בתי, הפעם לא אלך להצביע
מורה לשעבר כותבת לבתה מדוע החליטה שלא ללכת לקלפי בבחירות האלה: "אמא לא הולכת להצביע כי אין כרגע מפלגה שהיא מאמינה בחבריה; אמא מאמינה שהרבה אזרחים טובים, אכפתניקים ומסורים למדינה נמצאים בדיוק באותו מצב - ושאם הרבה אזרחים יעשו כמוה זו תהיה הצעקה הגדולה של הרוב הדומם"
"אמא, במי את בוחרת?"
בתי בת ה-10 מנסה שוב לדלות תשובה.
"מה שאלת?" אני מנסה למשוך זמן. "את יודעת אמא... בחירות. שמעת שיש בחירות?" נימה צינית וחסרת סבלנות מתגנבת לקולה. "אז במי את בוחרת"?
הפעם אין מנוס. לא נראה לי שאוכל שוב להניף יד ולשלוח את שאלתה אל על. "אני לא יודעת... עוד לא החלטתי", אני משקרת. היא יודעת שאני משקרת, אך לא ברור לה מדוע יש לי צורך להסתיר ממנה את בחירתי.
אני שקרנית גרועה. אפילו לעצמי איני מצליחה לשקר, קל וחומר לסביבתי ולבתי.
ומה אם אומר לה את האמת? ומה אם אומר לה שלאחר לבטים והתחבטויות החלטתי שלראשונה בחיי הבוגרים אני לא מצביעה... שהפעם אמא לא משתתפת בבחירות, לא משחקת את התפקיד שניתן לה אחת לארבע שנים.
אני מתאפקת ולא שולפת את תשובתי האמיתית. אני יודעת שגל של שאלות משנה יגיחו אל פתחי, שאלות שהתשובות עליהן מעוררות אצלי את כל השדים האפלים ומעלות תחושות קשות של דאגה וחרדה קיומית. כיצד אוכל לשתף אותה בתחושה הקשה שלא מרפה ממני, שהמצב הכללי במדינה רק הולך ונעשה נורא, ושבמקום לעצור את ההידרדרות ולחזור אל הפסים אנו מעבירים להילוך גבוה יותר בנסיעה במורד התלול? איך אוכל להסביר לה שאיבדתי את אמוני בנבחרים, במנהיגים ובמוסדות שאמורים לשמור ולדאוג לי ולמשפחתי ולתת את התנאים הבסיסיים לחיים טובים יותר?
וניסיתי, לא שלא ניסיתי. בפעם הראשונה נתתי את קולי לליכוד. לאחר מכן זיגזגתי לעבודה. ארבע שנים מאוחר יותר הייתי בטוחה שהפתק למען מפלגת מרכז יעשה את השינוי. ובבחירות האחרונות האמנתי שטומי לפיד ומפלגתו יעשו למעני ולמען המדינה את הבלתי יאומן וישיבו לנו את התקווה.
והפעם, החלטתי שלא להצביע לא כהתרסה, לא מאדישות או חוסר אכפתיות - אלא לאחר שהבנתי והפנמתי במרוצת השנים שלפתק שלי אין כל משמעות. אפילו לא טיפ-טיפה. הפתק שלי הוא כלום. זו האמת העצובה.
אני יודעת שזו החלטה לא חינוכית, אני מכירה בחשיבות הרבה של השתתפות בשלטון העם, אפילו לימדתי כמורה על הדמוקרטיה האתונאית והנחלתי
לתלמידיי את העקרונות הדמוקרטיים. אך איך אוכל להשתתף בתהליך שהפך לפארסה? בבחירות שהפכו למצג שווא של שלטון דמוקרטי הבא להטיב עם העם? כיצד אסביר לבתי ששלטון דמוקרטי מושתת על ערכים של שוויון צדק והגינות, הפועל למען טובת הכלל - ערכים שאיבדנו ואיבדו נבחרינו בדרך.
אני עומדת מולה והמילים עומדות לפרוץ. אבל אני שוב בולעת לשוני ולא אומרת. אני יודעת שביום הבחירות, בזמן שבבית הספר יחגגו את היום הדמוקרטי ומושגים משיעור אזרחות יעברו לקידמת הבמה - או אז אצטרך לחשוב על תשובה שתענה על שאלתה מדוע איני הולכת להצביע.
למרות הקושי, החלטתי לומר לה כך: אמא לא הולכת להצביע כי אין כרגע מפלגה שהיא מאמינה בחבריה; אמא מאמינה שהרבה אזרחים טובים, אכפתניקים ומסורים למדינה נמצאים בדיוק באותו מצב ושאם הרבה אזרחים יעשו כמוה זו תהיה הצעקה הגדולה של הרוב הדומם, שאולי יחולל שינוי גדול; ולמרות הכול, אמא עדיין אופטימית וחושבת שיכול להיות פה טוב, בעזרת אנשים טובים,מוכשרים והגונים שאותם לא איבדנו.
ואמא גם עושה דבר נוסף: היא מעלה בזאת על הכתב נושא טעון שלא מדברים עליו בפרהסיה. אמא החליטה של-500 מילים כתובות יש משמעות רבה יותר מפתק חסר משמעות בקלפי. והיא מוכנה לעשות זאת. בשבילך.
* רונית אטלינגר, מורה להיסטוריה לשעבר, כיום מנהלת אתר פורטל "חינוך עולמי" המיועד למחנכים והורים וכלל הפעלות לילדים, משחקי אונליין לימודיים,אתרי חינוך והעשרה.
