מעבר בטוח ללוטרות

מה הקשר בין עומסי התנועה בכבישי הצפון לצמצום באוכלוסיית הלוטרות בישראל? סקר שנערך לאחרונה על ידי מחוז צפון של רשות הטבע והגנים ומרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, גילה כי מדי שנה, נדרסות כ-4-6 לוטרות במהלך חצייתן את הכבישים המרכזיים באיזור עמק יזרעאל והגליל העליון.

בשנות ה-60 אוכלוסיית הלוטרות פרחה והגיעה למאות פרטים שחיו באיזורי אגן נחל הירדן בצפון ועד לאגן השורק בדרום. בתחילת שנות ה-70, החל מסע קטילה ודילול מכוון של אוכלוסיית הלוטרות על ידי דייגים מקומיים שחששו כי "כלבי הנהר"

לוטרה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הטורפים מאיימים על בריכות הדגים.

החשש של הדייגים היה מוטעה, מאחר והתפריט של הלוטרות אינו מורכב רק מדגים ולא עולה על כ-1 ק"ג מזון ביום, כך שהלוטרות אינן יכולות לגרום לנזק ממשי לבריכות.

התגברות מקרי הציד בצירוף זיהום הנחלים עשו את שלהם ומאז הלוטרות נמצאות בסכנת הכחדה. על פי הערכות עדכניות, נותרו בארץ פחות ממאה לוטרות ומרבית מהאוכלוסיה שנותרה, מתרכזת כיום בנחלי אגן הירדן.

"הלוטרה היא בעצם הסמן הטבעי של נחלים בעלי איכות מים טובה ולכן מבחינתנו, היא מהווה סמן אקולוגי מצויין לאיתור נחלים שלא נפגעו או זוהמו ורמת בית הגידול בהם תקינה", אומר יגאל ויינר, מנהל מחוז צפון של רשות הטבע והגנים. "התחלנו בפרוייקט משותף עם החוקרים עמית דולב ויוסי בן-ארי, ממרכז היונקים בחברה להגנת הטבע. בתחילה עקבנו אחרי הלוטרות במטרה ללמוד על אופי תנועתן ודפוסי המחייה שלהן, ובשלב מתקדם יותר, התמקדנו בהעתקה ואישוש מחדש של הלוטרות בעמק יזרעאל". 

מסתבר כי המעקב אחרי הלוטרות לא היה פשוט. מאחר והן חיות זריזות, פעילות בעיקר בשעות הלילה וקשה מאוד לתפוס אותן, קבוצת החוקרים עקבה אחריהן במשך תקופה ארוכה. "ניסינו להעביר חלק מהאוכלוסיה לעמק יזרעאל מאחר והוא משמש בית גידול מתאים מבחינת היקף הנחלים ועקב העובדה כי באיזור קיים חשש גדול להפגע מדריסות של רכבים. המטרה היתה לאתר מקומות בהם קיימים מעברים בהם נוכל לתפוס חלק מהלוטרות ולהצמיד להן משדרים מיוחדים", מוסיף ויינר. "נעזרנו בצוותי כביש מיוחדים המבצעים סריקות אחרי בעלי חיים בכל רחבי הארץ, המנסים גם לאתר מיקומים של בעלי חיים שמתו".

לאחר שבוצע סקר דריסות מקיף, נתגלה כי מרבית ממקרי הדריסה התרחשו בקרבת כבישים, בסמוך או מעל למעברי מים של תעלות ונחלים החוצים את הכביש. הלוטרה מסוגלת לחצות מרחקים גדולים גם ביבשה. כשהיא נעה בשטח ומגיעה למפגש התעלה עם הכביש, גם אם הוא מוצף, הלוטרה תחפש מעבר יבש, למרות שהיא יכולה בקלות לצלוח אותו בשחייה. לאחר שתטפס על הסוללה, היא תחצה את הכביש ושם סביר להניח שתמצא את מותה.

"למרבה הצער, "כינרת", הלוטרה היחידה שהצלחנו ללכוד ולהצמיד לה משדר איתור, הועברה באוגוסט האחרון במסגרת פרוייקט ההעתקה בעמק יזרעאל, ולפני כארבעה חודשים היא נדרסה בכביש עוקף עפולה", מגלה ויינר. האם ניתן לצמצם את מקרי המוות של הלוטרות? ויינר סבור כי הדבר אפשרי בעזרת פעילות משותפת של מע"צ והרשויות המתאימות. "איתרנו 15 מעברים הכרחיים מבחינתנו למעבר של הלוטרות, חלקם בעמק יזרעאל וחלקם בעמק החולה. פנינו למע"צ בבקשה לפעול להקטנת הפגיעה בעולם החי".

למרות שהדבר אינו מפורסם רבות בתקשורת, מע"צ משקיעה תקציבים לא מעטים במזעור הנזקים לטבע ולנוף בישראל. "זהו אינטרס ברור של מע"צ לעשות כך, על מנת לצמצם את שיעור תאונות הדרכים בין מכוניות ובעלי החיים. הפתרון שלנו הוא ליצור מעברים יבשים בכבישים במספר טכניקות. אנחנו כן יכולים לאפשר ללוטרות מעברים בטוחים בתוך בית הגידול עצמו, בין אם זה על ידי הגבהה של מדרכה בתוך מעברי המים, או גידור עדין בכביש על מנת לגרום ללוטרה שתתקל בגדר, ללכת לחפש את המעבר היבש", מסביר ויינר.

"אני מעריך שיש סיכוי טוב מאוד שכל המעברים שאנחנו מבקשים (בתכנון או בביצוע) יבוצעו. הבעיה היחידה היא לגבי כבישים בהם יחוייבו להפסיק בהם את התנועה למטרות בניית המעברים. העלות המשוערת של כל בניית מעבר יכולה להגיע עד ל-100 אלף ש"ח". רגע לפני שהמוני מטיילים יציפו את כבישי הצפון במהלך הפסח הקרוב, נראה שנותר ללוטרות להתפלל לאלוהי המע"צ ולקוות לטוב במעבר המסוכן בין הכבישים.