אפשר להבין את שלמה נחמה

אפשר להבין את שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים ולשעבר מנכ"ל חברת "אריסון אחזקות", שבבעלותה גרעין השליטה של בנק הפועלים ושיכון ובינוי. אפשר להבין שנמאס לו להיות שכיר נצחי אצל משפחת אריסון, ושגם נמאס לו לראות את השקעת חייו נעולה בחברת האחזקות של המשפחה הנ"ל. נחמה, שירש מהוריו "יושרה וערכים אבל לא כסף", כדבריו, התחבר עם משפחת אריסון כשזו חיפשה השקעות נאותות בישראל. הוא נטל הלוואות כדי להיות שותף קטן בחברת האם שלהם "אריסון השקעות" ומונה ליו"ר הבנק כשתד אריסון האב קנה את בנק הפועלים במכרז מממשלת ישראל.

אפשר להבין שאחרי שנים כה ארוכות של ג'וב טוב ותגמול מצוין, רצה שלמה נחמה להתחיל לנהל בעצמו את הונו, להיפגש עם מזומנים ולפרוס כנפיים. אפשר גם להבין שנמאס לו להסתכל על חברו יצחק תשובה, למשל, שהתחיל אף הוא את דרכו בעסקים באותו הזמן. אבל תשובה עבד בעיקר בשביל עצמו. לפי מגזין העסקים "פורבס", שווי הונו האישי נאמד כיום בשני מיליארד דולר. וכמה שווה נחמה? ערך מניותיו ב"אריסון אחזקות", אומרים המומחים, לא עלה על 150 מיליון דולר. בהשוואה למיליארדים של משפחת אריסון, הכסף האישי של נחמה הוא פסיק. כשהם מתכננים את מהלכיהם העסקיים העתידיים, השיקול "מה זה יעשה לרכושו של שלמה נחלמה" משחק תפקיד שולי, אם בכלל. נחמה הגאה לא יודה בכך, אך בעומק ליבו לבטח חש לא פעם תסכול עמוק. תסכול של אדם שאין לו שליטה על כספו.

עד שנמאס לו, במיוחד כששרי אריסון גיבשה ל"אריסון אחזקות" מדיניות השקעות ופיתוח חדשה. מדיניות זו אמורה לשקף

 את חזונה האישי: השקעות בפיתוח אנרגיה ירוקה וחלופית, בחסכון במים, באקולוגיה ובעסקים עם מטרות אנושיות נשגבות. גב' אריסון, עם 5.2 מיליארד דולר בידיה, יכולה להרשות לעצמה ליטול סיכונים גדולים כאלה ולשאוף (בכנות) לשנות את העולם ליותר טוב. גם במחיר של הפסדים התחלתיים. יש לה זמן וסבלות, היא צעירה ועשירה. שלמה נחמה, עם 3% מהונה, היה מעדיף לצמצם סיכונים ולהשקיע פחות בתיקון עולם - ויותר בשמירה על כספו והעלאת רווחיותו.

מסיבות אלו מכר נחמה את כל מניותיו ב"אריסון אחזקות" לחברה וקיבל המחאה גדולה, מאוד גדולה במונחים ישראליים. אחרי המסים והחזר ההלוואות יישארו בידיו, לפי הערכות שונות, בין 70 ל-90 מיליון דולר. הנה הימור שלי: בעוד שנים לא רבות, יכפיל נחמה את שווי הונו האישי ל-500 מיליון דולר. תשובה, נחמה מאחוריך. הוא עוד יגיע לרשימת "פורבס".

פעם חרק שיניים, פעם חייך

נחמה הוכיח את עצמו כיו"ר דירקטוריון בעל כישורים יוצאי דופן וניחן בראייה אסטרטגית ארוכת טווח. בלא לקבל החלטות נמהרות ובלי להתחנף לסוחרי הבורסה העצבניים, הוא הפך בהדרגה את בנק הפועלים לאחד התאגידים הרווחיים והדינאמיים בישראל. הוא חרק שיניים כשמניות הבנק נסחרו בזיל הזול, הרבה מתחת לשווין. והוא חייך כשהמניות החלו לעלות. נחמה הוביל בהצלחה את בנק הפועלים דרך הסערות של הרפורמה בשוק ההון, שכפתה על הבנק למכור את קרנות הנאמנות וקופות הגמל שבבעלותו. הוא אמנם התנגד לחקיקה הממשלתית השרירותית, המנצלת לרעה את סמכויות המדינה כדי לכפות על הבנקים מכירת נכסים, אך ידע היטב שמכירה כזו לא תגרום נזק עסקי לבנק הפועלים. להיפך: את התמורה שתתקבל ממכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות, כך העריך, אפשר יהיה להשקיע באפיקים רווחיים הרבה יותר. ואכן כך קרה. מאז תחילת ה"רפורמה", מניות בנק הפועלים עלו בכ- 20%!

וזה לא הסוף: שלמה נחמה יהיה יו"ר בנק הפועלים לחמש השנים הקרובות והוא לא ינוח על זרי הדפנה. לבטח יוביל מהלכים מהפכניים נוספים בבנק, שישפרו את הביצועים העסקיים וישחררו פוטנציאל לרווחיות, הטמון כיום בבנק ועדיין לא בא לידי ביטוי במאזנים ובשערי המניות. אבל במקביל, יתחיל נחמה לטפל אישית בתמורה שיקבל מ"אריסון אחזקות". והוא יכפיל אותה פי עשרה.

משקיעים שואלים, האם שלמה נחמה יפעל בעתיד באותה המסירות לקדם את עסקי בנק הפועלים, כפי שפעל כשהשווי הכספי של הונו האישי עלה וירד בהתאם לשערי המניות של הבנק. התשובה לשאלה זו היא "כן" ואפילו "כן" גדול. לא רק בשל האישיות והיושרה של נחמה עצמו, ולא רק בגלל ההתחייבויות החוקיות שהוא לוקח על עצמו כיו"ר דירקטוריון. אחרי הרבה בעיות ומשברים, הגיעו מומחים לממשל תאגידי באמריקה למסקנה שהכי טוב לחברה שמניותיה נסחרות בבורסה, שהיו"ר שלה יהיה נאמן אך ורק לחברה בתור שכזאת, כישות משפטית וכלכלית נפרדת, ולא לבעלי מניותיה. טובת החברה צריכה לעמוד לנגד עיני היו"ר, ולא טובתם של בעלי המניות ושל בעלי העניין. לפיכך אל לו, ליו"ר הדירקטוריון של תאגיד בורסאי גדול, להיות קשור לבעלי המניות של התאגיד או להיות בעצמו בעל מניות משמעותי. לא הכל הפנימו את החשיבה העסקית החדשה הזו, אך היא תופסת תאוצה ומתפשטת בכל העולם. וגם אלינו מגיעה, סוף-סוף.

יצחק תשובה מוצג - ובדין - בתקשורת העסקית הישראלית כמודל הראוי לחיקוי. שלמה נחמה, לעומת זאת, ספג מאותה התקשורת בשנות כהונתו כיו"ר בנק הפועלים לא מעט ביקורת אישית, חלקה ארסית, רובה לא מוצדק. משכורתו הגבוהה, ששולמה לו על-ידי בעלי מניות פרטיים בתמורה להישגיו, עצבנה והרגיזה רבים, במיוחד בתקופה של דיונים על העמלות הבנקאיות. מבין השגיאות שכן עשה נחמה, בולט לרעה המהלך של פיטורי מאות עובדים בטענה שצריך "לייעל את בנק הפועלים". הפיטורים היו אכזריים ומיותרים. אמנם לא נחמה יזם אותם, אך הוא השלים איתם. לזכותו ייאמר, כי בראיונות שהעניק ל"ידיעות אחרונות" הביע את צערו הכן. הודאה שכזו איננה חזיון נפוץ אצל קברניטי המשק.

שלמה נחמה שכב על הגדר ושילם מחירים, עד שנמאס לו.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: אל תתעסקו איתנו