המחדלים של עיריית ירושלים
ביהמ"ש פסק כי עיריית ירושלים תפצה בני זוג ב-3,000 שקל לאחר שגרמה להם עוגמת נפש כשעיקלה את חשבון הבנק שלהם שלא כדין בגין דו"חות חניה
בתיק שנידון בפניו ביקשו בני הזוג להורות לעיריית ירושלים לבטל דו"חות חניה שלטענת העירייה נרשמו בעבר לבני הזוג, ולחייב את העירייה לפצות אותם בגין נזקים כספיים, פגיעה בשמם הטוב ובושת פנים שנגרמו להם עקב עיקולים שהטילה על כספם ורכושם שלא כדין.
לדברי בני הזוג, זמן קצר לאחר ששבו משליחות של משרד החוץ בארה"ב נודע להם לראשונה שהם חייבים כביכול לעיריית ירושלים 6,000 שקל בגין דו"חות חניה משנת 1988. על דו"חות אלה, טענו התובעים, חלה התיישנות על פי חוק שכן העירייה לא הודיעה להם בדואר רשום על קיום החוב. השניים שנעדרו מהארץ 5 שנים, נדהמו לדבריהם לגלות כי העירייה הטילה ללא התראה מוקדמת עיקול על חשבון הבנק שלהם ועל מכוניתם.
כשביקשו לברר בעירייה את פשר החוב, סירבו, על פי גרסתם, פקידי העירייה לדבר עימם. "התייחסו אלי בזלזול ושוטר הכריח אותם לדבר איתי", העידה ר' בבית המשפט, וסיפרה כי בעקבות בקשתה לברר את עניין החוב, הסירה העירייה למחרת את העיקול על חשבון הבנק. "הם הרסו את חיי, ובחרו להציג אותנו כעברייני תנועה", התלוננה בת הזוג. "אנחנו לא טוענים שלא עשינו עבירות תנועה, אבל תמיד שילמנו את הקנסות", אמרה והציגה בפני השופט דו"חות שקיבלה ושילמה.
עיריית ירושלים ביקשה לדחות את התביעה בטענה שלבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לדון בטענה להתיישנות קנסות. בדיון עצמו הודתה הנתבעת כי שלחה את מכתבי ההתראה לכתובת ישנה ולא נכונה של התובעים וטענה כי זו היתה הכתובת שקיבלה ממשרד הרישוי. "על התובעים", אמר בא כוח העירייה, "היה לעדכן את משרד הרישוי, ומשלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם".
השופט שקיבל את גרסת התובעים במלואה, מתח בפסק הדין ביקורת על התנהלות העירייה בפרשה. "לא ניתן", אמר, "לרדוף לנצח נאשמים בעבירות מעברו הרחוק שאולי שכח מהן. המחוקק, הלך מאד לטובת העיריות וכל שביקש הוא כי לפחות אחת לשלוש שנים תשלח לחייבים הודעה בדואר רשום לכתובתם. אם לא נשלח דואר רשום כזה, הרי שהעונש התיישן ואין לעירייה סמכות לבצעו, ואם נגרמו לאזרח כלשהו נזקים עקב פעולות בלתי חוקיות וחסרות סמכות אלו, כי אז חייבת העירייה לשאת בנזקיו."
"ההליכים בעיריית ירושלים כפי שהוצגו לי", כתב השופט, "הם הליכים פגומים. אם היא טוענת כי החייבים ידעו על הדו"חות שהוגשו נגדם, היא חייבת להוכיח זאת בעובדות מגובות ולא בטענות בעלמא. במקרה הנדון התיישנו החובות עקב מחדלי העירייה שלא דאגה לשלוח הודעות לכתובת הנכונה של התובעים, למרות שאלה דאגו לעדכן אותה טרם יציאתם מהארץ".
בעניין טענת הנתבעת לחוסר סמכות של בית המשפט, כתב השופט כי הופתע מהטענה החדשה של העירייה: "רשות", ציין, "צריכה להתנהג ביושר ובשקיפות, והניסיון לטעון לחוסר סמכות אינו מכובד".
(ת"ק 4837/05 )
