נקמת תינוק קטן
בעולם המוסרי שבו אני חי, רצח או הריגה של תינוק חסר ישע גרועים יותר מהמעשה הנורא שביצע יגאל עמיר
קשה להבין מהי דאגה אמיתית עד שיש לך ילד. נדמה לך שאתה יודע. אתה חושב שהעובדה ששכחת בטירונות את המספר האישי שלך והמ"כ עושה ביקורת זו פאניקה אמיתית, או שהמרצה רוצה לזרוק אותך מהקורס. עד שהיילוד הקטן מחרחר - וכל העולם שלך מתהפך מרוב פחד. אחר-כך זה משתפר, והוא גדל ונעשה חזק יותר ממך - אבל הדאגה תמיד מרחפת שם, כתזכורת מתמדת לכך שיש משהו חשוב ממך בעולם הזה: הילדים שלך.
כשקראתי הבוקר על מותו של התינוק בן ה-3 חודשים, שאביו מואשם כי הטיח אותו בקיר משום שעיצבן אותו בבכיו, חשתי שמשהו מוחשי בלב שלי נקרע. וזה קורה יותר ויותר בזמן האחרון, בעידן שבו נדמה שהורים רבים משוכנעים שהילד הוא רכושם, כמו הספה או ה-DVD. וברכוש אפשר לעשות מה שרוצים, לא?
בעולם המוסרי שבו אני חי, רצח או הריגה של תינוק חסר ישע גרועים יותר מהמעשה הנורא שביצע יגאל עמיר. פגיעה
מכוונת בילד ה"שייך" לך או לא, על אחת כמה וכמה בתינוק חסר ישע, התעללות בו באופן קבוע עד שנגרם לו מוות מוחי - אלה דברים שהמצפון האנושי אינו מסוגל לסבול, הרבה יותר מכל מעשה רצח אחר. וצריך להבהיר - אין אני בא לייסד "היררכיה של רצח", משום שכל נטילת חיים, שלא לשם הגנה עצמית או מלחמה, זהה באכזריותה ובטיפשותה.
אבל מה לגבי העונש? התקשורת כבר הקדימה וגילתה לנו כי האב, בן 19 בלבד, הוא בן ל"משפחה מיוחסת ממאה שערים". הרשו לי לנחש כי המשפחה המיוחסת תוכל להרשות לעצמה עורך-דין מיוחס, ובעוד הסיפור שוקע אל תוך העמודים האחוריים של העיתונים, הנאשם יעלה ויתנקה לו אט-אט בהליך המשפטי הארוך, עד שיובהר שלא רק שלא פגע בתינוק - התינוק עצמו הוא שאחראי למעשיו. ואז יעלה ויבוא מצעד עדי האופי, שיסביר כי האב הוא אחד מל"ו צדיקים, שפגש באופן אישי את אליהו הנביא מספר פעמים וכו'.
מהו בעצם עונש ראוי? את יגאל עמיר, האיש שביצע התנקשות פוליטית בראש ממשלת ישראל, שמנו בכלא לשארית חייו. וטוב שכך. גם רוצחים "מפורסמים" אחרים זכו לעונשי מאסר כבדים. אבל נדמה שדווקא בנושא רציחתם של תינוקות וילדים, העונשים פחותים. אולי כי קשה יותר להוכיח. אולי כי הם לא נתפסים כבני-אדם של ממש, עם זכויות שצריך להגן עליהן.
חברות נבדלות זו מזו בעונשים שהן גוזרות על מי שהחליט להפר את חוקיהן. תהליך ההתבהמות והאלימות הגואה בחברה הישראלית חב חוב גדול למערכת המשפט המסורבלת והמקרטעת שלנו, שיותר מדי פעמים נדמה שעובדת בעיקר עבור הפושע, ולא עבור הקורבן. תראו את התגובות שהסדרה של חיים הכט זוכה להן - ושם מדובר רק על גניבה. עכשיו לכו אחורה והיזכרו בכל המקרים שבהם קראתם בשנה החולפת על גזר-דין שממש הרגיז אתכם בקלותו המשוועת.
ועכשיו, בואו נעשה כולנו ניסיון. בואו לא נשכח את התינוק הזה, בן שלושת החודשים, שהוטח אל הקיר עד שראשו רוצץ ומוחו הקטן נפגע ללא תקנה. ובואו נראה יחדיו כיצד מטפלת מערכת הצדק הישראלית במקרה הזה. וניפגש לאחר גזר-הדין, בתקווה שכל עוצמתו של "קרדום הצדק הישראלי" לא תופעל רק נגד היגאל עמיר-ים, אלא נגד רוצחים והורגים אחרים, הממשיכים לחיות בינינו.
