הטיסה, טיסת לילה
תאריך : 08/02/06 11:56
מחבר/ת : יונתן
אהלן אהלן אהלן.....
FLIGHTPLAN
נכון, שיש סרטים (המון סרטים), שאתה שומע שהם הולכים לצאת, ואתה יודע שהם יהיו חרא, ואז הם יוצאים, ואתה שומע שהם חרא, ואז אתה רואה אותם על המדף, ואתה יודע שאם תיקח אז הערב יהיה חרא, אבל אין ברירה כי צריך פשוט לראות אותם. אושן 12 היה כזה, מינכן היה כזה, התרסקות, נארניה וכן הלאה וכן הלאה...
אז בשבילי הטיסה היה מסוג הסרטים האלה. עוד הסינופסיס שקראתי בתחילת דאשתקד העלה ניחוחות של "החדר" (לא,לא הדרמה קורעת הלב על בני ישיבות), ואז הפוסטר אישש, והפרומו כבר בכלל חתם את העיסקה - אותו סיפור, לוקיישן אחד, לוקיישן שונה. שוב פוסטר כאם המגוננת מדי, ומסתבר שהיא צדקה. אגב, במקור התסריט נכתב בשביל שון פן, אך הוא לא יכל בשל צילומי לכל אנשי המלך.
איך שלא יהיה ראיתי את הסרט. אז כצפוי, סרט הוליוודי סוחט כסף, הסוף די צפוי, המוסיקה ההרואית בדיוק במקומות הנכונים (איך התקלקלת ג'יימס הורנר), אבל.... - הדרך היא מעניינת מאד. בתור סטודנט לקולנוע לשעבר אני יכול למצוא תמיד נקודות אור שאחרים לא ימצאו (כך אומרת אימי לפחות). הצילום נהדר, בניית המתח בחצי הראשון של הסרט עשוייה בצורה מאד מרשימה, דמויות המשנה והביט, אף כי סטריאוטיפיות, משוחקות בצורה חיננית. ואפילו ג'ודי פוסטר תרמה, למרות שהמשחק שלה בדרך כלל מאד מוקצן.
לסיכום...יומית דיוידי מומלצת, להעביר שעה וחצי בכיף ולא לחשוב יותר מדי, קצת לצחוק על הוליווד העייפה...
RED EYE
כשהייתי בן 4 אמא שלי החליטה שאין צורך למצוא לי בייבי סיטר והייתה מושיבה אותי מול הטלוויזיה. בימים אחרים היא הייתה משאירה אותי עם סבתא שלי, וסבתא שלי הייתה לוקחת אותי לספריית הווידאו השכונתית (אתם לא ממש מתגעגעים לזה?), בדרך כלל זה היה פרקים של הרובוטריקים, אך פעם אחת הצלחתי לדחוף מתחת למעיל את סיוט ברחוב אלם. העטיפה נראתה לי מדליקה, בגיל 4.
אני מניח שאתם יכולים כבר לתאר את השפעות סיוט ברחוב אלם על ילד בן 4. נהניתי מכל רגע! אמא חזרה הביתה, שאלתי אותה מה זה cocksucker, סבתא קיבלה ריתוק, ומאותו רגע התמכרתי לסרטי אימה.
קאט ל2006. ז'אנר האימה הוא אחד מהאהובים עליי. אך נראה כי בעשרים שנה האחרונות הוא עבר טרנספורמציה, ובכל אבן דרך היה קיים ווס קרייבן (במאי סיוט ברחוב אלם, סדרת הצעקה, טיסת לילה המדובר ועוד עשרות חביבי קהל). איך שלא יהיה, כבר קשה לייצר סרטי אימה משובחים (למרות שבשנתיים האחרונות חוזרת עדנה, גם בארה"ב - המסור, הוסטל, שעות אפלות וגם באיים הבריטיים - dog soldiers, the descent).
איך שלא יהיה, ווס קרייבן, מאבות הז'אנר, עוד מראשית ימי רוג'ר קורמן היה במאי מתח נפלא. בטיסת לילה הוא מוכיח את זה, והתוצאה היא אחד מסרטי המתח המהנים של העת האחרונה.
בסרט אין איברים מרוטשים, מפלצות מהחלומות ובחורות מופקרות המתות שנייה לאחר שקיימו יחסי מין. במקום זה יש לנו את סיליאן מרפי, מרשים כהרגלו ואת התגלית החדשה האהובה עליי - רייצ'ל מקאדמס. אחחח רייצ'ל רייצ'ל. יפיפייה, מוכשרת כמו שד. אפילו את "היומן", ראיתי בגללה (מזעזע).
הסרט, שאורכו כ85 דקות, קצר בהוליווד אך אתה לא מרגיש לשנייה שהוא קצר מדי.
מומלץ מומלץ מומלץ. ואם אתם רואים את רייצ'ל אז תודיעו לה שאני מחפש אותה.
