"לבבות באטלנטיס" - לא הדבר האמיתי

לקחתי את הסרט הזה בדי וי די לפני כמה ימים. התיישבתי לצפות בו בשעת לילה מאוחרת (בכל זאת סטיפן קינג, לא?) עם אורות מעומעמים. אחרי שעתיים סגרתי את המכשיר וחשבתי לעצמי: "סרט סביר, לא רע". הלכתי לישון. קמתי בבוקר וחשבתי על הסרט שראיתי רק לפני כמה שעות. ניסיתי בכל כוחי, ולא הצלחתי להיזכר בפרט שהוא לא ממש קטן ושולי: מה בעצם העלילה?

זהירות, ספויילר 

אוקיי, אז יש את הילד עם האמא החד הורית קשת היום (וזו לא הלן האנט הפעם!), ויש את הזר המסתורי שבא לגור בדירה מעל, וכמובן שהוא מתיידד עם הילד. יש גם את הקטע הזה עם החברה הראשונה של הילד, ומכות עם פרחחי השכונה, וקצת בלאגן עם האמא והבוס החרמן שלה וגולת הכותרת - כוחו המיוחד של הופקינס (קריאת מחשבות), אותו הוא גם מעביר לילד.

אבל כל הנתונים האלה לא מתגבשים לעלילה של ממש. במקום זה אנחנו מקבלים שלל תת סיפורים שמתחברים בצורה די קלושה. תעיפו משם אחד - ולא יווצר שום חור בעלילה. כי פשוט אין (עלילה, לא חור). המשחק דווקא טוב. הופקינס נאה לתפקיד, וגם הילד (אנטון ילכין) משחק היטב. אפילו האמא לא רעה, למרות שעד עכשיו אני מנסה לחשוב מה רוצים שנרגיש לגבי הדמות שלה. סימפטיה או אנטגוניזם? מצד אחד מראים לנו כמה היא ביץ', מצד שני מעבירים אותה אונס. מצד אחד מראים כמה הילד שלה כועס עליה ומצד שני מדגישים כמה היא קשת יום. לא סגרתם את הקטע של עיצוב הדמויות?

הסרט די רץ על אינרציה (ואני רואה יותר מדי סרטים כאלה לאחרונה, ע"ע "גוסט וורלד"), בקצב איטי להפליא ובסגנון שמזכיר את העיבוד הקולנועי ל"גרין מייל" הוא מעביר לנו את השעתיים במתקתקות נוסטלגית (אחחח...אלה היו ימי הילדות המתוקים, כמה חבל שגדלתי להיות דייויד מורס, שאגב די דומה לראסל קרואו אם לא שמתם לב). בכלל, הסרט נראה כמו אסופה של תבניות שנשחקו להפליא.

המבוגר שבא לבית ילדותו המתפורר, הפלאשבקים האלה, המתקתקות של שנות ה60-70 (שזו ממש לא הפעם הראשונה שמוצגת בסרט ע"פ קינג), ושאר מוטיבים במיטב מסורת הנוסטלגיה האמריקאית, שמיצו את עצמם ממזמן. אה, הוא גם ממש לא מפחיד (ולא מתיימר להיות כזה) למי שחשב שזה סרט נוסח "הניצוץ" (ואפרופו "הניצוץ" - ילד שניחן ביכולת לקרוא מחשבות. איפה ראינו את זה קודם אצל קינג...).

לטרוניות יש לצרף את העובדה שהסוף פתוח למדי. מי אלה הLow men שרודפים אחרי הופקינס? מה הם רוצים ממנו בדיוק ומה יעשו איתו? למה כל כך קשה לענות על השאלה הזו? "לבבות באטלנטיס" הוא סרט מתאים למי שרוצה לראות סרט רגוע שאפשר להתרפק עליו. משהו חסר דומיננטיות לשעת לילה. במונחים מוסיקליים אפשר לקרוא ל"לבבות באלטנטיס" - "מוסיקת רקע". היא יכולה להיות טובה, נעימה, נחמדה ומהנה. אבל היא עדיין רק מוסיקת רקע, ולא הדבר האמיתי.