ביקורת משחק: Need for Speed: Most Wanted

בספר החוקים הלא כתוב של מבקרי המשחקים, זה שאנחנו מקבלים עם כניסתנו לעבודה, יש סעיף שאומר שאסור לנו להתלהב יותר מדי ממשחקי מירוצים - ובטח לא אם הם נצר לסדרה ותיקה וממוחזרת כל כך כמו Need for Speed.

מבקר משחקים, כך נכתב, יכול לקשור כמה כתרים שהוא רוצה למשחקים "רציניים" כמו Civ IV, למשחקים מלאי אווירה ואימה כמו Resident Evil 4 או למשחקים מגוונים וממכרים כמו WoW, אבל בוודאי שאינו רשאי ליהנות יותר מדי ממשחק פשוט, שלא דורש כמעט מחשבה או תכנון, או אפילו קואורדינציה יתרה, ושרוב מה שצריך לעשות בו הוא ללחוץ חזק על הגז ולא להרפות.

יסלחו לי עמיתי מבקרי המשחקים, אבל היום אני הולך לעבור על החוקים. הסיבה פשוטה. Need for Speed: Most Wanted הוא משחק מירוצים מצוין, ארוך, כייפי וממכר, לא קל מדי ולא קשה מדי, שמצליח ליצור איזון נדיר בין משחקיות פשוטה וברורה ובין חופש תנועה, בין הכיף שבנסיעה מהירה לבין הכיף שבהרס מכוניות משטרה.

עלילה כמו חלום (רטוב)

אפילו העלילה המטופשת (כמובן) לא מצליחה להרוג את חדוות המשחק. המפתחים החליטו ללכת על כיוון של מרוצי רחוב מחתרתיים עם התערבות משטרתית - משהו בנוסח "מהיר ועצבני" אבל בלי הכריזמה של וין דיזל.

בתור פיצוי אנחנו זוכים למנה גדושה של משחק רע, בחורים עצבניים ובחורות לבושות-למחצה שנראות טוב מדי. לא שיש לי משהו נגד פצצות במיני, אבל כשעוצרים אותי שוטר שחור עם כרס והשותפה שלו, בחורה גבוהה בלי טיפת שומן וגם בלי כל כך הרבה בגדים, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי אם הגעתי בטעות לחלום הרטוב של איש היי טק חנוני במיוחד.

במהלך המשחק אנחנו מפסידים לאיזה בחור שלוקח לנו את המכונית והופך להיות האויב מספר אחת שלנו, למרות שלי אישית הוא נראה דווקא אחלה גבר.

עכשיו אנחנו חייבים להתחיל לגמרי מאפס, עם איזו מכונית טרנטה וכמה גרושים, ולנסות לזכות במירוצים, להתחרות נגד נהגים מ"הרשימה השחורה" וכך לאגור מספיק כבוד, כסף ומכוניות מהירות יותר על מנת להתקדם הלאה. בסופו של דבר אנחנו נתמודד מול מספר אחד ברשימה, שהוא במקרה אותו בחורצ`יק שניצח אותנו (במרמה, כמובן) בתחילת המשחק.

לא רק שהעלילה קלושה, גם ההתקדמות שלנו במעלה "הרשימה השחורה" נחגגת בעיקר באמצעות הודעות קוליות משעממות שכאילו נשלחות אלינו לסלולרי, וכמה סרטונים בנאליים שמציגים את המתחרה הבא. למה לא יכלו להמשיך עם סרטונים מושקעים וראויים לשמם, כמו אלו שמופיעים כשהמשחק מתחיל?

התשובה פשוטה - אנשי EA התעקשו על הסלולרי כיוון שכך הם יכולים להראות לנו את הפרסומת למפעיל הסלולר של המשחק, שהוא "במקרה לגמרי" קיים גם בעולם האמיתי (בארה"ב). זה די מעצבן שבשביל הכנסות מפרסומת מוכנים לפגוע בחוויית המשחק.

מתחילים בקטן

הבעיות הללו מפריעות בעיקר בתחילת המשחק, אבל במהרה מתרגלים לסגנון ההיפ-הופ-על-אקסטה ומתחילים לצלול לעסק האמיתי - המירוצים. המכונית הראשונה שבה תנהגו היא באמת טרנטה, אבל לפני שתוכלו לומר "איפהמכוניתהמירוץשלי!?" כבר תנצחו באיזה מרוץ או שנים, תתמודדו מול מספר 15 ברשימה השחורה ותקחו לו את המכונית.

זה, כמובן, אם יש לכם מזל, כי אחרי שמנצחים מתמודד מהרשימה השחורה אפשר לבחור שניים מתוך חמישה "בונוסים" רנדומליים, שיכולים לכלול, מלבד המכונית שלו, גם שיפורים ייחודיים לאוטו, פתק "צא מהכלא" ועוד כמה דברים שימושיים בהחלט.

המירוצים נחלקים למספר סוגים, החל מהמרוץ הסטנדרטי (מי שמגיע ראשון מנצח) דרך הקפות שבהם האחרון בכל הקפה עף, מירוץ נגד השעון שבו צריך להגיע ל- Checkpoints על מנת לקבל הארכת זמן, ומירוץ שבו צריך לבצע ספרינטים בנקודות ספציפיות במהלך המסלול ולאו דווקא להגיע ראשונים.

ההבדלים בין המירוצים אינם סופר-משמעותיים, אבל הם בהחלט יוצרים קצת גיוון. הגורם שמשפר במידה משמעותית את המצב הוא ה"אתגרים", שכדי לבצע אותם צריך לצאת מהמסלולים הליניאריים ולהתחיל לקרוע את העיר, פשוטו כמשמעו.

Most Wanted  מתרחש בעיר אמריקנית הנושקת לחוף, ובדומה למשחקי מירוצים בשנים האחרונות, זוהי עיר גדולה למדי ומלאה בכבישים, רחובות צרים, סמטאות, קיצורי דרך ושאר דרכים נסתרות שכיף לגלות. המירוצים הרגילים במשחק נערכים בתוך העיר, אבל הם סגורים - כלומר, המסלולים קבועים מראש ואי אפשר לחרוג מהם, מלבד דרך קיצור פה ושם. אך ברגע שנגמר המרוץ, העיר נפתחת לקראתנו, ואנחנו יכולים לנסוע לאן שבא לנו. בתנאי שלא נתקל במשטרה, כמובן.

מבוקש זה הכי, אחי

המשטרה היא אולי החלק הכי כייפי של Most Wanted. ככל שנתחרה יותר ונעשה יותר בלגן המכוניות שלנו תהפוכנה מבוקשות יותר על ידי המשטרה, אשר תנסה לעצור אותנו ברגע שתבחין בנו.

אם לא נתחמק במהירות, יותר ויותר ניידות יצטרפו למרדף, והמצב יכול להידרדר עד כדי מחסומי-דרכים, חיפוי ממסוק וניסיונות נואשים לעצור אותנו ולהוריד אותנו מהכביש.

ה-AI אמנם לא מאוד מתוחכם, אבל כשמתחילות לרדוף אחרינו ארבע ניידות ויותר הן פשוט יכולות לחסום אותנו ולא לאפשר לנו לברוח. במקרה כזה, אנחנו נעצר, המכונית תקבל "פסילה" (שלוש פסילות והיא תעוקל) ונצטרך לשלם קנס לא קטן.

עכשיו אנחנו מגיעים לעניין ה"אתגרים". על מנת שנוכל להתמודד עם הנהג הבא ברשימה השחורה הוא ידרוש מאתנו לעמוד באתגרים כגון מרדף משטרתי של לפחות חמש דקות שלמות, הריסה של שלוש ניידות משטרה, התחמקות מארבעה מחסומי דרכים וכן הלאה.

בשלבים המתקדמים זה הופך להיות החלק הכי מאתגר במשחק, כי גם עם מכונית מהירה וחזקה זה לא קל להתחמק מ-18 ניידות משטרה שרודפות אחרינו.

כדי לעזור לנו להתחמק מהמשטרה פוזרו ברחבי העיר נקודות בריחה, שהתנגשות בהן תגרום לכל כך הרבה נזק ובלגן עד שחלק מהשוטרים יהיו חייבים לעצור ולטפל במהומה. תחנות דלק, אנטנות רדיו ואפילו חנויות דונאטס הן מטרות עיקריות, והן מסומנות בבירור על המפה.

חובבי הרס ישמחו לשמוע שאפשר גם להתנגש במשאיות, להפוך מכוניות אחרות, לשבור חלק מהגדרות והשערים, לפרק מחסומים ובאופן כללי להשתולל על הכביש בלי חשבון, וכך לצבור עוד ועוד נקודות "מבוקש משטרתי", שגם הן דרושות על מנת לעבור לשלב הבא. כשנמאס לכם מנסיעה חופשית ומהמשטרה תוכלו לחזור למירוצים הליניאריים, ולהפך - וכך מצליח המשחק לשמור על רמת עניין לאורך שעות ארוכות.

פיצוצים לריס.. אה, לאוזניים

אלמנט נוסף שמצליח באופן פלאי למדי להחזיק לאורך שעות ארוכות הוא פס הקול של המשחק, שנע בין טוב לטוב מאוד.

 אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ישבתי מול משחק מירוצים כל כך הרבה שעות ועדיין נהניתי לשמוע את השירים. האפקטים הקוליים המשכנעים והדיבוב האיכותי לרוב (בעיקר ההאזנה לרדיו המשטרתי... פשוט תענוג) מצטרפים לכדי חזית סאונד מהמוצדקות שיש כרגע על המדף, לפחות במירוצים.

הגרפיקה גם היא טובה למדי, מפורטת וצבעונית כראוי, אם כי זקנותה של ה- PS2 ניכרת ומפריעה מפעם לפעם. אמנם תחושת המהירות אינה כל כך טובה כמו ב-Burnout, אבל היא בהחלט מספקת ויותר מכך.

יתרון גדול שיש ל- Most Wanted על פני Burnout הוא בשילוב המוצלח בין מערכת פיסיקלית ריאליסטית-למחצה לבין משחקיות ארקיידית שבה אי אפשר לגרום לשום נזק למכונית.

המכוניות השונות בהחלט נבדלות זו מזו בהאצה, במהירות המקסימלית, וגם בתחושה על הכביש. המכוניות "כבדות" במקצת, מה שגורם להן להיצמד היטב לכביש ולא סתם "לרחף" מעליו כמו ברוב מרוצי הארקייד.

התחושה שנוצרת הרבה יותר אמיתית ואינטואיטיבית, לדעתי, מאשר המכוניות-במשקל-נוצה של Burnout, והופכת את הנהיגה מלהיבה יותר. אפשר גם לשפר את המכוניות באמצעות כל מיני חלקים שניתן לקנות בכסף שצברנו, ואתם בהחלט תרגישו בהבדל. שינויים אחרים יהיו בעיקר קוסמטיים, אבל הם יאפשרו לכם להתחמק ממצוד משטרתי - אם המכונית כבר לא תראה כמו זו שהתנגשה בהם לפני כמה שעות, הם לא ידעו לחפש אחריה.

Most Wanted הוא בעיקרו משחק לשחקן יחיד. מלבד הקמפיין להגיע לראש "הרשימה השחורה" יש יותר מחמישים אתגרים ומירוצים נוספים שאין להם קשר לקמפיין, וגם אפשרות סתם לקחת מכונית כלשהי ולצאת למרוץ מהיר. אם מגיע אליכם חבר, תוכלו לשחק זה מול זה במסך מפוצל בכל אחד מסוגי המירוצים השונים, אבל בלי מרדפים משטרתיים ונסיעה חופשית בעיר מדובר באופציה פחות מלבבת, ויש משחקים שעושים אותה טוב יותר (ועם יותר מתחרים).

עם גרפיקה טובה, סאונד מעולה ויופי של איזון בין ריאליזם לבין ארקייד, בין פשטות וישירות לבין חופש להסתובב בעיר, ובין מהירות לבין הרס, Need for Speed: Most Wanted הוא משחק מירוצים מפתיע שיספק לכם הרבה מאוד הנאה לאורך יותר שעות ממה שניתן לצפות. הוא לא מיועד לחולי-הגה שרוצים אתגרים קשים, אלא לכל מי שרוצה לקחת אוטו מהיר ולקרוע איתו את הכביש בלי לחשוב או להתאמץ יותר מדי. פשוט משחק כייפי.

ידיעות וסקירות משחקים נוספות מתפרסמות ב-vgames.co.il