טוב טוב הגמד

מה העניינים עם פרינס הזה? למה הוא לא יכול לקחת דוגמה מסטינג, להזדקן בשקט ולעשות מוזיקה שנשמעת כמו שכרוב ניצנים נראה?

המעריצים שלו – כי עם אמן כמוהו אתה יכול להיות או מעריץ או סתם חסר טעם במוזיקה – הם אנשים עם המון מזל. פרינס הוא אמן שמסרב להתבגר ולהפוך את המוזיקה שלו לעוד רהיט מעצבים שתקוע בסלון ומעיד על השעמום ותחושת הריקנות של בעליו. אחרי 28 שנות קריירה, הגמד הזה עדיין מלא תשוקה ליצירה ובגרוב מושלם.

האלבום החדש "3121" ממשיך את תהליך הקאמבק של פרינס אל מרכז תעשיית המוזיקה. זה לא שהוא נעלם למשך יותר מעשור, לגמרי לא, הוא פשוט בחר לשווק את היצירה שלו ישירות לאנשים שרצו לשמוע אותה ולא להיות חלק ממשחק התן ותן של חברות התקליטים. בתהליך החזרה, שהתחיל לפני שנתיים עם האלבום "מיוזיקולג'י", הוא הצליח לנצח את השיטה הנצלנית ולחזור להיות חתום בחברה גדולה על פי הכללים שלו, כשהוא בשליטה מוחלטת על היצירה ושיווקה. ומתברר שהוא צדק: לפני שנה הוא היה האמן המרוויח ביותר בארה"ב. סיבובי ההופעות שלו, שכולם היו סולד אאוט חודשים מראש, הוכיחו שהוא לא רק מוזיקאי שעדיין יש לו מה למכור, אלא גם איש עסקים מוצלח מאוד.

"3121" מכיל בדיוק את כל מה שאתם מצפים לשמוע מפרינס ויותר. יש בו את סאונד הגיטרות שאנחנו זוכרים מ"פרפל ריין", את סאונד התופים מ"לאבסקסי", את הכתיבה מ-Sign o the Times ואת החלקלקות המינית של "פארייד". וזה אלבום שלוקח אותך בשוונג מהטרק הראשון לאחרון בלי שאתה שם לב לזמן. 12 קטעים יש בו, חלקם מצוינים, חלקם טובים וחלקם רק בסדר. אבל גם הבינוניים שבהם לא גורמים למאזין לרצות לדלג קדימה. מתחילת דרכו פרינס היה אלוף הסינרגיה, וזה לא משתנה גם באלבום הזה.