"תנו לילדים יותר זמן"! ראיון בלעדי עם ה'סופר נני'
היא אמנם רווקה ללא ילדים ואין לה הכשרה אקדמית כלשהי, ובכל זאת ג'ו פרוסט היא גלגל ההצלה של מיליוני הורים מותשים ברחבי העולם. תשכחו ממרי פופינס, מדובר בגברת שמציבה גבולות קשוחים, מעמידה בפינה, וכשהיא מדברת - הילדים שותקים בראיון בלעדי היא מספרת האישה שמאחורי סדרת הריאליטי 'סופר נני' כיצד הפכה מבייביסיטרית לגורו, על הקסם בגידול ילדים וגם איך עושים את זה נכון
במשך שישה חודשים תוזזנו עם הבקשה לראיין את ג'ו פרוסט: טלפונים, חלופת מיילים כמעט אינסופית, דחיות, ביטולים וחקירות צולבות על קו ישראל-לונדון. בסוף הכריעה הנקודה היהודית את הכף: רייצ'ל, אשת יחסי הציבור היהודייה של פרוסט, גילתה שאמה של הסופר נני יהודייה גם היא. מרגע התגלית ההיסטרית חלפו שעות בודדות עד שנקבע הראיון המיוחל.
אבל הסיבה האמיתית לדחיות הבלתי פוסקות הייתה לוח הזמנים המטורף של פרוסט. בימים אלה היא מסיימת עשרה חודשים מפרכים של צילומי העונה השנייה לגרסה האמריקאית לסדרת הדוקו-ריאליטי שלה 'סופר נני' ומסיימת את כתיבת ספרה החדש 'תשאלו את סופר נני' לצד צילומים נוספים של הגרסה הבריטית של התוכנית.
'סופר נני' כבשה את בריטניה בסערה והיום היא משודרת ב-47 ארצות, כולל בישראל (בלוויין). הסדרה מציגה לעולם את ג'ו פרוסט, אומנת מקצועית זה 16 שנה, שמגיעה לביתם של אנשים שהילדים הקטנים והפרועים שלהם עושים ככל העולה על רוחם, וההורים לא מצליחים להשתלט עליהם. התפקיד שלה: לעשות סדר בכאוס.
פרוסט, שבאמתחתה גם שני ספרים וייעוץ לפרלמנט הבריטי בנושאי הורות וילדים, נולדה בלונדון לפני 36 שנה. כתלמידת תיכון היא עבדה כשמרטפית בערבים, אירגנה מסיבות לילדים והשתובבה עם זאטוטים בבריכה עבור תשלום.
ההבנה שגילתה לנפשם של פעוטות עשתה לה שם, והטלפון בביתה לא הפסיק לצלצל: "אבא שלי קרא לטלפון בבית 'הקו החם של נני', היא מספרת. אנשים היו מתקשרים ואומרים לי: שמעתי מחבר של חבר שאת יכולה להוציא אותנו מהמשבר. נתתי להם עצות, והתחושה הייתה נפלאה".
מאוחר יותר שימשה כאומנת בבריטניה, במדינות שונות באירופה ובארה"ב. "הייתי מגיעה לבית, ישנה שם שבוע ופותרת את הבעיות, משהו שמאוד דומה למה שקורה בתוכנית". ההצלחה נולדה כשפרוסט עשתה בבייביסיטינג משמים בפאתי לונדון. "שמרתי על בנות תאומות", היא משחזרת, "ועיינתי באחד העיתונים. ואז נתקלתי במודעה שבה חיפשו אומנת בעלת נסיון של יותר מחמש שנים לפרויקט מיוחד. חשבתי שאין לי מה להפסיד, התקשרתי למענה הקולי, השארתי את מספר הטלפון שלי, ותוך כמה ימים הוזמנתי לראיון בערוץ 4 הבריטי". אחרי מבחני בד ופיילוט, שבו התבקשה לסדר את חייה הכאוטיים של אם שזאטוטיה רודים בה, הוחתמה פרוסט על חוזה לסדרת חייה.
פינת הפויה: אהבה קשוחה
בסדרה מצטרפת פרוסט למשך שלושה שבועות למשפחה במשבר. בכל פעם משפחה אחרת. בשבוע הראשון היא מנחה את ההורים בסדרה של חוקים ומטלות פרקטיות, שאמורים לסייע להם לחנך את הילדים ולהשליט משמעת. היא דוגלת בשיטת "האהבה הקשוחה". לא מאמינה בלתת לילדים חופש מוחלט. כשהיא מדברת, הילדים שותקים ומקשיבים. כשהיא מטילה עליהם לעשות משהו או מענישה אותם, הם מצייתים ולא מצפצפים.
עקרונות השיטה שלה מתבססים על עקביות - תגמול כשהילד מבצע משהו טוב
ועונש כשהוא עושה משהו רע. אבל תמיד יש להקפיד על כך שהילד יידע בדיוק מה הוא עשה, היא אומרת. גם מההורים היא לא חוסכת את שבטה, ומחייבת אותם לבדוק היטב את המגרעות שלהם ולהקדיש יותר זמן לילדים. בשבוע השני משאירה פרוסט את המשפחה לבד וצופה באמצעות מוניטור במתרחש בבית. היא בודקת כיצד מיישמים ההורים את הוראותיה, היכן הם טועים ואיך הילדים מגיבים לשינוי הפתאומי במשמעת ובחוקים. בשבוע השלישי היא מראה להורים באמצעות הווידאו את כל הטעויות שלהם, חוזרת להשליט בבית סדר ומשמעת ומבטיחה שהחוקים יישמרו בעתיד.
מיד אחרי שידור הפרק הראשון בסדרה הפכה 'סופר נני' ללהיט, שחצה את גבולות הטלוויזיה ושינה את תפיסת החינוך כלפי ילדים צעירים. כך, למשל, הורים רבים בבריטניה דיווחו שהם מיישמים בהצלחה את שיטת 'פינת הפויה' (מדרגה או חדר שאליהם שולחים את הילד לשבת כעונש) של פרוסט. אחד המשפטים שבהם פרוסט משתמשת בתוכנית "ההתנהגות שלך מאוד שובבה" (Your behavior is very naughty) הפך לשגור בפי כולם, מצוטט באותה מידה שאצלנו מצטטים מ'ארץ נהדרת', ואף סומפל ללהיט מועדונים.
ילדים בלי הוראות הפעלה
די בצפייה באחד מפרקי הסדרה כדי להבחין בהבנה העמוקה של פרוסט בתקשורת הורים-ילדים. אף שכף רגלה מעולם לא דרכה במסדרונות האקדמיה, 16 שנות הניסיון שלה כאומנת עשו את שלהן. "אני אוהבת לבחון את ההתנהגות האנושית והיחסים הבין אישיים", היא מספרת. "זה איפשר לי ליצור, יחד עם הניסיון העשיר שצברתי, תוכנית שמדברת להורים. הרי אף ילד לא בא לעולם עם הוראות הפעלה".
את רווקה בלי ילדים וללא השכלה אקדמית מקצועית. לא נראה לך מוזר מהנקודה הזו לייעץ על הורות?
"הייתי בשטח, חייתי עם המשפחות, עבדתי יום יום בסיטואציות שונות, וזה איפשר לי להביא את הידע שלי לאחרים. גם האישיות שלי נכנסת כאן לתמונה. עד היום מתקשרים אלי רופאי ילדים, פסיכולוגים, גננות והורים שצפו בסדרה ומספרים לי שאני מצליחה לחדש להם. אין לי אמנם השכלה אקדמית, אבל עובדה שזה מצליח. בכל בוקר אני מודה לאלוהים שאני יכולה לעזור למשפחות רבות כל כך. זה מדהים, זה ממלא אותי ואני אסירת תודה על כך".
יש לך בוודאי ביקורת על השעות הרבות שילדים מבלים מול המחשב והטלוויזיה.
"ילדים רבים כולאים את עצמם בבית מרצון ויושבים שעות מול המחשב והטלוויזיה במקום לצאת החוצה ולהתרועע עם חברים. אבל העסק לא פשוט. זה לא שחור או לבן. המטרה המרכזית היא למצוא את הדרך להגיע לאיזון הנכון ולהציב גבולות. אני לא אומרת שצריך למנוע, אבל בהחלט חייבים להגביל את הזמן שהילד מבלה מול המחשב והטלוויזיה".
עם אילו משפחות ההתמודדות הכי קשה?
"אני לא מכירה את המשפחה לפני שאני מגיעה אליה, משום שזו באמת תוכנית
ריאליטי. אם אתה רואה בתוכנית ילד בוכה - זה בגלל שהוא באמת בוכה. אם האם נשברת - זה מה שקרה במציאות. חלק מהמשפחות שנתקלתי בהן מאוד אגרסיביות. עבודה עם משפחה עם גישה שלילית כל כך היא מאוד קשה. אבל השליליות הזו גם מאוד מאתגרת, למרות שהיא מתישה".
היו משפחות שלא הצלחת לגרום אצלן לשינוי?
"עד עכשיו זה הצליח יפה. חשוב לי שיידעו שאני מאפשרת לאנשים להכיר בעצמם בבעיות שלהם. רוב ההורים חדורי מוטיבציה להמשיך, וזה נפלא שהם ממשיכים ליישם את מה שלמדו איתי. הם מבינים שהחיים לא חייבים להיות גרועים כל כך. אני לא עושה קסם, אלא נותנת להם את ההבנה שהם יכולים לשנות".
איך הילדים מצליחים להתנהג בטבעיות כשכל צוות ההפקה סביבם?
"הקטנטנים מסתגלים מהר מאוד. הילדים הבוגרים ערים יותר למה שמתרחש סביב. אני מסבירה לכולם: קראתם לי כדי שאעזור לכם, אז תתרכזו בזה ואל תשימו לב למה שקורה מסביב. אנשים מבינים שאני באה בזרועות פתוחות ואני משיגה את האמון שלהם. בסופו של דבר הם מסתכלים מעבר למצלמה שמכוונת לפנים שלהם".
יש יועצים חוץ ממך בתוכנית?
"לגמרי לא. חברת ההפקה מעסיקה פסיכולוגים שבודקים אם המשפחה יכולה להתמודד עם אנשי צוות טלוויזיה ומצלמות ועד כמה זה ילחיץ אותה. ברגע שהם מאשרים שהמשפחה מסוגלת להתמודד עם זה, אני מצלצלת בפעמון. משם אני מבצעת את ההסתכלות שלי ופועלת לבד".
הכי חשוב: זמן
לפרוסט לא נמאס מהבכי, מהצעקות ומהבלגן במשפחות שהיא מחנכת. "אנשים לא בוחרים לצעוק או לבכות. זה מגיע ממקום של אובדן שליטה וייאוש, היא אומרת.
מה עמדתך לגבי צעקות או "פליקים" כשיטת ענישה?
"הצבת גבולות היא דבר חשוב, אבל עונש גופני לא מביא לשום מקום טוב. היכן עובר הגבול בין סטירה לאלימות קשה? קשה לי לראות משפחות שמשתמשות בהפחדה ובאלימות. הדרך הנכונה היא לשפר את המצב ממקום חיובי. אלימות מביאה רק להרס ונזק".
בסדרה שלך לא רואים התמודדות עם בני נוער, ונראה שזו הבעיה הקשה ביותר שאיתה צריכים הורים להתמודד. מה המפתח ללבם של מתבגרים?
"תקשורת נכונה היא האלמנט הכי חשוב בין הורים למתבגרים. הם לא מבוגרים, הם לא ילדים, אלא משהו באמצע. התופעה הכי שכיחה כשמדובר ביחסי הורים-מתבגרים היא פיצוץ. אם אתם לא יכולים לדבר ביניכם, לא תוכלו לפתור שום בעיה. חייבים לאפשר למתבגרים לומר את אשר על לבם. אם הפתיחות הזו תתקיים, יהיה קל יותר ליצור דיאלוג, להורים להבהיר את העמדות שלהם ולבני הנוער להכיר בסמכות של ההורים ובדאגה שהם רוחשים כלפיהם".
מה העצה הכי טובה שתוכלי לתת להורים בישראל?
"במילה אחת - זמן. אם לא נמצא זמן לילדים שלנו לא נוכל להשיג דבר. אם נרשה לעצמנו לתת להם זמן איכות, זה אומר שיהיה לנו זמן לפתור בעיות שצריכות להיפתר ונצליח לבנות מערכות יחסים. הכל מתחיל ונגמר בזמן".
