הוקוס פוקוס

סרג'יו מנדז הברזילאי חתום על כמות עצומה של להיטי סמבה ובוסה נובה שהצליחו להגיע לכל אוזן בעולם. בשנות ה-60 הוא היה אחד הראשונים שחיברו את המוזיקה הזאת עם פופ ולאורך שנים היה הנציג הבולט של ברזיל בזירת המוזיקה העולמית.

וויל איי.אם הוא איש ההיפ-הופ שהביא את הבלק אייד פיז ממעמד של להקת קאלט למפלצת שהיא עכשיו. והחיבור בין שניהם שווה הוקוס פוקוס מוזיקלי וכנראה גם מסחרי. הבוסה נובה והסמבה כבר מזמן התחברו לכל סגנון מוזיקלי אפשרי. ג'אזאנובה עשו קריירה מהחיבור בין הסגנונות האלה לבין אלקטרוניקה, וספולטורה המטאליסטים, גם הם מברזיל, טיפטפו נגיעות של המוזיקה מהבית לתוך גיהנום הרעש שלהם. ועוד לא דיברנו על מאות קאוורים ועל מתי כספי. אבל כמעט אף פעם לא נעשה חיבור כל כך מוצלח בין המוזיקה האורבנית האמריקאית לבין אחותה מהשכונה הדרום אמריקאית.

למרות האורבניות, שהיא דבר מדכא מטבעו, האלבום הזה דווקא מתחבר לאזורים העליזים והאופטימיים של החיים. וויל איי.אם ומנדז מעדכנים כאן את הקלאסיקות של מנדז בעזרת המון גרוב ובעזרת הפקה מלאת נשמה ואהבה. לצורך הפקת האלבום עשה וויל איי.אם שימוש נבון במעמדו ככוכב. לטלפון שלו ענו, ובאו, סטיבי וונדר, ג'סטין טימברלייק, אינדיה ארי, קיו טיפ, אריקה באדו, ג'יל סקוט, ג'ון לג'נד ועוד. למרות פיצוץ האוכלוסין הזה האלבום מצליח להישאר שייך קודם כל לסרג'יו מנדז, ורק אחר כך למי שמפיק אותו ומתארח בו.

"טיימלס" הוא אלבום שגם בעוד עשר שנים יישמע נפלא, כיפי ושמח כמו עכשיו. הוא יישאר כזה כי הוא חף מציניות או מיומרות אלטרנטיביות מטרחנות, ופשוט רוצה להיות שייך לכולם. חמישה כוכבים הוא מקבל כאן, ואם היה אפשר הוא היה מקבל יותר.