אב הדרך

קשה עד בלתי אפשרי לזכור את כל הפניות בכביש סדום-ערד, בטח שלא לפי הסדר. הנוף מאוד מונוטוני, הפניות דומות, ומהר מאוד רוכב עלול למצוא עצמו בוורטיגו שמוביל לטעות פטאלית. כדי שתוכלו להתמצא פחות או יותר, חילקנו את הכביש לארבעה מקטעים ראשיים. לכל אחד מהם מאפיינים משלו, ואם תשננו איפה מתחיל ונגמר כל מקטע, תצליחו להתאים את סגנון הרכיבה לתנאים המתקיימים לאורכו, להסתבך כמה שפחות וליהנות כמה שיותר. אגב, החלוקה לא מהווה תחליף להיכרות מעמיקה עם הכביש ולשינון פנאטי של נקודות בעייתיות. כדי למנוע מכם עוד יותר צרות ולתת לכם אופציה להנאה שלמה, צירפנו הסבר מדוקדק לחמש פניות נבחרות. אה, ועוד דבר שחשוב לזכור: כשהראש דפוק - הגוף סובל. ראו הוזהרתם.

ערד - צומת חתרורים

הקילומטרים הראשונים כאן הם בעיקר מקצב כמעט קבוע של שמאל-ימין-שמאל-ימין, ברדיוסי פנייה דומים פחות או יותר. מדובר במקטע די תלול, וזה אומר שיש עומס גבוה יחסית על הצמיג והמתלה הקדמי בירידה, בייחוד בעת בלימה (לקדמי יש אחיזה גבוהה, לאחורי הרבה פחות). משם נפתח הכביש למקטע סופר-מהיר עם שתי פניות מתונות במהירות מטורפת. בשאר הפניות מדובר בעומס קצר אך קטלני על החלק הקדמי, שמודגש עוד יותר עקב גישה במהירות גבוהה. המקטע מסתיים בסט פניות מצוין שבשיאו מופיע צומת חתרורים, אחרי פנייה שמאלית חביבה. זכרו את הצומת, שלא יפתיע אתכם איזה טנדר בדואי.

פנייה מתונה וארוכה מאוד, "סוויפר" בעגה המקצועית

בירידה: שווה לפנות פנימה מאוחר יחסית, ולא להיצמד לאפקס (שיא) הפנייה הראשון. שמירה על קו חיצוני יחסית תאפשר שדה ראייה טוב בהרבה. ומכיוון שאתם מגיעים אליה מהר מאוד, תספיק פקודת היגוי אחת, חדה והחלטית כדי לצלול פנימה כמו שצריך ובלי לאבד יותר מדי מהירות.

בעלייה: קצת יותר בעייתית, מהסיבה הפשוטה שהיא מתהדקת לקראת סופה והופכת כיוון. אם לא תזהו את נקודת ההידוק המדויקת, תמצאו עצמכם נסחפים רחוק מדי לכיוון הקו החיצוני, וקו הפנייה הבאה ייצא דפוק לגמרי.

צומת חתרורים - קו 200 מ' מעל פני הים

מקטע בשיפוע מתון יותר, שמאופיין ברצף ארוך של פניות קצרות. הכביש נסלל כאן עם הקפדה מצוינת של זווית האספלט בפניות (בנקינג). הרכיבה טכנית ואינטנסיבית במהירות לא גבוהה מדי, עם הטחות מהירות של גוף האופנוע מצד לצד והמון עבודה עם תיבת ההילוכים. תענוג אמיתי. למרות שהמקטע הזה מאוד טכני הוא צפוי למדי, ועל כן רוכב ערני וחד יעביד בו את האופנוע קשה מאוד. הוא מסתיים כשמופיעה מימין לדרך חומת אבנים מסותתת, שעליה מצוין בגדול "+200". מטרים, לא קמ"שים.

הפנייה הכי איטית בכביש, והיחידה של הילוך שני

בירידה: מגיעה אחרי שמאלית מהירה והופכת כיוון במהירות, בלי לאפשר מספיק זמן לקיזוז קצב נינוח. יש כאן כמה אפשרויות, אבל תיזהרו מחיתוך הפנייה מימין לקו הצהוב לצורך עידון הרדיוס, כי החצייה החוזרת של הפס המגעיל בשיא הטיה לא ממש מומלצת. גם כאן, כמו ביותר מקרים ממה שאתם עשויים לחשוב, עדיף לפנות מאוחר יחסית. זה גם יאפשר לכם להימנע מסחיפה לא מתוכננת לנתיב הנגדי.

בעלייה: קצת יותר קל. מגיעים במהירות נמוכה יותר, ורדיוס הפנייה גדול יותר. שימו לב - ביציאה מהפנייה הזאת כלפי מעלה יש תאוצה משכרת, דרך ההילוכים ואל תוך ימנית מהירה בהרבה.

הלולאה המפורסמת. אחת הפניות הכי מאתגרות ומספקות על כביש ישראלי

בירידה: מגיעים אחרי סדרת S'ים מטורפת, שמסתיימת בימנית שסביב "גבעת האנדרטאות". נשקפת ממנה הלולאה במלוא הדרה, עם שדה ראייה מלא. חכו קצת עם פקודת ההיגוי, ואז תוכלו להשכיב במהירות עד האוזניים. תכננו את הקו כך שהפנייה תסתיים בקרבת קו ההפרדה הלבן, כדי להיות מוכנים בחלק החיצוני לפנייה הבאה ימינה.

בעלייה: בגישה מהירה נראית הלולאה ימינה כמו פניית 90 מעלות קלאסית. זהירות, היא לא! לקראת סופה היא מתהדקת קלות, אך באופן קריטי שעשוי להפוך לקטלני במלוא מובן המילה. מי שלא שם לב לעניין עשוי להצטרף כחבר של כבוד לקבוצה שנחה על הגבעה ממול. יש אמנם יופי של נוף, אבל אתם לא רוצים אותו.

סדרת פניות הדוקה בירידה תלולה למדי

בירידה: מחייבת כניסה במהירות מתואמת היטב מראש, מכיוון שאין כמעט קטע מספיק ישר לבלימה אגרסיבית. החלק הקדמי של האופנוע עמוס בכל מקרה בהמון משקל, והרדיוסים הדוקים ומתהפכים. קו הכניסה יוכתב כאן באופן מובהק מתוך הצורך להתמקם בצד החיצוני של הפנייה הבאה בתור. שימו לב, בשמאלית האחרונה אפשר דווקא לפתוח את הקו רחב ביציאה, ולפוצץ פול גז אל הישורת שמגיעה. רק בבקשה, זהירות ממכוניות עמוסות אבא-אמא-ילד-ילדה-ביסלי גריל שיוצאות מהמצפים בסוף הישורת.

בעלייה: תענוג של ממש. אם השחלתם את הראשונה במהירות ובקו הנכונים, אתם מסודרים בחיים. רק שימו לב לאחיזה הפחותה בעלייה. לא להתחרע על הגז ביציאות מהפניות. זאת אומרת, לא יותר מכפי שהצמיג האחורי מסוגל לעכל.

קו 200 מ' מעל פני הים - שלט גובה פני הים

אם המקטע הקודם העביד קשה את האופנוע, המקטע הנוכחי מעביד קשה את המוח. הכביש עכשיו די שטוח, עם שילוב קטלני של שינויי כיוון קצרים, פניות S מהירות וכמה הפתעות בדמות שבירת קצב (אזור הלולאה המפורסם, למשל). שינויי הרדיוס מפנייה לפנייה לא סדירים, וככל שהמהירות עולה, ככה גדל השוני בין הפניות. הנתונים המבלבלים והעובדה שהמקטע לא הומוגני ולא צפוי גורמים לרוכבים לצאת כאן לא פעם מאיפוס ולעשות שטויות איומות. לא במקרה זה גם קטע הכביש שבו התרסקו רוב הרוכבים. דיר באלאק. בשלט "גובה פני הים" קחו אוויר - הצלילה מתחילה.

שלט גובה פני הים - צומת זוהר

החלק הכי תלול בכביש, זה שיורד ממצוק ההעתקים לים המלח. מתחיל טכני ואיטי, נפתח באופן מאוד בולט למקטע מהיר מאוד עם הישורות באזור המצפים, ונסגר שוב לשלוש פניות אחרונות בואכה צומת זוהר. בכיוון מטה המקטע הזה הוא אמנות הבלימה והורדת ההילוך בזמן; יש בו עומס עצום על הפרונט. בקטעים המהירים המהירויות היסטריות (סיפרו לנו שנוסעים שם על יותר מ-200), ואז נדרשות בלימות שבהן מקזזים 100 קמ"ש במכה לקראת פנייה. בצומת זוהר עושים פניית פרסה ונותנים בגז בדרך למעלה.

הסט האחרון בכביש

בירידה: הנאה צרופה של שמאלית 180 מעלות רחבה, שמתהפכת לימנית קצרה, שמתהפכת לשמאלית פתוחה יותר, שיוצאת לישורת. הכביש כאן תלול למדי, אז בזהירות עם משיכת הבלמים אל ה-180 מעלות שמאלה. גם כאן כדאי להיצמד לקו הלבן רק אחרי שנפתח שדה הראייה. הרדיוס קבוע ומשובח. שתי הפניות הבאות הן בערך 90 מעלות, שוב עם שדה ראייה פתוח. אורגזמה בימנית התחתונה והאחרונה. קו מהיר ברור, שמאפשר חופן גז נדיב.

בעלייה: בבקשה אל תתעסקו עם הסדרה הזאת. האספלט חלק מדי. נצלו אותה לחימום ולהתארגנות על האופנוע.