שתף קטע נבחר

תנועה פוליטית חדשה: לוחמי צה"ל ואסירי פתח

אחוות לוחמים מסוג חדש: חיילי צה"ל במילואים וחברי פתח, שביצעו בעבר פעולות טרור, משיקים תנועה דו-לאומית. מקום המפגש: בית-ספר שנחצה על-ידי הגדר. באורחים: נציגים מאירופה והזמר דייויד ברוזה. ההצרה: "מסרבים לאחוז עוד בנשק; נפעל מעתה יחד לסיום הכיבוש"

בצל אווירת ההתנתקות וההפרדה, מתרחש היום (ה') אירוע יוצא דופן בכפר ענתא שבמזרח ירושלים: עשרות ישראלים, בוגרי יחידות קרביות בצה"ל, ועשרות פלסטינים, שביצעו פעולות טרור נגד חיילים וישבו בכלא הישראלי, משיקים תנועה פוליטית משותפת - "לוחמים לשלום" שמה.

 

"אנחנו נושאים דגל כפול - לא לכיבוש ולא לכל פעולה אלימה", מסביר זוהר שפירא, ממקימי התנועה, החתום על מכתב הסרבנים של סיירת מטכ"ל. "יותר מדי זמן מוכרים לנו סיפורים כאילו בצד השני אין פרטנר. אנחנו, לוחמים ששילמו מחיר אישי על המעורבות שלהם בסכסוך, מוכיחים בפעילות שלנו שזהו שקר - יש עם מי לדבר, רק צריך לרצות".

 

התנועה הדו-לאומית הוקמה לאחר עשרות מפגשים בין שני הצדדים שנערכו בשנה האחרונה. במהלך המפגשים הללו סיפרו המשתתפים זה לזה על הפעולות האלימות שנקטו נגד הצד השני, ועל החלטתם שלא לקחת יותר חלק במעגל האלימות.

 

ראאד אל-הדאר, פעיל פתח מרמאללה שישב ארבע שנים בכלא, מספר על השינוי בתפיסה: "רוב הישראלים שפגשתי עד כה היו סוהרים, אבל בזכות התנועה הזו יכולתי לפגוש בישראלים כשווים, ולחלוק איתם שאיפה משותפת לשלום ולצדק".

 

מצע התנועה קורא להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים לצד מדינת ישראל, בגבולות 1967. בנוסף, שני הצדדים מכריזים על סירובם לאחוז בנשק כנגד הצד השני. "אלימות משני הצדדים לא תביא לפיתרון", אומר אוסאמה אבו קרש, "וגם לא צעדים חד-צדדיים. אנחנו כאן כדי להוכיח שיש פרטנרים לשיתוף פעולה ולשלום".

 

"אם היו משתמשים באמא שלי כמגן אנושי", אומר נועם חיות, "הייתי קם ומתנגד. אם לא הייתי יכול לנסוע לכפר השכן לפגוש את חברה שלי, הייתי קם ומתנגד. אם בכפר שלי לא היו מים, ובהתנחלות השכנה הייתה בריכת שחייה, הייתי קם ומתנגד. אני אומר את זה כדי להבהיר עד כמה אני מעריך את החברים הפלסטינים בתנועה, שבוחרים במאבק לא-אלים לדו-קיום בכבוד ושלום".

 

"ולשלוט בעם אחר זה לא נאיבי?"

 

השאלה האם לא מדובר ביוזמה מעט נאיבית, מקפיצה את אבנר וישניצר: "ולשלוט ארבעים שנה על עם אחר ולחשוב שזה יהיה בסדר זה לא נאיבי?!, לבנות חומת בטון, להסתתר מאחוריה ולחשוב שהכל יעבור זה לא נאיבי?! הדרך שלנו היא הדרך הריאלית היחידה".

 

בסאם עראמין, איש פתח שבילה שבע שנים בכלא הישראלי, מספר ל-ynet כי השנים הרבות לא ריפו את ידיו במאבק למען מטרות הפלסטינים. "החזקתי נשק, נלחמתי נגד הכיבוש בחיפוש אחרי חופש וחירות וביליתי שבע שנים בחשכת הכלא. אני וחבריי לחמנו ברובים, בבקבוקים ריקים, בבקבוקי תבערה ובאבנים. לחמנו במילים, מצלמות, עטים, שירים וספרות, ואנחנו עדיין מאמינים במטרתנו הצודקת - זכותנו לאדמה ולמדינה עצמאית שבירתה ירושלים, בגבולות ה-4 ביוני 1967.

 

"הכיבוש הוא המקור העיקרי לאלימות ולהתנגדות המזויינת. התגובה הפלסטינית האלימה משמשת כקרקע פוריה להמשך הדיכוי והמצור, ולהטעיה של הציבור הישראלי – כאילו הפלסטינים רוצים להרוג את כולכם ולא מעוניינים בשלום. אבל מעבר לכך ששליחת

 מתאבדים לאוטובסים ישראלים מזינה את התעמולה הישראלית ופוגעת בתדמית של המאבק הפלסטיני – אסור לנו לקחת דוגמה מהכיבוש, שפוגע באזרחים ובילדים. הדת שלנו סובלנית והמוסר שלנו מצווה עלינו שלא לפגוע בחפים מפשע".

 

האירוע בענתא נועד לציין שני מועדים - את חג הפסח היהודי ואת יום האסיר הפלסטיני - והוא נערך בבית הספר המקומי, שחצר המשחקים שלו נחצתה על ידי חומת ההפרדה. לאירוע יגיעו יאסר עבד-רבו וכדורה פארס מהרשות הפלסטינית, חבר הכנסת המיועד דב חנין (חד"ש), משלחת מהפרלמנט האירופי וכן הזמר דייויד ברוזה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מירון אגר
בסאם עראמין. הכיבוש - מקור לאלימות
צילום: מירון אגר
צילום: מירון אגר
אבנר וישניצר. אסור להיות נאיבים
צילום: מירון אגר
מומלצים