אתגר ריח שקשה לסרב לו
בכל בוקר היא מתקינה עצמה מראש כחידת ריח חדשה, נעמדת מולו, בעמידת צלוב, ידיה ורגליה פרושות לצדדים, בגדיה רפויים, אינם רכוסים ואינם קשורים, והוא מרחרח אותה עד שהוא פותר את כל הריחות. סיפור אהבה אביבי
בכל בוקר היא מתקינה עצמה מראש כחידת ריח חדשה, והוא נהנה מידיעה נינוחה שהוא רשאי לרחרח אותה כרצונו. כל יום, ריחות אחרים. ובימים שהוא מתקשה במיוחד להירגע מתולדות חייו, היא חדה את עצמה כמה פעמים באותו יום: מתרחצת ומתפרכסת, מתרחצת ומתפרכסת, עד שהוא נרגע. ויש שהיא לא נפרדת ממנו גם בלילה. ישנה איתו במיטה, עם ריחות טובים של שינה רגועה.
הריחות נשמרים במוחו, הוא יודע להתבשם ממנה בכל עת
הארונות והמדפים בחדרה מלאים באוצרות ריח, והוא למד ליהנות מהם גם בשעות שהוא נשאר לבד בבית. הוא אוהב להתיישב במרכז החדר ולהתבשם מנוכחותה המגוונת. בימים רגילים הוא נוצר אותה באפו באופן כללי, בלי לרדת לפרטים, ובימים מיוחדים הוא בוחר לו ממנה ריחות ספציפיים, בכל פעם ריחות אחרים, ומורח על גב ידו. הריחות נשמרים במוחו, כמו הבגדים בארון הקיר שלה. הוא יודע להתבשם ממנה בכל עת, גם מחוץ לבית.
כשצפוי לו יום עצוב או קשה במיוחד, היא מתפרכסת מראש בחידת ריח מפתיעה במיוחד.
גם אם הוא חוזר שמח, בסופו של דבר, היא נעמדת מולו בעמידת המוצא השמורה לימים הרעים ביותר. ליתר ביטחון, היא אתגר ריח שקשה לסרב לו.
"יופי של חידה", הוא אומר, אפו כבר שקוע עמוק בשקערוריות צווארה.
"אני משתדלת, תודה", אמרה.
חידת היום התבססה על רעיון משחקי מוכר - המובן מאליו כמסקנה שגויה. ריחות המסגירים עצמם בקלות רבה מדי, ועל כן אין ספק שמדובר בהטעיה מכוונת. הוא הבין מיד שהוא טועה; היא הריחה כמות בזבזנית של בושם נדיר.
"לא ייתכן", אמר לה בחיוך מנוסה, "שתרשי לעצמך בזבוז משווע כזה".
"דווקא כן", אמרה בחיוך ערמומי.
היא פרשה את ידיה לצדדים, פשקה את רגליה, שיחררה את בגדיה, והוא עדיין הריח כמות בלתי מתקבלת על הדעת של ריח שחוזר על עצמו. סדרת מוצרים בעלת ערך אספני שאזלה מהשוק לפני שנים אחדות.
הפעם היא נהגה כלפיו באדיבות יתרה. היא החליפה את בגדיה לבגדים פתוחים יותר: חולצת בטן פרוצה, כתפיות דקיקות ושמוטות, מכנסיים קצרצרים ורחבים, וכמובן יחפה וללא חזייה. והיא הוסיפה ועשתה מעשים שפיזרו את ארומת הגוף שלה בכל הבית. נופפה בידיה בתנועות של כנפי ציפור, רצה בבית הלוך ושוב, טיפסה וירדה מעל לרהיטים והתגלגלה על הרצפה לרוחב ולאורך. ועדיין, הוא אינו מריח אלא כמות בלתי סבירה של ריח מובן מאליו.
חידה מושלמת.
הוא הסניף את גופה כמו שמסניפים אושר
כשם שהיא נהנתה להטעות אותו, הוא נהנה לטעות בגופה. צחקו בפה מלא. הוא הסניף את גופה כמו שמסניפים אושר, והיא הפיקה מגופה כמות אושר גדולה כמו סוחרת סמים נדיבה. בכל רגע, היא הוסיפה עוד. פרמה את שיער ראשה הארוך בתנודות ראש סוערות, ניגבה עצמה בכפות ידיה ומרחה בהן את לחייו ואטמה את הבית מפני ריחות שמבחוץ.
החידה היתה כה קשה, עד שהם חשדו זה בזה. היא חשדה שהוא נהנה להתל בה ולא לפתור את החידה במכוון, והוא חשד שהיא עצמה אינה יודעת הפתרון.
"אתה מתוק", אמרה.
כשהיא אומרת שהוא מתוק, היא מתכננת את המהלך הבא.
"תעמוד כאן ואל תזוז", אמרה כצפוי וננעלה בחדרה לזמן מה.
חזרה אליו כעבור שעה קלה, עם ריח בלתי נסבל. בליל של בשמים ששפכה על עצמה ללא הבחנה.
"אני לא מסוגל לשאת את הסרחון הזה", אמר באף סתום ובלי שהוא מסוגל להמשיך במהלך הרגיל של המשחק.
היא חזרה אל חדרה, התרחצה, החליפה בגדים ולבשה מחדש את ריחותיה הטובים. אבל אפו נשאר סתום; הוא לא היה מסוגל לרחרח אלא את עורה החשוף. היא נקטה את המהלך המתבקש הבא: נשכבה על הרצפה והביטה בו במבט של אמא שמסתכלת על בן שמתיר את בגדיה. הוא לא היסס, גהר מעליה בתנוחה של כלב רחרחן והתיר את בגדיה בזהירות של ילד שמתיר בגדים של אמא. היא נשארה לבושה, בכל מקרה, אבל עם פתחים רחבים יותר.
ואכן, הצעד המפתיע הזה הוכיח עצמו. הוא הפסיק להריח את המובן מאליו. אפו נשאר עדיין סתום, אך עם תקווה לחדש את המשחק בהמשך מנקודת מוצא פחות מבלבלת. היא שלחה אותו לנוח על מיטתו, עד שאפו יפתח מחדש. בינתיים נשכבה לצדו, רחוצה פעם נוספת ונקייה מריחות. אגב כך, עבר זמן ושניהם נרדמו, צמודים זה לזה ומחייכים באושר.
הבלוג של סבסטיאן
לפנייה לכתב/ת 
