מה לא לראות

עין השופט

אם אתן הולכות רק לסרט אחד החודש, כדאי שזה יהיה "למראית עין" - אחד הסרטים הישראליים המרתקים והמפתיעים של השנה. מה שהתחיל כדרמה משפחתית אפלה לטלוויזיה בכבלים הפך לסרט קולנוע מורכב ורב כישרון, שמצליח להוביל את הצופה באף במסדרונות עלילה אפלים ולא קלים.

זה סיפורה של צעירה עיוורת החוזרת מחו"ל להלוויה של בת הדודה שלה ומי שהיתה חברתה הטובה ביותר. כשהיא מנסה להבין למה התאבדה הבת דודה, היא מגלה פער עצום בין זיכרונותיה מילדותן המשותפת לבין המציאות שהוסתרה ממנה.

אם אתן הולכות רק לסרט אחד החודש, כדאי שזה יהיה "למראית עין"

"למראית עין" מצליח לשחק היטב בין נקודות התצפית של הגיבורה, וטלי שרון מרגשת בתפקיד הראשי. לצידה משחקים ישראל (פולי) פוליאקוב ואסי דיין, בתפקידים קודרים של המבוגרים הממש לא אחראיים. דני סירקין שהיה עד כה במאי לכל עת מתגלה כאן כיוצר קולנוע מוכשר להפליא, שמצליח לאזן היטב בין מותחן פסיכולוגי אפל למלודרמה משפחתית. לא ברור איך, אבל זה פשוט עובד.

"למראית עין", במאי: דני סירקין, שחקנים: טלי שרון, ישראל פוליאקוב, אסי דיין, החל ב-2 במרץ

זוכרות את "נורמה ריי", הסרט ההוא מ-79' עם סאלי פילד שמנהיגה שביתת עובדים במפעל? אה, לא זוכרות. יודעות למה לא? כי זה סרט מחורבן, זה למה. ולא יעזור שסאלי פילד קיבלה אוסקר בזכותו, הוא עדיין סרט נשכח. עכשיו קבלו את "נורמה ריי" של 2005 (2006 על פי שעון ישראל): "הארץ הקרה". סרט המבוסס בעקיפין על אירועים אמיתיים שבהם עובדת במכרה מתכת במינסוטה הגישה תביעה ייצוגית נגד המפעל על הטרדה מינית.

בהחלט קשה לצפייה

סרט חשוב? בהחלט. עשוי היטב? לגמרי. משוחק לעילא? אכן. משעמם מחץ? אתן פשוט לא מאמינות עד כמה. גם העובדה ששרליז תרון (זוכת האוסקר על "מונסטר") ופרנסס מקדורמנד (זוכת האוסקר על "פארגו") מועמדות שתיהן לאוסקרים על תפקידיהן בסרט לא הופכת אותו לפחות מתיש. להפך, היא רק הופכת אותו לעוד יותר מלא פאתוס, ייסורים ותחושת שליחות חברתית, נאצלת אמנם, אבל בהחלט קשה לצפייה.

מצד שני, כמה סרטים נשיים על נושאים בוערים שמתוחזקים באג'נדה פמיניסטית עכשווית, ומעלים לדיון חוסר צדק אינהרנטי, אתן מכירות? ועוד כאלה שמגיעים מהוליווד? כמעט כלום. צפייה ב"הארץ הקרה" מסבירה למה.

"הארץ הקרה", במאית: ניקי קארו (הניו זילנדית מ"לרכוב על הלווייתן"), שחקניות: שרליז תרון, פרנסס מקדורמנד, עכשיו בבתי הקולנוע

פוליטיקה עכשיו

מקובל לטעון ש"הארץ הקרה" הוא סרט שהולך מצוין עם נשים, בזמן ש"סוריאנה" מתלבש בול על גברים. כאילו, הסרט הפמיניסטי החשוב והמעצבן לבנות - והפוליטי, התככני, מרובה העלילות והמגניב לבנים. ואני אומר: זובי.

"סוריאנה" הוא לא יצירת מופת, אבל הוא בהחלט סרט סבוך וגיאו-פוליטי שמציג את המנוצלים והמנצלים במלחמה הלאומית-

תאגידית על השליטה האמריקאית בשדות הנפט של המזרח התיכון. מהנער הערבי המובטל שהופך לטרוריסט, דרך מרגל הסי.איי.איי שמשתמש בשיטות של טרוריסטים ועד אנשי הממשל שמבצעים הוצאות להורג כמין כוח עליון שעוזר להטות מדיניות.

מצוין לדייט ראשון

הסרט, מאת התסריטאי של "טראפיק", לא חף מדמגוגיה, ובסופו של דבר נשאר נאמן להשקפת העולם הכל-אמריקאית. מה שכן, עצם הצגתו של דיון פולמוסי שבו הטוב והרע, הנאיבי והמושחת, כרוכים זה בזה, הופכים את "סוריאנה" לסרט מצוין לדייט ראשון. לא בגלל הרומנטיקה, אלא בשביל שבסופו תביני אם בן הזוג הפוטנציאלי הוא פשיסט גזען, ליברל מפוכח, או תבוסתן נטול השקפת עולם.

"סוריאנה", במאי: סטיב גייגן, שחקנים: ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, החל ב-2 במרץ

אתה, טורק

ולסיום, אתנחתה מוזיקלית. פאטי אקין, שביים את סרט הפאנק-רוק הגרמני-טורקי העקוב מדם "עם הראש בקיר", מביא יצירה תיעודית המתפקדת כמעין נספח מוזיקלי לסרט ההוא. "לחצות את הגשר" מציג מסע אל סצנת המוזיקה הטורקית, בהנחיית הבאסיסט של להקת האינדסטריאל הגרמנית איינשטורצנדה נוי באוטן.

ההתחלה, שמפגישה אותנו עם עולם הרוק הטורקי, מעולה. ההמשך, שמציג את המוזיקה הטורקית המסורתית והנשמתית, כבר מייגע. למרות שאם אתן בחורות עם בגד ים חוטיני או סתם מהקליקה של שלומי שבת בטח תחשבו אחרת. בסופו של דבר, למרות שהסרט לא מנצל היטב את כל הדקות שלו, הוא מציע תפריט אודיו-ויזואלי כריזמטי שרק עושה חשק לחזור ל"עם הראש בקיר" - והפעם בפול ווליום.

"לחצות את הגשר", במאי: פאטי אקין, משתתפים: אלכסנדר האקה וכל מיני מוזיקאים טורקים שמי בכלל יודעת איך מבטאים את השמות שלהם, עכשיו בבתי הקולנוע

הבלוג של יאיר: www.cinemascope.co.il