גברים בצהוב
"גברים בשחור" עושים בעיקר עיתונות צהובה. גם בתוכניתם עם ירון לונדון ואשתו נירה לא ניסו להבין את מורכבותו של המותג, אלא רק להביא דם ודמעות. ובכל זאת היו כמה רגעים של חסד
עם כל הכבוד לחדשנות בפורמט, "גברים בשחור" רוצים בעיקר לעשות עיתונות צהובה. אתמול (22:55, ערוץ 2) בפתיח לראיון עם ירון ונירה לונדון, ראינו מין קטע כאילו-מאולתר שבו מיקי רוזנטל פוגש את רונאל פישר במשרדו, ושניהם מתדיינים קצת על מהותו של של לונדון, ומסכמים בקביעה שלראיין אותו בגפו "זה לא מעניין", ואילו אם תיאות רעייתו לדבר זה כן יהיה מעניין. מדוע? מפני שנירה, רעייתו של ירון, יושבת כעת בכסא גלגלים אחרי שיקום ממושך מאירוע של שטף דם במוח, יד אחת ורגל אחת משותקות.
"מעניין", בטלוויזיה מסחרית שמתיימרת ליצור ראיונות אישיים, הוא לעולם לא תחום העניין בו עוסק המותג המתראיין. לונדון הוא מותג טלוויזיוני מבריק ומרתק כבר שנים רבות. שפתו העשירה, ווכחנותו הכוחנית, הצורך שלו להפגין עליונות אינטלקטואלית על פני מרואייניו, סקרנותו ונכונותו לצאת מעורו למקומות אחרים ("מסיבת גן", "השמן עם הסוני") הם חלק מנכסי התרבות היותר-מוצלחים של הטלוויזיה הישראלית. אבל לברר כיצד פועל האיש הזה, מהם המניעים ליצירת הפרסונה המורכבת שהוא מביא אל המסך, איך עובד הראש שלו, עד כמה הפרסונה רחוקה מן האיש – זה לא מעניין. "מעניין" זה כיצד שינתה נכותה של אשתו את חייו.
"מעניין" זה איך קונדוליסה רייס סופרת קלוריות ועושה כושר, "מעניין" זה התמכרותו של יוצר לחומרים אסורים, הגם שבמהותן כל ההתמכרויות דומות, וגם אם היושב לצידנו באוטובוס יודע לספור קלוריות באותו דיוק של שרת חוץ אמריקנית. אבל מה, הוא לא מותג.
לעולם לא אהיה גבר בשחור
פעם, כשהייתי טירונית מבוהלת בעיתונות, עמדתי לראיין אישה שבמשך שנים ארוכות הערצתי את מפעלותיה ברפובליקת המלים הישראלית. לקראת הראיון נקראתי ללשכתו של העורך, והוא תדרך אותי כך: "תבררי כמה ויסקי היא שותה במהלך השיחה, ותשאלי אותה על הסטודנט לרפואה ששמעתי שהיא מזדיינת איתו, כולו בן 24". מחיתי, סירבתי ואמרתי שזיונים, עציצים, תחביבים וסטיות קלות יש גם לשכן ממול, וזה לא מה שהופך את האדם היוצר למה שהוא, צריך לדבר על היצירה עצמה, להפקיע אותה מן המסתורין שבתוך מוחו הפרטי של אדם מיוחד, ולנסות להסביר אותה. העורך הנהן בעייפות ואמר, תשאלי על הסטודנט. לא שאלתי. גם היום לא אשאל. לעולם לא אהיה, אם כך, גבר בשחור.
עם כל ההסתייגות הזאת מ"מעניין" ומטלוויזיה עצלה שמציבה בפני מותגיה סט שאלות זהה, שחוק ומפוהק בתחום חיי הרגש, השיחה עם נירה וירון לונדון היתה, מה לעשות, מעניינת. דווקא מפני שמי שחייתה בצילו של המותג נחשפה כאן לראשונה – אינני יודעת מדוע עשתה זאת, אך לרגעים היתה משועשעת מאוד – והיא אישה אינטליגנטית, דעתנית ומתנסחת בחדות. והמותג עצמו? ללונדון כבר היו גיחות של וידוי לתוך הזירה הציבורית, בין בכתיבתו ובין בראיונות שהעניק. בעלי זיכרון תיקשורתי ארוך רושמים לו התוודות על התקפי חרדה והטיפול בהם, וגם שיחות על תשוקה ומיניות. עכשיו, בעקבות הטרגדיה, הגענו לאהבה. רגעי השיא של הראיון הזה, שניים-על-שניים, היו כשלונדון נדרש להתוודות על אהבה ומצא לנכון לומר שהיא נמדדת במעשים ולא בהצהרות. דווקא אי הנוחות הזאת בשאלה פשוטה על זוגיות שנמשכת כבר חמישים שנה, שהיו בה בגידות ("הרפתקאות", אמרה נירה לונדון) היא רגע מעניין במובנה האותנטי והלא-טלוויזיוני של המילה, מפני שמשפת הגוף של של לונדון, מעיקשותו ומהתאמצותו לנסח את הדברים במדוייק עלתה התלבטות אמיתית, יפה וראויה, בחיים כמו על המסך.
לא הייתי רוצה לתחום את כל העניין שהמשדר הזה הפיק בשיחת ברזייה שבה נביע אמפתיה עילאית למצבו של לונדון כמטפל אוהב ברעייתו, מפני ששוב – כל אחד מאיתנו, בהתקדר טרגדיה על ראשו, עושה כמיטב יכולתו כדי לטפל באהוביו וקרוביו – וגם לא עושה מזה עניין. אבל לא כל אחד מאיתנו הוא מותג. הסיכוי של "גברים בשחור" לפענח דמות ציבורית בסדרת שאלות שמכוונות אל הלב ולמטה מזה, הוא כמעט אפסי. לכוון גבוה מזה הם לא יכולים. הם לא דב אלבוים. הפורמט שלהם, האינטראקציה הסחבקית ביניהם והתוצאה שהם אמורים ליייצר אינם מתקיימת בתנאים של חירות מחשבה, אלא מתוך מנדט מאוד מדוייק: תביאו דם, דמעות, ומציצנות תוקפנית, כי זה ורק זה מעניין את צופינו. אתמול, ואולי מפני שרוזנטל התוודה בתחילת הדברים שלונדון חבר שלו, התוקפנות עודנה בכפפות משי. ולמה היצצנו? לחייהם של שני אנשים שידעו, באלכימיה מיוחדת להם, לחיות ביחד חמישים שנה. ולאחד שכל כך פוחד מהיותו לבדו, עד שהוא לא ישן בלילות. לגמרי בממדי-אנוש, לגמרי אוניברסלי. למחרת יישב באולפן של לונדון וקירשנבאום ויצלוב איזה פוליטיקאי או יפלרטט קלות עם איש תרבות. עם כל האמפתיה המתבקשת, עדיין, בעיני, זו תהייה טלוויזיה יותר מעניינת מכפי שהגברים בשחור מספקים.
לונדון. מדבר על אהבה. בערך
מומלצים
