שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "ירושלים צריכה להיות חרדית"
    החילונים מתפנים, החרדים נכנסים. בכתבה השנייה בסדרה של ynet לרגל יום ירושלים, מוצגת תמונת ההשתלטות החרדית האיטית אך העקבית על שטחים ברחבי הבירה. גם מוסדות ואזורים שנחשבו למעוז החילוניות נפלו בשנים האחרונות. "הרי אנחנו צריכים לגור איפשהו. מי שרוצה לעצור אותנו היה צריך להרוג אותנו עוד כשהיינו קטנים", אומר בציניות יהודה משי-זהב

    פעם הגבול היה רחוב הנביאים. היום כבר מדברים על רחוב יפו. רוב תושבי ישראל מכירים את החלוקה בירושלים שבין מזרח למערב. אבל לירושלים יש גם גבול נוסף, הגבול שבין צפון העיר לדרומה, המסמל את החלוקה שבין החלק החילוני לבין החלק החרדי או המתחרד. החילונים מתרכזים בעיקר בדרום. החרדים - בצפונה של עיר הבירה.

     

    גם בשכונות צפוניות שעדיין נחשבות כמובלעות חילוניות, הקרב עבור החילונים הוא קרב מאסף. ברחוב משמר הגבול, הגובל עם שכונת סנהדריה הקטנה, "כבר לא רואים אנטנות על הבתים", כהגדרתו של העיתונאי החרדי, ישראל גליס. "גם ברחוב ים- סוף, הגובל עם סנהדריה המורחבת, כולם חרדים". מצבן העכשווי של שכונות כמו רמות- אשכול או מעלות דפנה מסמל יותר מהכל את מגמת ההתחרדות של הצפון. המצב הגיע עד לכדי כך שבשנה שעברה, תכננה עיריית ירושלים להעביר את תלמידי בית ספר התיכון החילוני 'רנה- קאסן' ללמוד בבית ספר 'אורט' שבשכונת רמות. את הבניין תכננו בעירייה להפוך לתלמוד תורה עבור ילדי השכונה. ועד ההורים של התיכון יצא למאבק וניצח - עד להודעה חדשה. הקרבה של השכונות החילוניות בצפון לאזור החרדי הפכה אותן ליעד מועדף על זוגות צעירים חרדיים, רובם ממוצא אנגלו-סכסי.

     

    האדריכל דוד קרויאנקר מסביר את התהליך בפשטות: "החרדים לרוב מתמקדים בצפון אבל הבעיה היא שהגבול כל הזמן זז דרומה וזה בעייתי. מה שקורה הוא שבהתחלה מגיעים הדתיים עם הכיפות הסרוגות. אחר כך מתחילים להופיע ניצנים של חרדים קצת יותר מודרניים ואז לא עובר הרבה זמן והשכונה כבר הופכת לחרדית לגמרי. התהליך הזה לא קורה הפוך, כמובן" (צפו בכתבת הוידאו).

     

    צילום וידאו: איתן אורטל ושירן ולק

     

    ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, שהכיר את העיר טוב יותר מכל אדם אחר, הבין כבר בתחילת שנות השמונים שיש כאן בעיה שצריך לפתור. כך נולד הרעיון לבנות בצפון העיר מרכז ספורט ענקי ברכס שועפט. התוכנית כללה במקור בניית אצטדיון, הקמת מגרשי טניס, אולם כדורסל, קאנטרי קלאב ושאר שירותי ספורט לתושבים - כל זאת במטרה למשוך את האוכלוסייה החילונית גם צפונה.

     

    יהודה משי- זהב, מי שהיה אז הקמב"ץ של העדה החרדית, נהנה עד היום לספר כיצד הוא וחבריו היו עולים על הרכס בחשאי כדי לזרוע חול ואבנים במנועי הטרקטורים שעבדו במקום על יישור השטח, כדי לעכב ולסכל את העבודות. באותה תקופה עוד לא נסלל כביש בגין והגישה לאזור הייתה רק דרך כביש רמות. החרדים התנגדו לבנייתו של מרכז הספורט בטענה שהמכוניות הרבות שייסעו בכביש יפריעו למנוחת השבת. בסופו של דבר, כל מה שנשאר מאותה תוכנית גרנדיוזית הוא אצטדיון אחד בלבד - "טדי", שנבנה באזור מלחה שבדרום העיר.

     

    כך נפל קולנוע אדיסון

     

    בדצמבר האחרון יצא העיתון החרדי "בקהילה" בכתבה מורחבת ומרכזית במוסף השבת כשבראשה מתנוססת הכותרת - "אדיסון בידינו". המקרה של בית הקולנוע ברחוב ישעיהו פינת בליליוס, שדעך עד לסגירת שעריו בשנות השמונים, מספר אולי את הסיפור כולו. 'אדיסון' שימש שנים רבות כמרכז התרבות החשוב בירושלים. הופיעו בו מיטב אומני הארץ והעולם, מהאופרה הישראלית ועד קליף ריצ'ארד ולהקת הצלליות. חברי מפלגת מפא"י ומנחם בגין ארגנו במקום כינוסים פוליטיים.

     

    בסוף שנות החמישים הפך 'אדיסון' למוקד של הפגנות חרדים סוערות אשר מחו כנגד מכירת הכרטיסים בשבת. שבת אחר שבת נאלצה המשטרה להגיע למקום כדי להרגיע את הרוחות. על הרב'ה מבריסק מספרים שהיה רואה את ההפגנות אבל במקביל גם צפה את העתיד. הוא היה פונה למפגינים המשולהבים ואומר להם: "אין לכם מה לדאוג- 'אדיסון' עוד יהיה שלנו". אמר וצדק. לפני כארבעה חודשים נמכר קולנוע אדיסון לחסידות סאטמר. תחתיו יוקמו משרדים ובתי דירות עבור אנשי החסידות ורק חזית הבניין עתידה להשתמר, אולי כדי להזכיר לתושבי שכונת זיכרון משה שכבר מזמן הפכה חרדית לחלוטין, שפעם גם הייתה כאן התנגדות חילונית.

     


    מתחם תנובה שייעלם (צילום: חיים צח)

     

    "קולנוע 'אדיסון' יושב במקום שפעם היה הגבול וזו הפעם הראשונה שהציבור מנסה לפזול לכיוון אזור מרכז העיר", מסביר משי- זהב למה המקום נתפס כסמל. הוא גם צופה שבעתיד הקרוב המעבר של 'אדיסון' לידיים חרדיות עוד יוליד חיכוכים רבים. "היום רחוב שטראוס פתוח לתנועה בשבת עד בניין ההסתדרות. פתאום יש כאן כבר איגוף מימין והסאטמרים לא יסכימו שיסעו להם שם בשבת. אין לי ספק שבשנים הקרובות נהיה עדים להפגנות הקוראות לסגור את רחוב הנביאים שזה סך הכל פחות ממאה מטרים עד רחוב יפו. שאף אחד לא יגיד אחר כך שלא ראו את זה קודם, כי זה מה שיהיה".

     

    ממש ממול 'אדיסון' ניצב בית ספר למל, אחד מהמוסדות המפורסמים בירושלים ההיסטורית, אשר נבנה ברוח תנועת ההשכלה בתחילת המאה ה- 20. בבית ספר למל לימדו אנשי החינוך המפורסמים דוד ילין וישעיהו פרס, שהעמידו דורות רבים של מחנכים. בשנת 1914 התחוללה בין כותלי המוסד "מלחמת שפות" בין סגל המורים הוותיק דובר הגרמנית לבין התלמידים והמורים הצעירים אשר תבעו את עליונותה של השפה העברית. כיום בבניין יושב תלמוד תורה של חסידות רוז'ין. אפשר רק להיזכר באירוניה ב'מלחמת השפות' כששומעים את שפת היידיש הבוקעת מחלונות הבניין, שפת הלימוד במקום בימים אלו.

     

    החילונים מתפנים, החרדים באים

     

    בכל שנה נתפסים על ידי הציבור החרדי בירושלים עוד ועוד מעוזים שעד לא מזמן נחשבו כחילוניים, ציבוריים או היסטוריים. כך גם עם המחנה הצבאי שנלר. המחנה עומד להתפנות בשנה הקרובה ובשטחו ייבנו במקום 800 יחידות דיור. בהסכם פנים חרדי בין אנשי דגל התורה לאגודת ישראל כבר סוכם שחסידות גור תקבל את שנלר בעוד הבניה במצפה נפתוח, בסמוך לרכס רמות, תיועד עבור אלו הראשונים.

     

    בדיוק ממול, מעברו של רחוב בר- אילן, מתחם תנובה אף הוא עומד להתפנות בעקבות מכירת שטח הנדל"ן היוקרתי ליזמים חרדיים לטובת פרויקט מגורים. בשכונת רוממה הסמוכה, עומדות להיבנות בקרוב 2,000 יחידות דיור היכן שהיה פעם אזור התעשייה 'טובול'. כל העסקאות הללו נחתמו בשנה האחרונה.

     

    האדריכל קרויאנקר, המתגורר בשכונת מלחה הדרומית לא ממש אופטימי לגבי עתידה של ירושלים. לדעתו המציאות חזקה מהכל. "הסיפור הזה הוא סיפור דמוגרפי מאוד פשוט. זה לא שיש כאן קבוצה של זקני ציון שיושבים מסביב לשולחן
    עגול ומתכננים איך הם ישתלטו על ירושלים. זה תהליך שקורה באופן טבעי בגלל העובדה שהאוכלוסייה החרדית בעיר גדלה בעשרת מונים מהאוכלוסייה החילונית. אתה מסתכל על תהליך הזה שנמשך הרבה מאוד שנים ושואל את עצמך - מה יכול לשנות תהליך כזה? ואתה לא מוצא לזה פתרון".

     

    קשה לאמוד את מספר התושבים החרדיים בבירה, אבל תמונת מצב דמוגרפית עבור השנים הבאות אפשר לקבל מהצצה בנתוני מנהלת חינוך ירושלים (מנח"י). מערכת החינוך החרדית בירושלים היא הגדולה ביותר. לומדים בה קצת יותר מ-85 אלף תלמידים, המהווים 39.25 אחוזים מכלל תלמידי מערכת החינוך העירונית. במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית יחד לומדים כ-62 אלף תלמידים, המהווים 28.7 אחוזים. במגזר הערבי לומדים רק 22.3 אחוזים מכלל התלמידים.

     

    מהעבר השני של המתרס, גליס מעז להגיד בקול את מה שחרדים רבים בעיר חושבים והוא גם לא חושש להעביר מסר תקיף לחילונים. "החרדים ישלטו בירושלים ומי שלא נאה לו - יש עוד הרבה מקומות בארץ. לירושלים יש אופי מיוחד והיא צריכה להיות חרדית. כל בית ספר או מגרש שהיה פעם בידיים ציוניות והופך לישיבה או לסמינר - זו שמחה גדולה לעיר הזאת. זהו ניצחון הרוח".

     

    למה החרדים משתלטים?

     

    יהודה משי זהב: "החרדים לא משתלטים על ירושלים כי חבורה של כמה רבנים ישבו ותכננו איך להשתלט על העיר. החרדים משתלטים כי, מה לעשות, הם מתרבים וכל משפחה יש לה הרבה ילדים - וזה פשוט יוצא ככה. הרי אנחנו צריכים לגור איפשהו. מי שרוצה לעצור אותנו היה צריך להרוג אותנו עוד כשהיינו קטנים".

     

    • בכתבה הבאה: מדוע הצעירים בורחים מירושלים?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים צח
    מתחם תנובה. יהפוך לפרויקט מגורים חרדי
    צילום: חיים צח
    צילום: חיים צח
    מחנה שנלר. יעבור לחסידות גור
    צילום: חיים צח
    קולנוע אדיסון. התחרד
    צילום: חיים צח
    צילום: שוקי לרר
    משי זהב. מתרבים, מה לעשות?
    צילום: שוקי לרר
    טדי קולק. מרכז הספורט שלא קם
    צילום: איי פי
    מומלצים