מהפירמידות אל האריתמטיקה של האסטרולוגיה
כולנו מכירים היטב את הנרטיב המקראי אודות מסעם של בני ישראל, ממצרים לכנען ומעבדות לחירות, אלא שמרביתנו מעולם לא הבחינו שכבר בתחילת דרכם הופיעו רמיזות לארבעת היסודות האסטרולוגיים
מאחר ואנחנו נמצאים בערב פסח ובוודאי נשב ונספר בהרחבה את עלילות יציאת מצריים, אי אפשר שלא להתבונן בנקודה מעניינת מבחינה אסטרולוגית בתהליך של יציאת מצריים.
כולנו הרי מכירים היטב את הנרטיב המקראי אודות מסעם של בני ישראל, ממצרים לכנען ומעבדות לחירות, אלא שמרביתנו מעולם לא הבחינו שכבר בתחילת דרכם הופיעו רמיזות לארבעת היסודות האסטרולוגיים: אש, אוויר, מים ואדמה.
היסודות באים לידי ביטוי בטקסט כאשר עמוד האש הלך לפני מחנה ישראל במסעם בלילה. הענן (אוויר) עזר להם לנווט ביום, והשלמת היסודות מים ואדמה מתרחשת עם בקיעת ים סוף והטבעת חילות פרעה. לאחר הרמיזות על ארבעת היסודות מופיע רעיון שנים עשר המחנות המסומל על ידי שנים עשר השבטים, אם כי הללו מופיעים בפירוט רב יותר בבראשית מ"ט בברכת יעקב לבניו.
גלגל המזלות
שנים עשר המזלות בנויים מארבעת היסודות: אש (טלה, אריה, קשת), אוויר (תאומים, מאזניים, דלי), מים (סרטן, עקרב, דגים) ואדמה (שור, בתולה, וגדי). בתמונה השמימית של גלגל המזלות, קרי אותה חגורת כוכבים ענקית שמקיפה אותנו הידועה בשמה השני "הזודיאק", מדובר בכוכבי שבת המהווים מזל אך מזל זה אינו בנוי לבד אלא מצוי בקשרי גומלין עם חבריו ליסוד ומערכות המזלות המשויכות לאותו יסוד יוצרות ביניהן משולש שווה צלעות כאשר ישנה זווית של 120 מעלות בין מזל למזל. הנקודה הזאת חשובה מאחר שהמרחב מתחלק ע"י המשולשים לתבניות גיאומטריות של משולשים, מעלות וזוויות.
כאמור, ישנם ארבעה משולשים כאלה בשמיים ואם נחזור רגע ליציאת מצריים הרי שמקור הרעיון האסטרולוגי מבוטא בפירמידות של גיזה שנראות כאילו מישהו ניסה להעתיק את גלגל המזלות השמימי, על ארבעת יסודותיו, למבנה תלת מימדי (אודות מבנה הספינקס תפורסם כתבה נפרדת בהמשך).
למעשה, כשמסתכלים על גלגל המזלות, מדובר בגלגל בנוסח האירובורוס (הנחש האלכימי האוכל את זנבו) ובכל זאת, לנתק רגע את הראש מהזנב, הרי שנקודת ההתחלה האסטרולוגית מתחילה ביום השוויון האביבי, ה-21 במרץ, בו השמש נכנסת למעלה הראשונה במזל טלה וביום זה משתווים במדויק אורכי היום והלילה. נזכיר כמובן שהשמש לא זזה לשום מקום, היא עומדת במקומה ומי שזז הוא אנחנו וכך אנחנו רואים את השמש בתנועה של מעלה ליום, כל 24 שעות בקירוב מתחלפת מעלה ולאחר שלושים מעלות השמש עוברת למזל הבא לכשלושים יום וכן הלאה.
לאחר 365 יום אנחנו חוזרים שוב לנקודת השוויון האביבית ומתחילה שנה אסטרולוגית חדשה. למעשה, התנועה שלנו סביב השמש, שנמשכת שנה, יוצרת את התמונה האסטרולוגית ומחלקת את המרחב למקצבים של כ-30 יום.
הנקודה של האיזון בין היום והלילה היא נקודה סמלית להתחלה, כמו נקודה ארכימדית, נקודת אפס. חלוקה חשובה בתוך הגלגל באה מהבחנה בין ששת המזלות התחתונים וששת המזלות העליונים. ניתן לפרש את ששת המזלות התחתונים כיותר אינסטינקטיביים ברמת הפרט וממוקדים יותר ביום יום הפשוט בניגוד למזלות העליונים שקשורים לתהליכים מערכתיים יותר המכוונים לחברה, לקבוצה, למערכת ולאידאות יותר מופשטות.
באפיוניהם הבסיסיים של ששת המזלות הראשונים ניתן גם לראות הקבלה להתפתחות האנושית. המזל הפותח, שהוא מזל טלה, אכן מסמל את הילד, את ההתחלה והזינוק ומכיל אגו בלבד. המזל השני, שור, מדבר כבר על הבנה טריטוריאלית של העולם הפיזי והחומרי. עולם התאומים כבר מתחיל לבנות את השפה והחשיבה. מכאן ממשיכה ההתפתחות למשפחתיות הסרטנית ולהתגבשות האגו עד לגימור המתבטא במזל אריה. בתולה מתייחסת להיגיון, דייקנות וערכי עבודה.
ששת המזלות הסוגרים את הגלגל מייצגים, כאמור, רעיונות מופשטים יותר. כאשר עוברים למאזניים ומסיימים חצי גלגל מגלים כי שמאזניים מסמל את ההיפוך המלא מטלה - אני מול הזולת/ האחר ולאחר מכן הזוגיות. המאזניים הוא ההכרה הפסיכולוגית של איך האחר רואה אותי ואיך אני רואה את עצמי דרך העיניים של הזולת. עקרב מביא את הרעיונות הפסיכולוגיים העמוקים יותר של מיניות, הריון ולידה, מטמורפוזות שינויים ותהליכים. מהעומק העקרבי ניתן לצאת לפסגות הקשתיות של פילוסופיה ומרחב רעיוני. המרחב הגיאוגרפי הקשתי מסתיים אחרי ואנחנו נכנסים לשדה בן 30 המעלות של מזל גדי המייצג, בשונה כל כך מהקשת, את הגבולות המדויקים, את לקיחת האחריות ואת נושאי הקריירה, העבודה והאתיקה. המעבר מגדי לדלי הוא מתהליך קווי רציף היסטורי ונורמטיב אל השדה הלא קווי, הא-היסטורי, החדשני העתידני והמנתק של האיכויות הדליות. ומשם אנחנו מגיעים למזל דגים שמסמל את הכאוס, התוהו ובוהו וחוסר ההפרדות.
מבחינה מיסטית תנ"כית הסדר של הדברים הוא הפוך, מדגים לטלה, מתוהו ובוהו ומצב כאוטי דגי אל העולם הקוונטי הדליי ומשם לעולם הזמן הגדיי, ליצירת המרחב הגיאוגרפי הקשתי.
יש להבין שהתנועה של כדור הארץ ביחס לשמש ולשאר הכוכבים בונה מתמטית את 30 המעלות בכל מזל ואין זה חשוב שברמת ההתבוננות הפיזית המוחשית המזלות לא מחולקים כך לגמרי בשמיים. גם אם בשמיים הממשיים, הפיזיים, לא עברה השמש עדיין למזל הבא, מעצם כך שהיא סיימה את 30 המעלות, בהתבוננות הגאוצנטרית, ההתבוננות שלנו מכדור הארץ עליה, הסתיים שדה בעל חוקיות ורעיון מסוים ומתחיל שדה עם חוקיות ורעיון חדש, קרי מזל.
ניתן לחבר זאת להבנה האיינשטיינית, המנוגדת לתפיסה הניוטונית, שהמרחב והזמן הם הם השחקנים ולא עליהם מתבצע המשחק, שיש לה כנראה קשר לרעיון האסטרולוגי, העוגן רובו ככולו על מרחב, תנועה, גיאומטריה ועל קשרי גומלין בין אנרגיה לחומר.
הרעיון האסטרולוגי מבוטא בפירמידות של גיזה
צילום: איי פי
מומלצים
