ביקורת: Black - יותר שחור מלבן

כשמגיע משחק כמו Black, שתשורתו הגדולה לנו היא האפשרות לפוצץ זגוגיות לאלפי רסיסים קטנים, יש הרבה סיבות להיות חשדנים.

פחד ותיעוב במזרח אירופה

Black מתנהג כמו משחק אקשן מגוף ראשון סטנדרטי. ג`ק מסתובב בין השלבים עם מגוון כלי-נשק וקוצר אויבים בעלי מבטא רוסי כבד. ניתן להחזיק עד שני כלי נשק שונים במקביל, ואם יקרה בדרככם אחד שלישי שיעניין אתכם יותר, תאלצו לוותר על כלי המשחית שבידיכם.

זה לא יוצר יותר מדי דילמות ב-Black, שכן רוב הסיכויים שתסתמכו על תת-מקלע כמו ה-AK-47 בשלבים המוקדמים וה-MP5 מאוחר יותר. לכלים אלה יש טווח וכוח אש סבירים ומאוזנים, שיאפשרו לכם גם להוריד אויבים מרחוק עם קצת מאמץ וגם לחסל במהרה כל חייל שיצליח להתקרב.

באופן כללי, תגלו שכלי הנשק ב-Black לא שונים מהותית זה מזה. מלבד האקדח, הנועד רק למיומנים היטב בפגיעות ראש, והשוטגאן, לו כוח אש אדיר אך זמן טעינה ארוך במיוחד, שאר הכלים הבסיסיים דומים בדרך-כלל.

הדילמה: איזה נשק לקחת

הדילמה האמיתית היא איזה נשק משני לסחוב איתכם מבין הכלים המתמחים, כמו מטול הרימונים, משגר הרקטות או רובה הצלפים. לא פעם תתקלו באויבים האורבים הרחק באופק ומאיימים עליכם בעצמם עם רובה צלפים או משגר RPG.

אפשר להוריד אותם בתיאטרליות מיותרת עם רקטה שתאיר את מיקומכם המדויק עבור כל האויבים שמסביב, או בלאט באמצעות צליפה מדויקת. אני מעדיף את ה-RPG, כדי לשים את החצופים במקומם ולהוריד את כל הבניין

ביחד איתם. חוץ מזה, לרובה הצלפים בדרך-כלל מוקדשים אזורים שלמים משלו, שבתחילתם הוא מחכה לכם, למרבה הנוחות, שעון על הקיר.

לגבי רימונים – יש רק סוג אחד של רימון, כזה שזורקים ועושה אחרי כמה רגעים "בום". את הרימונים שווה לזרוק לתוך התקהלות של אויבים או אל מאחורי גבם של הממזרים הגדולים של Black - חיילים המסתובבים עם מגנים גדולים לפיזור הפגנות, שקשה במיוחד לחסלם.

אויבים קלים

הורדת האויבים היא בדרך-כלל מטלה שאין בה חשיבה רבה מדי. המקסימום שהם עשויים לעשות כדי לדחוק את הקץ הוא להתמקם מאחורי איזה מחסה. במקרה כזה, תצטרכו להתאזר בקצת סבלנות ופשוט לרסס אותם בכל פעם שהם מרימים את הראש. הם לא ילמדו את הלקח. הם פשוט נותרים מאחורי אותו מחסה ומנסים כל פרק זמן קבוע לעלות שוב ולבדוק האם השטח – ככה במקרה – התפנה, רק כדי לקבל במתנה עוד מטח של כדורים.

השליטה ב-Black היא מדויקת יחסית למשחקי פעולה מגוף ראשון אחרים על הקונסולות, ולכן לא תהיה לכם בעיה רבה להותיר את הכוונת שלכם על הנקודה המדויקת בה הם יופיעו ולסחוט את ההדק ברגע הנכון.

האינטליגנציה המלאכותית של האויבים לא עושה חיים קשים. הם יודעים להופיע ולירות, ובדרך כלל יזהו אתכם רק אם תגרמו לרעש גדול במיוחד או אם תירו להם בגב. קבוצות חיילים לא יעבדו ביחד כחולייה, לא יבצעו

 מהלכים טקטיים מסובכים, ובאופן כללי אין להם שאיפות גדולות יותר מלהתייצב לכם בין הכוונות.

הרגעים היחידים בהם האויבים מהווים אתגר אמיתי, הם כאשר יש ממש הרבה מהם. רגעי השיא האלה ב-Black, הם הקטעים בהם כל הגיהינום מתפרץ ואתם זוכים בכיף לא רגיל. ירי כבד, רימונים, רקטות משוגרות לכל עבר, פיצוצים – כאן כדאי שתשקלו כל צעד היטב כדי לא לאבד את ניצוץ חייכם ברגע.

כח אש מוגבר 

כח אש מוגבר הוא למעשה הדרך היחידה של Black להכניע אתכם בהיעדר אינטליגנציה מלאכותית של ממש. לפחות המצב מאוזן, שכן גם החולייה שלכם, צמד אנשי קומנדו שילווה אתכם מדי פעם, לא ניחנו בתבונה נשגבת. הם נוטים להישאר מאחור ולא לרדת לחלוטין לסוף דעתכם ולהבין את אשר אתם מנסים לעשות.

כתוצאה מכך, יש בהם מעט מאוד תועלת. היתרון היחיד בהבאת החבר`ה הללו איתכם לטיול, הוא בעובדה שהם מושכים מדי פעם את אש האויב (למרות שרוב האויבים יעדיפו להתרכז בכם). תוסיפו לכך את החסינות המולדת שלהם למוות, וקיבלתם בשר תותחים משובח ביותר.

היכונו למפח נפש

אתם, כאמור, קצת פחות בני-אלמוות, ולכן לא ברורה החלטת המפתחים כי אין צורך בהנחת יותר מדי צ`קפוינטים, שמהם תמשיכו אם תקפחו חייכם. אם לוקחים בחשבון שכל אחת משמונה המשימות אורכת כשעה ואולי

 מעט יותר (אורך נאה למשימה, אך לא מרשים בסך-הכל), עם שלושה צ`קפוינטים בממוצע בכל אחת, תתכוננו להרבה מפח נפש, במיוחד לקראת הסוף.

אני מבין שבחרו להשתמש בשיטה הזו כמניעה מהשחקנים לשמור לפני כניסה לסיטואציה ולטעון אם היא אינה עולה יפה, אך לא ברורה לי האנאליות בה בחרו המפתחים לנקוט ולמה הם מענים אותנו כל-כך. מיותר לציין גם שאי אפשר לשמור בזמן משימה, ולכן אם תכנעו באמצע סשן לאחר שג`ק שוב נפל חלל באמצע הדרך בין הצ`פוינט השני לשלישי, תאלצו להתחיל בפעם הבאה את המשימה מההתחלה.

לפעמים, לפצוח במשימה שוב מההתחלה לאחר שהכרתם אותה לעומק זה לאו דווקא דבר רע. Black דוגל בתפישה של אגירת תחמושת כאילו אין מחר. בניגוד מוחלט לאבולוציה שעברו משחקי הפעולה לאחרונה כאשר הפסיקו לדרוש משחקנים לאגור כל קליע ורימון להיתקלות בבוס בסוף השלב, Black מעודד אתכם לשמור רקטות, רימונים ותחמושת לרובה הצלפים עד הסוף המר. תפיסה מעט מיושנת ומאוד מתסכלת.

משחק אקשן סטנדרטי

מגוון של נופים

מזלו של Black, אם כן, שהוא מגיע באריזה יפהפייה. החברה האמונה על פיתוח משחק האקשן הזה היא לא אחרת מאשר Criterion, האחראית לסדרת Burnout. עם Burnout Revenge, הוכיחו החבר`ה ב-Criterion כי יש להם כשרון גדול לניצול הכוח הדליל של קונסולות הדור הנוכחי, וב-Black הם לוקחים את היכולת הזאת צעד אחד קדימה.

אפשר לפוצץ הכל

הנקודה הבולטת ביותר היא הפיזיקה המתפוצצת של עולם Black. מזרח אירופה של המשחק היא אחד הדברים הנפיצים ביותר בהיסטוריה של האנושות. באמצעות כלי הנשק שלכם ניתן לגרום נזק כבד לכל דבר. חלונות אפשר לשבור לאלפי רסיסים קטנים, גושי בטון ניתן לפורר עד שלא נשאר מהם זכר, עמודים יהפכו לשלדים דקיקים תחת אש כבדה, וכמובן שכל מה שיש בו כמות מינימלית של חומר דליק יתפוצץ בעננת אש אדירה.

Black מאפשר לכם לפוצץ הכל מהכל, ולא פעם לחסל את האויבים שלכם על-ידי פיצוץ מיכלית דלק בקרבתם או משאית אירעית. הסביבה ההריסה מעשירה מאוד את האקשן הסטנדרטי של Black והופכת אותו להרבה יותר כיפי ומספק. ישנו שלב אחד שפשוט עשה לי נעים בבטן, בו ג`ק עובר דרך שדה מוקשים ומפוצץ מיכליות דלק, שבתורן מפוצצות משטחים אדירים של מוקשים בליווי אפקטים קוליים מצוינים. לעזאזל, אני יכול להישבע שעולם המשחק הוא לפחות פי ארבעה יותר פציץ מהעולם האמיתי.

המשחק היפה על ה-PS2

בוודאי השארתי אתכם עם טעם טוב בפה לאחר הפסקה האחרונה, אבל למרות זאת, Black הוא עדיין משחק אקשן סטנדרטי למדי. הנפיצות של הסביבות היא מספקת מאוד, ורעשים של זגוגיות מתנפצות ודברים מתפוצצים בהחלט מעשירים את החוויה, אבל הירי הרפטיטיבי והיעדר-המגוון מונעים מהמשחק להיות הבלוקבאסטר שרצינו שיהיה. 

חדשות משחקים וביקורות נוספות מתפרסמות באתר vgames.co.il