שתף קטע נבחר

אנשי הדממה: פעילי "שביל זהב" צועדים בנגב

תושבי הנגב נתקלו בסוף השבוע האחרון במראה בלתי שגרתי: עשרות אנשים צועדים בשתיקה בזה אחר זו, מנופפים לשלום מדי פעם לעוברים ושבים. היו אלה פעילי קבוצת "שביל זהב" שלקחו חלק בהליכת מחאה שקטה, במטרה להזדהות ולעורר מודעות למצוקת תושבי הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב. נועם ורדי הצטרף אליהם, ולמד שאפשר למחות גם בלי מילים

 

  • צילום וידאו: סטודיו אדי בוי

     


מה הקשר בין תענית דיבור, צעידה בטור עורפי ברחבי ישראל ומחאה חברתית? פעילי "שביל זהב" יסבירו שכאשר מצרפים את שלושת המרכיבים אלה לאלה, מתקבלת הגרסה שלהם למאבק לשלום - ההליכה השקטה. "כאשר אתה צועד בדממה, אתה סופג מהסביבה ויכול לראות את המציאות מקרוב", מסביר הארי פינקביינר, מוותיקי הקבוצה. "לרוב מקבלים את ההליכה השקטה שלנו באהדה, אך לא פעם אנחנו סופגים קללות וגידופים. אנו תמיד מגיבים בחמלה ובקבלה".

 

עמותת "שביל זהב", שנוסדה בשנת 2000 בידי ד"ר סטיבן פולדר ובה חברים פעילי יהודים וערבים, נאמנה לעקרונות הבודהיסטים של אי-אלימות וחמלה. ההקשר הבודהיסטי אינו מקרי, שכן פולדר ואנשי הארגון הם ממקימי עמותת "תובנה" המפעילה קורסי מדיטצית ויפאסנה בישראל, וקהילת "אקוֹדה" החוקרת את החיבור בין תרגול התודעה לשינוי חברתי בדרכי שלום.

 

בשש השנים שעברו מאז הוקמה, אנשי "שביל זהב" ערכו עשרות הליכות שקטות בוואדי ערה, בנגב, בתל אביב, בגליל ובירושלים. עוברים בדומיה בין ערים יהודיות, כפרים ערבים או התנחלויות, צועדים בטור עורפי תוך שהם מנופפים לשלום

 לעוברים ושבים ומחלקים עלוני הסבר, הם מנסים להפיץ את בשורת השלום שלהם. "חשוב לנו לפגוש את כולם, בין אם מדובר בקיצונים יהודים ובין אם אלה קיצונים ערבים", אומר פינקביינר.

 

מקור ההליכות השקטות, הם מסבירים, הוא במסורת הבודהיסטית. "הנזירים הבודהיסטים נהגו לצעוד דווקא בעתות מלחמה, כדי לנסות להרגיע את הרוחות ולהעביר מסר של שלום ורגיעה. מרטין לותר קינג והמהטמה גנדי, שאמר 'אין דרך לשלום, השלום הוא הדרך. אי-אלימות היא נשקם של החזקים', הם שני האבות הרוחניים של רעיון ההליכה השקטה בזמננו". בחסות התפיסה הזו, גם ההליכות המתחוללות באזורים המוגדרים כמסוכנים נערכות נטולות אבטחה וכלי נשק.

 

וכך, בסוף השבוע האחרון צעדו עשרות מאנשי הקבוצה בנגב. המטרה: העלאת המודעות והזדהות עם מצוקת תושבי הכפרים הבדואים הלא מוכרים. בשלושת ימי ההליכה הם עברו ברהט, ביקרו את אנשי שבט אל בטאל המתגוררים בסמוך ליישוב, עבדו בבוסתן הממוקם בבית הספר במקום מושבם של בני שבט אבו-תלול, והגיעו לכפר ביר אל משאש שם סייעו בשיפוץ אזור הבאר. בערבים הם הקשיבו לסיפורים של הבדואים, וחלקו אלה עם אלה את תחושותיהם תוך שהם מתכנסים במעגלים סביב למדורה.

 

"הצורה היחידה שבה שני העמים רואים זה את זה היא דרך כוונות, וקשרי המלחמה של המנהיגים מתרגמים ערב ערב לחדשות בהם אנחנו צופים בטלוויזיה", מסכמים אנשי "שביל זהב". "אנחנו מאמינים שכל מה שצריך לעשות כדי להביא את השלום הוא לגשת אל הלא מוכר, ואז לגלות שתנועת שלום עם היד יכולה להביא יותר קרבה מאשר כל הסכם הנחתם על-ידי פולטיקאים".  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סטודיו אדי בוי
"לראות את המציאות מקרוב". ההליכה השקטה בנגב
צילום: סטודיו אדי בוי
צילום: סטודיו אדי בוי
"חשוב לנו לפגוש את כולם". ההליכה השקטה בנגב
צילום: סטודיו אדי בוי
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים