נאום הרווקה: מתי תביאי איזה דוקטור למשפחה?
דודה אסתר כמובן לא התאפקה, ושאלה את השאלה הכי שחוקה בעולם. לא ידעה המסכנה במה הסתבכה, כי אני פצחתי במונולוג טראגי, אוספת סביב מדורת הרכילות להקה שלמה של דודים ודודות. חה-חה דודים, אינכם יודעים. חצי מהגברים שלחו אותי לדרכי, וחצי אחר שיחררתי באופן עצמאי. בגלל זה דודה אסתר, אני ממש מצטערת, שוב לא הבאתי גבר
הסתובבתי משתוממת, לא מבינה, איך הם מצליחים להתאפק? איך זה לא יוצא? באמת הצלחתי לאלף אותם? אבל אז, דודה אסתר לא התאפקה ושאלה את השאלה שחיכינו לה בסבלנות ראוייה: "נו 9, עשית קריירה, ראית עולם, באמת נהדר, אבל מה בדבר איזה דוקטור למשפחה?"
"אני מיד מביאה", עניתי בתמימות. "עוד שנה אני מסיימת את הדוקטורט", אני ממציאה לוח זמנים בלתי אפשרי וממש לא הגיוני.
"אוי 9", גונחת האסתר, "באמת, את יודעת למה אני מתכוונת...." הדודה מכווננת את המשקפת, "מתי תביאי לנו איזה גבר?"
היא לא התאפקה, ושאלה את השאלה הכי שחוקה בעולם, ולא ידעה המסכנה במה הסתבכה, כי אני נתתי תשובה מלאה:
"תראי דודה אסתר", אני פותחת במונולוג טראגי, אוספת סביב מדורת הרכילות להקה שלמה של דודים ודודות, מתקבצים נואשים לקבל עצם קטנה מקדירת הסיפורים של הקומונה המשפחתית. "חיפשתי, כל השנה סקרתי, אבל דודה, איך לומר מעט הסתבכתי", אני ממשיכה לטוות את סיפור הרווקיה, והדודים מתיישבים, נוטשים את העיתונים, נחושים בדעתם לפצח את הסוגיה.
לעשות יוגה, לשתות תה צמחים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"הראשון היה כזה רגיש", פצחתי בסיפור. 'אני לא מבין אותך', אמר לי אז, לטש שפתיים והפנה את הגב. הבטתי לתקרה וחשבתי על כל הדברים שאני לא מבינה. ומה הוא, החנטריש הקטן רוצה שאומר לו עכשיו? תשמעו דודים, הזן החדש הזה של הגבר, שמחובר לעצמו? מתחיל למצות את עצמו. קיבלנו מוטציה חדשה, של פולניה בתחפושת זכרית, נעלב, מתלונן, מתלבט בזוטות, מתחבט בקטנות, ממש לא מרוצה, מכל מה שהוא רואה.
חשבתי שזה יהיה נהדר לשבת איתו מתחת לעץ בגינה
בהתחלה, דודה, רציתי גבר רגיש, חשבתי שזה יהיה נהדר לשבת איתו מתחת לעץ בגינה ולדבר על דברים שברומו של עולם. את יודעת דודה, לעשות יוגה, לשתות תה צמחים, ולדבר על מהי בעצם מהות החיים. אבל, אני כידוע לא ממש יציבה, הרבה דיבורים, או שתיקות ארוכות, גורמים לי להתחבר לעצמי, וזה עשה מיגרנות ופריחות. הרגשתי שאני די רוצה שהרגיש הזה וההתפלספויות שלו, יחטפו ומיד שפעת עופות ויעופו מפה לכל הרוחות.
בואו ניקח איזה גבר חזק, יבוא אישי מהכפר
אז שיניתי אסטרטגיה, אמרתי בואו ניקח איזה גבר חזק, יבוא אישי מהכפר. חשבתי שזה יהיה נהדר אם הוא יחרוש בגינה, יתלה מדפים ויעשה איתי אהבה באורווה ליד הסוסים. אבל אני כידוע ממש לא החלטית, שלושה שבועות של סירחון קיבת הפרות, בשילוב ידיים מחוספסות, ונאלצתי להודות, שגבר מהכפר זה לא חינני, ואהבה ליד האורווה סופה בבעיטה אחורית, מרגלה של הסוסה מרגלית.
הכי טוב יהיה אם נביא איזה אקזיט של תשוקה
אמרתי לעצמי, דומה מושך דומה, בואו נלך על הטוב והמוכר, איש עסקים עבד לאפטופ, וחשבון בנק מהצד. פה חשבתי שלא אוכל ליפול, נדבר לנו על אסטרטגיה, נבנה טילים ותוכניות עסקיות, נעשה בידול, נביא איזה מיצוב, נקרע את התחרות, והכי טוב יהיה אם נביא איזה אקזיט של תשוקה, לקינוח במיטה. בטח שטעיתי, לגמרי סטיתי, התווכחנו שעות, שינינו תוכניות, המספרים לא הסתדרו, ולא היתה שורת רווח ראויה, לא באקסל ולא במיטה. נוכחתי לדעת, שכמו שאומרים, לאנשי עסקים, יש איזו בעיית תפקוד, הם לא אוהבים נשים עם דעות בחדר המיטות.
התגייסתי לצבא האהבה לישראל
שיניתי תוכנית, התגייסתי לצבא האהבה לישראל, חשבתי שאני צריכה גבר גיבור, שעלי ישמור, יהיה לו אקדח, מדים ושריריים, אין ברירה כנראה אני זקוקה למישהו סמכותי. בלשכת הגיוס אמרו לי שהצבא זה כבר לא מה שהיה, אין יותר אחריך המפקד. היום ההורים, התקשורות והפוליטיקאים בוחשים בקדירה, ואין בנמצא יותר גיבורי מלחמה.
ננסה אמן, חצי סטלן, בסבבה נשכב, נביט בכוכבים
הלכתי לנווה צדק. אמרתי אולי כאן יהיה לי טוב, ננסה אמן, חצי סטלן, בסבבה נשכב, נביט בכוכבים ונחשוב שגילינו את החיים הטובים. הסתבר שגראס עושה לי רע, בחילה איומה. האמן אמר שבחורה מקיאה היא לא סקסית בעליל, גם שהיא ערומה.
תגידו דודים, מי צריך דיבורים? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
מצאתי אחד באמת נהדר, יפה כמו אליל
הלכתי לשינקין. רציתי דוגמן, אחד יפה כזה. תגידו דודים, מי צריך דיבורים? מספיק מבטים, נגיעות ובחישות בגופו המושלם של הדוגמן הצעיר. מצאתי אחד באמת נהדר, יפה כמו אליל, עם חיוך מלאכי, חשבתי שאולי הפעם הסתדרתי. אבל הסתבר שלא רק אני חשבתי שהוא הכי יפה שאפשר, ככה כמוני גם עוד אלף אחרות, והדוגמן המתוק לא ידע להגיד להן לא.
אמרתי גברת, יא חתיכת מתבגרת, אולי תקחי גבר רגיל, אחד שקם בבוקר הולך, לעבודה, חוזר הביתה קורא עיתונים, מידי פעם יוצא לשתות בירה עם חברים. הלכתי על זה, בהתחלה החיים היו שיגרה נהדרת, אחר כך קצת משעממת, ולבסוף מאוד מנוונת. בצער רב אמרתי לגבר הרגיל, זה לא אתה, זה אני, ובשבילי זה קצת מוקדם לחזור ולהיות מאובן מאובק, במוזיאון למדעי העבר.
אתם מבינים דודים, חצי מהגברים שלחו אותי לדרכי, וחצי אחר שיחררתי באופן עצמאי. בגלל זה דודה אסתר, אני ממש מצטערת, לא הבאתי גבר".
סיימתי נרגשת את מונולוג השנה, מצפה לקבל כמה מבטי חמלה ענוגה, אבל דודה אסתר הביטה בי במבט אכזר, ספקה ידיים ואמרה "עשיית חיים, חתיכת זונה". דוד משה אמר "טוב שלמישהו יש שכל במשפחה", ודודה רבקה נאנחה בצער "כבר 20 שנה לא נהנתי במיטה" ובלי בושה היא הסתכלה על שאול בעלה. החבורה התפזרה, מחויכת ומאושרת, עד ההגדה הבאה.
הבלוג של יעל 9
