ביי ביי מיסטר סמית'

וויל סמית' ממשיך לשעוט בארץ הקודש. אחרי שאתמול הוא טמן בכותל, דגם כנסיות ואכל ב"אל בוראק רסטוראנט", הוא ואשתו שתחיה, ג'דה פינקט-סמית', נמו את שנת היופי שלהם במלון דיוויד אינטרקונטיננטל והיום (ו') הם כבר מבקרים בים המלח, מצדה ותל-אביב.

 אגב, הסיבה שנציגי מלון אינטרקונטיננטל התל אביבי טוענים בתוקף ש"לא רשום אצלנו אורח בשם וויל סמית'" ומחייכים בערמומיות היא שהטאלנט נרשם תחת הפסבדון "טרייטל". ועל זה יש לנו רק דבר אחד להגיד: נו באדי לייקס סמארט אסז.

 הלילה ימריאו מר וגברת סמית' חזרה למחוזות אחרים שאינם מדינת ישראל (עניין זמני, עד שנשתלט על השאר), ואנחנו נישאר פה כדי להירגע קצת. מי שמן הסתם יתגעגע לסמית' הוא הרב הראשי של הכותל, שמואל רבינוביץ', שערך לסמית' ואשתו את הסיור לאורך הכותל וסיפר לסוכנויות שהם לקחו לעצמם כמה דקות כדי לכתוב פתקים ולהתפלל. "הוא איש מאוד נחמד", הודה הרב רבינוביץ', "הוא היה מאוד נלהב ולא הסתיר את הרגשות שלו". וזה מהאיש שעד אתמול בבוקר לא ידע מי זה וויל סמית' וסיפר שהופתע מההתלהבות שגילו כלפיו מבקרי הכותל. וכל זה למרות שהסוכנויות מלשינות שסמית' סירב להניח על ראשו כיפה אבל השאיר את כובע הגולף הלבן. מי שעוד עתיד להתגעגע הוא עתיר כהן, שסמית' התפרץ אל טקס בר המצוה שלו בכותל אבל פיצה בלחיצת יד היסטורית ובג'יגי קטן על הדרך. צאתך לשלום, שובך לשלום.