פיני אשם בגוויעת הספסל

43 דקות ושמונה נקודות. זה מה שנתן הספסל של מכבי ת"א, כולו ישראלי וכולו שחקני נבחרת, במשחק נגד גליל עליון. נקודה אחת לטל בורשטיין, אפס ליניב גרין. בצד השני נתן הספסל של עודד קטש, רובו ישראלים ואף שחקן נבחרת אין בו, 108 דקות ו-49 נקודות – קצת יותר מחצי מזמן המשחק וכמעט חצי מהתפוקה של הקבוצה כולה.

כל זה כמובן איננו מקרי ואיננו שייך למשחק אחד. בורשטיין קלע בארבעת המשחקים האחרונים בליגה וביורוליג תשע נקודות בסך הכל, יניב גרין השיג בהן סך כולל של שלוש; שרון ששון לא הגיע לעשר נקודות כבר שבעה משחקי ליגה רצופים. באותו זמן שכחו ויל סולומון ואנתוני פארקר איך נראה משחק של פחות משלושים דקות. דריק שארפ הנפלא, בן 34 וחצי, שיחק 36 דקות במשחק הליגה בגליל, שלא קבע דבר.

אלה הם סימפטומים ללחץ. הם מעידים גם שפיני גרשון יודע את האמת לגבי קבוצתו: היא אינה משחקת היטב, וכבר מאוחר מכדי לשנות זאת בזמן הקובע. פיני עצמו, תחת הלחץ של העונה של מכבי, אשם בגוויעת הספסל: מי שאינו בונה שיטה שבה ישגשגו גם שחקנים כמו בורשטיין וגרין, שאין להם יכולת לשחק עבור עצמם כמו סולומון ופארקר, יקבל אותם חוורים, מהוססים – ולא מסוגלים לשנות את המשחק עבור הקבוצה שלהם גם כשהסגל הבכיר נופל מהרגליים או סתם לא בא לשחק.

אוהדי מכבי מתנחמים בכך שההפסד בגליל לא שינה דבר, אפילו לא את המצב ביחס למקום הראשון בליגה. אם כבר ליפול, הם אומרים לעצמם, אז במשחקים כאלה. אבל מי שהעיף מבט לכיוון הספסל הצהוב ראה שהאנשים שיושבים עליו יודעים את האמת: יתרון ביתי, התעלות של כמה שחקנים ברגעי ההכרעה ולא מעט מזל הביאו את מכבי לפיינל פור. כדורסל טוב לא היה שם, וכמוהו גם לא מערכת שתנצל עד המיטב את הכשרונות האדירים שיש לקבוצה.

נכון, מכבי תמיד תבזבז כמות מסויימת של כשרון, כי חלקו נמצא בקבוצה לצורך ביטוח בעונה הארוכה וחלקו אי אפשר לדעת מתי יזדקקו לו; אבל בגליל

 נדרש גרשון למה שנותנים בדרך כלל שחקני ספסל, ובעיקר שחקני ספסל ישראלים: לחימה, רוח, תחושה שאסור להפסיד. למחליפים שלו אין את זה, ולא בהכרח באשמתם.

קטש, מצידו, עושה נפלאות. תשעה שחקנים שיחקו 17 דקות ומעלה בגליל (במכבי רק חמישה), וכל אחד מהם עלה למגרש כאילו זה תפקידו הטבעי. בקבוצה אחרת, תחת מאמן אחר, היה בראטיץ' – שחקן בן 25 שרואה ודאי עתיד אירופי בקבוצה גדולה ועשירה יותר - רוטן ומתרעם על הורדה לספסל וקיצוץ בכמות הדקות. בגליל הוא פשוט עושה יותר בכל דקה על המגרש.

בארבעת המשחקים האחרונים ניצחה גליל ברבע האחרון בהפרש ממוצע של יותר משבע נקודות, כי היא מגיעה אליו עם רגליים טריות, לוח עבירות נקי או לא רלבנטי (אוחיון צבר אתמול שלוש מהירות ושיחק את הדקות האחרונות בלי לעשות חשבון) ושיטה שבה כל אחד יכול לבוא לידי ביטוי.

כיף לנצח את מכבי, אמר עודד בסיום. כיף גם לראות את גליל, שמביאה למגרש חדוות משחק ותחושת רעננות שנעלמו לגמרי מיריבתה הבכירה. מכבי עלתה לפיינל פור בשני נצחונות כבדים, מייגעים, חורקי שיניים, כמי שעושה את המלאכה שמשלמים לו עבורה. גליל ניצחה את מכבי בריקוד. גם אם מכבי תנצח בפראג, ויש לה בהחלט סיכוי לא רע לכך, ספק גדול אם למישהו שם יש חשק לרקוד.