יומן מסע: שלישי ז' באדר

"וַיַּעַל משֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ, וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (דברים פרק ל"ד, פסוק א')

למרות שהגענו לחניון גב חולית באור יום, הציוד שלנו הגיע קצת אחרי החשיכה. דוד עזרא, ממתמידי השביל, המכונה דוד שקשוקה, התחיל לארגן אותנו לארוחת הערב המשותפת. צוות עוזרים ועוזרות צעירים חבר לשמואל וויס והחל במלאכה, עד שהרכב הגיע כבר אכלנו מרק טעים. למרות העייפות הרבה, עוד היה לנו כוח לשמוע את כיצד גרמה מלחמת יום הכיפורים למייקה יפה, מנכ"ל עמותת פנים, חבר קיבוץ רמת יוחנן והמנחה שלנו ליומיים אלה,לעסוק בנושא הזהות היהודית-ישראלית.

אמנם משכימי הקום בחבורה רצו וטבלו בגב הקפוא, אך רובנו התעוררנו בבוקר לקולו של נחום ברוכי, מנהל המסע, שהחליט להוסיף על תפקידיו הרבים גם את משרת הרס"ר. לאחר ששתינו קפה ואכלנו פיתות אפויות במקום, הספיקו הצועדים לארוז את המאהל, לנקות את החניון ולהיות מוכנים בשעה שבע לטקס הבוקר.

בטקס פתיחת היום (היינו כ-60 איש, כולל יחיעם שלזינגר שהגיע בכוחות עצמו לשטח יחד עם מיכאל חברו) הזכרנו את הנופלים שלזכרם הלכנו היום ויצאנו לדרך. התחלנו לטפס במעלה נחל גלד וצפינו בגב המלא מים. משם המשכנו לעין גלד, שלמרות שהוצג בפנינו כנביעה דמה יותר לשלולית, ושוב עלינו במעלה נחל גלד עד רכס האמוניטים, שם התוודענו, בעזרת גלעד מהחברה להגנת הטבע, לתכונותיו המיוחדות של מאובן זה. כאתמול, המשיך מייקה לתבל את המסע בשאלות וסוגיות הנוגעות לנושא היום. לבסוף, ירדנו לנחל קמאי ושם, בצל שיטה ענקית, התיישבנו לסדנה.

הסדנה היום נשאה את הכותרת "הר נבו - נבוא או לא נבוא". כמתבקש הטקסטים עסקו בשאלת מרכזיותה של הארץ בחיי העם היהודי, ובשאלת האכזבה של מי שרק רואה את חלומו מרחוק ואינו יכול לממשו. התקשנו לקום מן הסדנה ודבריהם של מייקה, ושמוליק בן מובחר מטירת צבי ליוו אותנו בהמשך הדרך. המשכנו לכיוון כרבולת חרירים ובדרך פגשנו לשמחתנו את תלמידי בית הספר הר וגיא שמאמץ את משפחות חללי אסון המסוקים. הטיפוס והירידה בכרבולת חרירים נתנו שמץ של מושג על המצפה לנו ביום חמישי. כאשר נגמרו הכרבולות, זכינו בתצפית מדהימה על מכתש רמון, ובירידה חדה גלשנו לתוך המכתש, לנחל ארדון. בדרך עצרנו לצפות בדייק האנכי בתוך הקירות הצבעוניים, ומשם המשכנו לכיוון עין סהרונים, למפגש עם ההסעה שבאה מולנו.

בבית הספר במצפה רמון פגשנו את פאר הורוביץ, תושבת עצמונה, עיר האמונה ובקרוב שומריה, שסיפרה לנו את סיפור המאבק של תושבי גוש קטיף דרך עיניה. למרות שחלק מהנוכחים לא הסכימו עם זווית הראייה של פאר, לכולם היה ברור שחלק בלתי נפרד מהמסע הוא ללמוד להקשיב, לכבד ולהדיין, ומעבר לזאת כולנו חשנו בכאבה הגדול.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"