יא רבי
למתיסיהו הרבה מה להציע חוץ מלהיות דוס המחמד התורן. יש לו פלואו, יש לו גרוב, והוא עושה את המוזיקה שלו עם כל הנשמה
תקציר הפרקים הקודמים: מתיו מילר, ילד טוב ניו יורק ממשפחה יהודית כשרה, מעשן יותר מדי, מגיע להארה, גוזם את הראסטות, חוזר בתשובה, מצטרף לישיבה של חב"ד והופך לדוס הראשון בעולם שעושה רגאיי.
אלבום הבכורה שלו נמכר כמו שרוכים אדומים של המרכז לקבלה, אמריקה מתאהבת, סוני מחתימה, ומתיסיהו עושה מכה שלא כתובה בתורה. אלבום האולפן השני שלו, שיצא לפני שבועיים, בשיא ההייפ, כבר הספיק לעשות סוג של היסטוריה כשנכנס היישר למקום הרביעי במצעד המכירות האמריקאי ולמקום הראשון במצעד ההורדות של אייטיונז.
יש שמועות שהרבי מלובביץ' מתכנן להקדים את הקאמבק לרגל המאורע. המגבעת השחורה והציציות הן מקדם מכירות מעולה ואייטם לוהט, אבל בקרוב מאוד הגימיק ימצה את עצמו ותישאר רק המוזיקה. כאן המבחן האמיתי של מתיסיהו, ולמזלו הוא עובר אותו בהצלחה: מי שהתעלם מהדיבר השמיני והעמיס על החמור שלו את האלבום הראשון או הצליח לרכוש כרטיס לאחת מההופעות הדחוסות שלו בארץ, יודע שיש למתיסיהו הרבה מה להציע חוץ מלהיות דוס המחמד התורן. יש לו פלואו, יש לו גרוב, והוא עושה את המוזיקה שלו עם כל הנשמה.
הוא עולה לבמה בסערה, וכשהוא זועק תפילה נרגשת לאלוהים על רקע מקצבי גיטרה מרוסקים, אפשר בקלות לעצום עיניים ולדמיין את בוב מארלי עם ספליף ענק בזווית הפה מלווה בגיטרה את הרב קרליבך. האלבום החדש שלו תופס אותו איפשהו על אם הדרך שבין דאנסהול ורגאיי לסקא ורוק. יש רגעים שהוא נשמע כמו פיש, סאבליים או ג'ק ג'ונסון, ויש עדיין לא מעט רגעים שהוא נשמע כמו ג'ם סשן שטוף שמש וגנג'ה בחצר אחורית בקינגסטון, כולל הופעת אורח של כלייזמרים.
ההפקה הרבה יותר מלוטשת ורדיו פרנדלית מבעבר, כולל שימוש מגונה אך קצרצר בווקורדר, ועמוסה בלא מעט להיטי פלייליסט שקשה לדמיין מצב שבו הם לא ייטחנו עד שייצאו לכם מכל חור, כולל זה שבסדין. שימו לב ל-Time Of Your Song ו-Indestructible , שניהם קטעים משפרי מצב רוח שיכניסו בכם חשק בלתי נשלט לזוז עם העכוז, ובמיוחד ל-Jerusalem הציוני, ללא ספק הלהיט הכי ענק מהאלבום הזה, עם מילים שיכולות לשמש את הסוכנות היהודית כהמנון רשמי לגיוס עולים חדשים והפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" כפזמון חוזר.