שתף קטע נבחר

יומן מסע: שני כ"ו בניסן

שברו את הכלים, ולא משחקים...

 

השבוע התשיעי לצעידה בשביל ישראל היה אמור להיות עוד שבוע, ליתר דיוק השבוע האחרון למסענו. עוד מאמץ אחרון לפנינו, הפעם בפסגות הגליל העליון, והנה הגענו לסוף המסלול. אבל כששמענו את תחזית מזג האוויר הבנו שהשבוע, או לפחות ראשיתו, יהיה בלתי שגרתי ויצבע את המסע בעוד כמה חוויות בלתי רגילות. הגשם שירד לפנות בוקר, בעודנו נוסעים לנקודת המפגש בצומת קדרים-עמיעד, הבהיר לנו שצפויות הפתעות רטובות ביום ה-38 להליכה.

 

כשאנו עומדים תחת השמים המעוננים פתחנו את הבוקר בטקס המסורתי. 150 איש הגיעו היום למרות תחזית מזג האוויר הלא ידידותית, בהם חניכי המכינה הקדם צבאית של מיצר מדרום רמת הגולן; אנשי צבא שעליהם נמנו מח"ט הנח"ל רוני נומה, קצינים ממפקדת חטיבת הנח"ל וחיילים מחיל המודיעין; בנות מדרשת הבנות בראש פינה; וגם צוות מערוץ 2 שהגיע כדי לצלם ולראיין אותנו.

 

את הדרך התחלנו כשאנו עדיין יבשים. צעדנו לכיוון נחל עמוד עליון ובהמשך ירדנו אל ערוץ הנחל. כשהשמים מעלינו התבהרו פתאום, החלטנו לקיים את סדנת הלימוד היומית "על יבש", טרם בוא המבול. וכך התיישבנו קבוצות-קבוצות בתוך ערוץ הנחל, סביבנו בולדרים (סלעים גדולים), וערכנו את השיעור.

 

נושא השבוע האחרון הוא שבירה ותיקון, והיום התעמקנו בשבירה ובתיקון לפי תורת האר"י. קראנו שני טקסטים, האחד של האר"י והשני של רבי נחמן מברסלב. תהינו מהי שבירת כלים והאם היא מתקיימת בימינו, בדקנו מה חוסם את האדם, איך הוא יכול להתגבר על המחסומים הללו, איך ומה צריך לתקן. שעה ארוכה התפלמסנו בערוץ הנחל עד שלא היתה ברירה אלא לקום וללכת.

 

אט-אט התקדרו פני השמים, החשיכו והתמלאו בעננים, עד שבסביבות השעה 10:00 גשם החל לרדת. תחילה טפטוף קל שהתחלף בזירזוף טורדני. לא נורא, שיזרזף לו הגשם. אבל בהמשך נפתחו ארובות השמים ונהרות מים שטפו אותנו. לא הועילו המטריות, לא עזרו המעילים. בזה אחר זה נרטבנו והחלקנו, מעדנו והתבצבצנו - אבל כל הזמן צחקנו.

 

לפעמים, אחרי שאתה מבין שנרטבת עד לשד עצמותיך, נוחת עליך מן מצב רוח נפלא שכזה. ואז כבר לא אכפת יותר מכלום. ולמה שיהיה אכפת? הכל היה יפה כל-כך סביבנו. לפעמים הציצה השמש לרגע, ומיד זיהינו את הקשת בשמים. עלי העצים טפטפו וזהרו, הפרחים הזדרחו, המים זרמו בעליצות בערוץ הנחל. הכל היה רחוץ ומעורר השתאות כל-כך.

 

אז החלקנו לנו, עשינו סקי והתחרינו מי יחליק יותר על הבוץ. ילדים לשמחתנו לא היו היום, אבל היו שלושה כלבים רטובים ורועדים מקור. דאגנו להם כי הם לא נראו מאושרים מהמצב כלל וכלל.

 

מאחר והגשם לא פסק אלא גבר, וגבר, וגבר, החלטנו לזנוח את ערוץ הנחל ולעלות לכיוון כפר שמאי, שלא לפי התוכנית המקורית. התקבצנו שם מתחת לאיזושהי סככה, אמנם קטנה מכדי להגן על כולנו וגם מטפטפת בנקודות תורפה רבות, אבל זה מה שיש. לא היתה ברירה ולכן ויתרנו גם על פגישת היום עם אבישי הדרי, ראש המרכז הבינלאומי ללימודי ביטחון במכללת הגליל. למרבה האירוניה הלה היה אמור לדבר איתנו על המים כמרכיב בסכסוך גבולות.

 

בשלב הזה החלטנו על פיזור. החבר'ה שלנו, חבורת "כל השביל", והחבר'ה של מכינת מיצר, המשיכו ללכת ברגל לכיוון מושב מירון, שם הם אמורים ללון בסניף בני עקיבא המקומי. שאר ההולכים התפזרו לשינה באזור: מי בצימרים, מי אצל חברים. נקווה לחזור ולפגוש את כולם יבשים ומוכנים להמשך השבוע מחר בבוקר. 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עודד חכים
"הכל היה יפה כל-כך סביבנו". ההולכים (עדיין) יבשים
צילום: עודד חכים
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים