לטיול יצאנו

אתמול בלילה (רביעי) חזרנו מטיול השטח הראשון שלנו, שנערך במדבר יהודה. בפעם הראשונה בחיי "דרך האתגר" יצאנו כמרכז לטיול אתגרי, ונראה שניתן לסכם אותו כהצלחה. ההחלטה לרדת דרומה לא היתה קלה עבורי מלכתחילה. רבים אמרו לי שמוקדם מדי לצאת לטיול כזה אחרי חודש וחצי בלבד של פעילות. הנערים עדיין לא מגובשים, אנחנו מתמודדים עם בעיות משמעת רבות, ושהות מחוץ למרכז, במקום חדש ולא מוכר בו הגבולות פרוצים, היא סיכון לא קטן.

אין לי ספק שבהחלטה לצאת למסע הזה, למרות הבעייתיות שבו, לקחתי על עצמי אחריות גדולה. הרי בטיול הכל יכול לקרות, בטח כשמדובר באירוע שמשלב בתוכו פעילויות ספורט אתגרי רבות. אבל למרות החששות יצאנו לדרך, והנערים שמחו מאוד. 

לטיול נרשמו כ-30 בנים, מחצית מהחניכים במרכז. הנמנעים העדיפו לעבוד או לנוח (האמת? נדמה לי שחלק מהם קצת פחדו). הצטרפו אלינו כעשרה מלווים, אנשי המרכז, מתנדבים וכמובן האנשים היקרים מעמותת "אתגרים", שמלווים את הפעילות שלנו מההתחלה.

"למרות שנראה שרבים מהם חששו, כל הנערים גלשו לבסוף". חניך בפעולה

מזג האוויר ביום שלישי, היום הראשון לטיול, לא ממש הסביר לנו פנים. היו אפילו שהציעו לבטל את הנסיעה, אבל לא העליתי בדעתי אפשרות כזו - ידעתי מראש כמה גדולה תהיה האכזבה של הנערים מכך. וכך יצאנו למדבר יהודה ולשמחתי, ככל שהתקרבנו לים המלח, מזג האוויר התבהר. כשהגענו למצוקי דרגות והתחלנו את המסלול הרגלי לכיוון מצוק ההעתקים היה כבר ממש חם.

מהמצוק גלשנו בסנפליג מגובה של 20 מטר בערך, וההתרגשות היתה רבה. רוב הנערים משתתפים בפעילות כזו בפעם הראשונה בחייהם. בחודשים האחרונים הם התנסו בתרגולות רבות בחורשה שלנו בנתניה, אולם המצוק הוא הדבר האמיתי. כל מי שהתנסה בסנפינג יודע שהחשש שמרגישים בשעת העמידה על שפת התהום, שכמחוברים לחבל בלבד, היא טבעית. למרות שאכן נראה שרבים מהם חששו, כל הנערים גלשו לבסוף. בנוסף, בנינו בשטח, על המצוק, שתי תחנות טיפוס ותחנת פרוסיקים, שהיא שיטת טיפוס על חבל בצמוד לקיר.

סיימנו את הטיול לקראת הערב והגענו למקום הלינה שלנו בשטח, במצוקי דרגות, שם ישנו במאהל בדואי גדול. לאחר ארוחת הערב ניהלנו פעילות קצרה ושיחת סיכום, ואחריהן הצוות ואני התכוננו לקראת לילה קשה. ידענו שיש נערים שזה

 להם הטיול הראשון, כאלה שבית הספר כלל לא מוכן לאשר להם להשתתף בטיולים השנתיים. ציפינו לבעיות משמעת שיגיעו עם רדת החשיכה, וכך היה.

אכתוב את זה בנימוס: חלק מהנערים היו פעילים מאוד כל הלילה. נאלצנו להתמודד עם בעיות משמעת וכמעט לא הצלחנו לישון. המדריכים עבדו קשה מאוד כדי לשמור על הסדר, כדי לאפשר למי שכן רצה לישון לעשות זאת. מצער אותי מאוד שהגענו למצב כזה והשבוע יהיה עלינו להסיק מסקנות מהלילה הלבן שעברנו. מה שבטוח הוא שאנחנו יודעים את מי נזמין לטיול הבא - ואת מי לא.

למחרת קמנו מוקדם (מי שבכלל הצליח להירדם). בשל מזג האוויר הלא ידידותי וסכנת השיטפונות במדבר, החלטנו לשנות את מסול הטיול ולצאת לכיוון מערות לוזית. התחלנו את הטיול בבוץ ובגשם, אבל זה היה נורא פחות ממה שזה נשמע. הבנים זחלו במערות לוזית ולאחר-מכן הגענו למערות הפעמון שם בנו עבורנו החבר'ה מ"אתגרים" לא מעט מתקנים כמו מתקני חבלים, קיר טיפוס, סולם חבלים המיועד לעבודה בצוות וגם מעין טאבון לאפיית פיתות.

העברנו את היום כולו במערות, מה שהסתדר מצוין עם מזג האוויר. הנערים תוזזו בין התחנות השונות, הוציאו הרבה אנרגיות והיו מאוד מרוצים, וכך גם אנחנו. היום

היה מוצלח למדי ולא היו בעיות משמעת. סיימנו אותו, סיכמנו, אמרנו תודה לכולם וחזרנו לנתניה.

בשיחת הסיכום ביקשתי מהבנים להסתכל על עצמם ועל הבגדים שלהם, לראות את הבוץ, הזיעה והג'יפה של כולנו. הודעתי להם שאני שמחה שכך הם נראים, שכן ככה מסיימים טיול בן יומיים של "דרך האתגר". גם אם יש קצת בוץ וגשם זה לא נורא. היה לי חשוב שהם ידעו שבעיני, אלה הטיולים האמיתיים, לא טיולי אוטובוס שהמשתתפים בהם מפחדים להתלכלך.

סיכום? זה היה טיול מוצלח מבחינתי, והנערים התנהגו באופן מפתיע לטובה, למעט הלילה שגרר עימו בעיות משמעת. אולם נראה שלבעיות גורמים אותם ארבעה או חמישה בנים, ויהיה עלינו להתמודד איתם באופן אישי. בקרוב אנחנו מתכננים טיול נוסף, וההתרגשות לקראתו רבה.  

עד הטור הבא אני מאחלת לכם פסח שמח,

מירב

• מירב בן ארי, שזכתה בתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג" בתקציב של חמישה מיליון שקל להקמת פרויקט חברתי, מדווחת עליו בטור אישי. בפברואר 2006 נחנך הפרויקט, מרכז החינוך והספורט האתגרי "דרך האתגר" המיועד לנערים בסיכון ופועל בנתניה. לכל הטורים לחצו כאן