקשרת לחברה לדווח: "המכנס החדש יושב עלי פיצוץ!" הרכש הלוהט יככב בשיטוט הבא במתחם לילינבלום. הבטן חשופה, הטבור חצוף, המותניים עסיסיים והמכנסיים זועקים בדיו זרחנית: "דיר בלאק למי שלא ישים לב אלי! רומי אבולעפיה נראית מחמוד א-סחאף לידי".
קאט! נגמר. הוא מחוק. עשה את הפאשלה שלו. לך תירשם ביציאה. הוא עבר כאן את העבירה הפדרלית הכי בלתי נסלחת בספר החוקים הנשי: הוא הסתכל על גוף של בחורה שעשתה הכל כדי שהוא יסתכל. איזה טמבל תמים. אם היה מבין משהו בנשים, הוא היה יודע שהדרך היחידה לשכנע בחורה שהיא מושכת היא לא לעשות לה אף סימן שהיא מושכת (אחר כך, אגב, צריך להשחית ימים שלמים במערכת היחסים כדי לשקם את התדמית הנשית הפגועה - "שקרן, אתה לא נמשך אלי, אני זוכרת שבהתחלה בכלל לא שמת עלי!").
באותה שעה ממש משרך את דרכו גבר בריא בנפשו והולך לתומו ברחוב לילינבלום. לפתע נחות עיניו על מפת הדרכים של אותה בחורה, שהבטן שלה זועקת "לקק אותי" בגודל של שלט עבודי. מה יעשה הגבר הזה? כמובן, את הדבר הכי הגיוני והכי מתבקש בטבע: יוריד מבט ויסתכל על הבטן החשופה שלה.
אשה רכב אוטו רגליים ג'ינס (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
באחת הסצינות בסרט "טוטסי" משוחח דסטין הופמן, שמחופש לאשה, עם בחורה שהוא דלוק עליה. הבחורה, שלא יודעת שהוא גבר, בוטחת בו כמו חברה ומספרת לו שהיא מחפשת גבר שיגלה לה מיד שהוא רוצה אותה, בלי משחקים ובלי סחור סחור. "גבר שייקח אותי וייתן לי נשיקה בלי לשאול אותי קודם", היא אומרת, ומוסיפה בעיניים בורקות: "התנהגות כזאת תמיס אותי". הופמן מאושר כמובן ממידע הפנים הסודי שנפל לידיו, וכמו כל גבר שפוי הוא מחליט לבצע בדיוק מה שאמרה הבחורה. למחרת הוא פוגש אותה בלי תחפושת (היא כמובן לא יודעת שהוא ה"אשה" מאתמול), אומר לה בנחישות שהוא מעוניין בה - ומדביק לה נשיקה פתאומית ובוטחת. בדיוק כמו הפנטזיה שהיא תיארה לו יום קודם. ומה אתם חושבים היתה התגובה שלה? היא ניערה אותו ממנה בגועל, החטיפה לו סטירה איומה וברחה משם. הופמן ההמום לא מבין עד היום מה בדיוק הוא עשה רע.
אז זהו, דסטין יקירי. פעלת, כסיל תמים שכמוך, בדיוק לפי הדפוס שהבחורה רצתה. נפסלת כלא ראוי דווקא משום שהתאמת כמו כפפה לציפיות ולצרכים שלה. כי זה הכלל אצל נשים, וגברים לא יבינו זאת: אסור לעולם לציית באופן עיוור לצורך הנשי. תמיד צריך לעשות לו טוויסט. אם אתה הבחור הכי מושלם והכי מתאים בשביל בחורה, חזקה עליך שהיא תשלח אותך מיד לחפש מי ינענע אותך. לעומת זאת, אם יש בך מרכיבים שעלולים לפגוע / להזיק / להרע / להכאיב לה - גש לדלפק וקבל את המפתח לסוויטת הלב שלה. שם תעשה כל מה שבא לך, כולל ג'קוזי מהגוף ומהנשמה שלה.
צ'רלס דארווין שכח את "חוק החדק"
צ'רלס דארווין, שהבין מעט מאוד במין הנשי, השמיט מתורת האבולוציה שלו את מה שידוע כ"חוק החדק": נשים הן היצור היחיד בטבע שיבחר תמיד לפעול נגד האינטרס שלו עצמו. חד וחלק. זה אולי מנוגד להיגיון, זה בטח קשה לעיכול – אבל זה עובד ככה בדיוק. לא נתפלא, לפיכך, אם יתברר שבגופו של בשאר אסד נטועה אשה מודחקת. זה בטח יסביר הרבה מההתנהגויות הלא מובנות שלו מול בוש.
בחורה תשים מאות שקלים כדי לקנות בגד ים שמשרת אינטרס מובהק והגיוני למדי שלה - להיות פצצה מהממת שתפיל כל גבר ברדיוס של ארבע בריכות אולימפיות ממנה. ומה היא תעשה מיד כדי להרוס את אותו אינטרס ממש? תכרוך על המותניים מגבת בעשרה שקלים (במקרה הטוב) או חולצת שרוולים מעפנה (במקרה הרע) שהופכת אותה למושכת בערך כמו דיונון חיגר שנפלט עם זפת לחוף של בת ים.
בחורה פוגשת בחור טוב ורציני שבאופן ודאי וטבעי ישרת את האינטרס שלה לקשר בטוח, אוהב ויציב. ומה היא עושה נגד זה בדיוק? ניחשתם נכון: הולכת מיד ומזדיינת (זה בדוק באלפי מקרים) עם האקס האחרון שעשה לה את המוות, ואז חוזרת לבחור הרציני במצב רוח הרסני שמוביל כמובן להתמוטטות כל סיכוי לבנות איתו משהו רענן ובריא.
בחורה יוצאת עם גברבר שמתייחס אליה כמו אל שקית אשפה. האינטרס המובהק שלה הוא לסנן אותו מהנייד שלה, להיעלם לו באסרטיביות ולדרוש ממנו ככלל להתחפף לה מיד מהחיים. ומה היא תעשה במציאות? תתקשר אליו כמובן בלי הפסקה, תנג'ס לו בבית ובעבודה, עד שהוא יאבד סבלנות ויפקוד עליה בעצמו להתחפף לו מהחיים. או-אז היא תתקשר בכאב גדול לחברתה, תבכה לה על הכתף שבוע, ותוך שבועיים החברה עצמה תתחיל לצאת איתו ותשכח ממנה.
ומה הדבר הראשון שנשים עושות כשנדלק להן אור אדום בלוח השעונים, שמתריע שחייבים לדומם מנוע ושאסור לזוז עם האוטו אפילו מטר אחד נוסף? משלבות להילוך ושועטות מיד קדימה, רק כדי להיתקע אחרי שתי שניות באמצע הצומת. בוכות, נלחצות והרוסות הן מתקשרות לחבר או לאבא, שיבואו להציל. אבל מה זה חשוב. העיקר שזוהה האינטרס המובהק - לשמור על המכונית - ונעשה הצעד המהיר לקעקע אותו. סומן עוד וי ביומן הנשי האוניברסלי.
גברים לא צריכים שום מרפסת כדי ללכת לאיבוד מול דרכי החשיבה הביזאריות של אשה. תאמינו או לא, קל יותר לפענח מסך מלא שלג בטלוויזיה בסוף יום שידורים מאשר לחדור למרכז השליטה והפיקוד של המוח הנקבי. אפילו אני, החדק, אחרי מסע שיטוטים ארוך במחוזות הרומנטיקה, ואחרי היכרות עם מדגם גדול ומייצג של בנות המין המביך, תועה לעיתים בג'ונגל הנשי כמו אפריקאי שנקלע בלי מצ'טה לתוך סבך שורץ צווחות של טורפים.
דורות שלמים עסקו בחוסר התוחלת של ההתנהגות הנשית. "קלות דעת - זהו שמך אשה", התפייט פעם המלט, ובאופרה "ריגולטו" שרים עד היום את האריה המפורסמת "לה דונה א-מובילה" – האשה הפכפכה. אז זהו, הגיע הזמן לקבוע שנשים בכלל לא הפכפכות. הן פשוט פועלות בשיטתיות נגד הצורך המובהק שלהן. מה הפכפך בזה?
באדיבות אתר בננות
הבטן זועקת "לקק אותי"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
