חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה

בשנת 1959, לאחר מאבק ציבורי של ציבור ניצולי השואה, נחקק "חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959 (4)".  בו נקבעו הלכות יום הזיכרון לשואה ולגבורה. להלן נוסח החוק במלואו:

1. כ"ז בניסן - יום הזכרון

כ"ז בניסן הוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה,

להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי

ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.

חל כ"ז בניסן בשישי בשבוע, יקוים יום הזכרון בכ"ו בניסן של אותה שנה.

חל כ"ז בניסן בראשון בשבוע, יקוים יום הזכרון בכ"ח בניסן של אותה

שנה.

תחילתו של יום הזכרון היא משקיעת החמה אור ליום כ"ז בניסן, כ"ו

בניסן או כ"ח בניסן, הכל לפי הענין, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו.

2. דרכי קיום של יום הזכרון

ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות על

עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקויימו אזכרות, עצרות עם, וטכסי

התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבנינים

הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו

של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.

2 א,ב,ג. עינוגים ובתי קפה

א - ביום הזכרון לא יקויימו עינוגים ציבוריים ובערב יום הזכרון יהיו גם בתי

הקפה סגורים.

ב- העובר על סעיף 2א, דינו - קנס.

ג- בחוק זה, "שעשוע" - כמשמעותו של "שעשוע ציבורי" בפקודת השעשועים

הציבוריים, 1935.

3. הוראות לקיום יום הזכרון

השר שיוסמך לכך על ידי הממשלה יתקין, בהתייעצות עם רשות הזכרון

יד ושם, הוראות לקיום יום הזכרון בהתאם לחוק זה.