הרבה סיסמאות וחוקים, מעט אכיפה
משרד התמ"ת הצהיר השבוע על תוכניות גרנדוזיות בתחום הצרכנות. אולי קודם שישימו לב לחוקים שלא נאכפים, אבל לא ממש קשה לאכוף אותם?
אם להתרשם מהודעת משרד התמ"ת לרגל יום הצרכן הבינלאומי שחל אתמול, עוד נכונו לנו ימים יפים בתחום הצרכנות בישראל. חמור לבן אמנם לא צפוי להיראות בפאתי העיר, אך הצרכנות תיראה יפה יותר: היא תוסבר, תיאכף – ואולי גם נראה איזו קפיצת מדרגה בתחום המעונה והמושפל הזה בחיינו בישראל.
חשתם משב לא קליל של ציניות? זה לא במקרה. כי לפני שמצהירים על תוכניות גרנדיוזיות (למשל, רשות סחר הוגן ב-2006? – מעניין כמה זמן ייקח לחוקק בכנסת את החוק המתאים; הגברת האכיפה בעניין שיווק לקטינים? – יופי, רק מנין יבואו הפקחים לצורך אכיפה זו – על חשבון אכיפת שאר הוראות החוק המופרות בריש גלי?) – כדאי לשים לב למה שאינו נאכף, אבל לא ממש קשה לאוכפו.
רגע לפני שנגיע לזה, הנה תזכורת קצרה מנוסחו של חוק הגנת הצרכן: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה". זוהי בעצם ההוראה המרכזית בחוק זה, ויש בה מרכיב שכדאי מאוד לשים לב אליו: החוק אינו דורש כי תתבצע הטעיה בפועל, אלא רק שהתנהגות הסוחר עלולה להטעות צרכנים לגבי עניין מהותי בעסקה – בין לפני קשירתה ובין לאחר מכן.
התנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית, והעובדה שאין צורך להוכיח הטעיה בפועל מורידה את רף הקושי להוכיח כי היא אכן בוצעה. לא קל לתאר אילו קשיים היו מתעוררים אילו נאלצה המדינה להוכיח בכל פעם כי צרכן מסוים או צרכנים מסוימים אכן הוטעו.
וגם היפוכו של הדבר נכון: ההכרעה אם דבר מסוים אכן עלול להטעות צרכן היא הכרעה שיפוטית טהורה. בפני השופט יעמדו פרטי ההתנהגות, והוא יצטרך לקבוע, בהנחה שהחלק העובדתי הוכח, כי אכן במעשה/מחדל וכו' היה כדי להטעות צרכן.
דבר זה נכון עוד יותר כאשר מדובר בפרסומות מטעות. לגביהן קבע החוק הוראות ספציפיות, המקילות מאוד על מי שמבקש להגיש כתב אישום נגד מפרסם: "היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 2 (בעניין ההטעיה – י"א) את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו; אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה - אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום". וכך, בהנחה שברור נגד מי יש להגיש את כתב האישום, כל שנותר לעשות הוא להניח את הפרסומת המטעה בפני השופט – ולצפות לקביעתו המקצועית.
לכאורה, התמ"ת אמור היה לקפוץ על ההזדמנויות הרבות שמספק לו שוק המסחר הישראלי, ולהגיש כתבי אישום לרוב בגין פרסומות מטעות. מעשית, בזיכרון לא עולה שום דוגמא כזו. ולא שחסרות דוגמאות. הנה מקבץ מקרי – מעיתוני סוף השבוע האחרון בלבד:
• חברה מסוימת מציעה פריטים אלקטרוניים בתשלומים. רק שהסכום לתשלום חודשי – נניח 150 – מופיע באות ענקית; מספר החודשים, לעומת זאת – נניח 12 – כבר מופיע באות הרבה פחות ובולטת, והסכום הסופי לתשלום הוא בכלל באותיות פצפונות. האם הצגה כזו של דברים אינה עלולה להטעות צרכן בקשר למחיר הסופי?
• חברה אחרת מציעה לכם להביא את המכשיר הישן שלכם, ותמורתו תקבלו בחזרה עד, נניח, 1,000 ש"ח. הכל באותיות גדולות וצבעוניות. רק שבצד המודעה – אנכית, כך שצריך לסובב את העיתון בניגוד למצב הרגיל של הקריאה – כדי לגלות באותיות חיוורות וצרות, עוד כמה תנאים שתצטרכו לעמוד בהם לפני שתזכו לזיכוי הנכסף. אם זה לא עלול להטעות, נצטרך כנראה לשדרג את ההוראה בעניין זה.
• חברה נוספת מציעה לכם מיכשור מסוים, ובאותיות קטנות בתחתית מודעת ענק היא מציינת – "לא כולל הובלה, הובלה והתקנה בסך ---, התמונות להמחשה בלבד". חוץ מהעובדה שיש כאן עבירה על ההוראה בעניין הצגת מחיר כולל, מה זה להמחשה בלבד – מין פטור שהחברה סידרה לעצמה כדי לא לעמוד בהתחייבות לצרכנים? אולי הגיע הזמן שייאמר במפורש – מפי שופט – שהדבר אסור בתכלית והוא בגדר עבירה.
• רשת גדולה מספרת לכם שאצלה תמיד תשלמו פחות. באמת? זה נשמע כמו אבי אבות הפיתוי לתמימים, ועל פי הגדרת החוק – עלול להטעות.
• ולקינוח, חברה מסוימת מציעה לכם לקנות משהו ממרכולתה, ותמורת זאת תקבלו בילוי במלון מסוים. רק מה? באותיות קטנות במודעה גדולה יספרו לכם שזה רק באמצע השבוע, וכן, התמונות להמחשה בלבד.
בקביעה אם דבר עלול להטעות יש הרבה מן השכל הישר והכרת נפש האדם. במילים אחרות, אין זה מן הדברים שמאוד מסובך להתמודד איתם. כאמור, גם העבודה שתידרש מהתמ"ת לשם הכנת כתבי אישום בגין עבירות כאלו תהיה לא רבה במיוחד – סטודנטים שיוכשרו לכך יאספו חיש קל שלל מודעות מטעות. ולעומת זאת, יהיה בכך אפיק הכנסה מעולה למדינה: הקנס המרבי על עבירה מעין זו הוא יותר מ-180,000 שקל, אך אפשר להגדילו באופן משמעותי.
החוק קובע, כי אם המעשה מתייחס למספר רב במיוחד של צרכנים, הוא עלול להגיע עד למעלה מ-2,000,000 שקל. מודעה מעין אלו שמהן הובאו הדוגמאות ללא ספק מתייחסת לממספר רב במיוחד של צרכנים: סקר TGI המעודכן יוכל ללמד אותנו כמה קוראים יש בסוף שבוע לשניים מן העיתונים הנפוצים ביותר במדינה.
אם רק ישכיל התמ"ת להשתמש באפשרויות אלו הטמונות בחוק, ואם יטילו בתי המשפט את הקנסות שמאפשר החוק להטיל, יהיה גם מהיכן לממן עוד פקחים לתמ"ת – כדי לאכוף את כל מה שהבטיחו ב-2006.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות
