"אני התינוקת שצולמה בספינת המעפילים"
משואה לתקומה: מרים, בת לניצולי שואה, נולדה על ספינת מעפילים שנוסעיה גורשו לקפריסין. צלם הנציח במקרה את תמונת האם והתינוקת הזעירה, והתמונה הפכה לסמל. לרגל יום השואה סיפרה מרים על הוריה שהכירו במחנה השמדה לאחר השואה, התאהבו, התחתנו ועלו לארץ - ועל המחיר שגבתה מהם ארץ האבות
הוריה של מרים נפטרו לפני יותר מעשור. לאחר שהגיעו ארצה נולדו להם שני בנים נוספים, דוד ז"ל וישראל. אבל הטרגדיות המשיכו לפקוד את המשפחה, כאשר הבן דוד נהרג במלחמת ששת הימים. מרים סיפרה על הוריה. "אבי, סלמון נחום ז"ל, נולד בסלוניקי בשנת 1912 למשפחה בת 13 ילדים. הוא נישא ונולדו לו שלושה ילדים. עם פלישת הגרמנים ליוון, נרצחה כל משפחתו ואחיו הקטנים. הוא עצמו נתפס על-ידי הגרמנים לאחר פעילותו עם הפרטיזנים ביוון ושהה במחנות עבודה שלוש שנים".
מרים ואמה על ספינת המעפילים (צילום באדיבות: "ביתמונה")
"אמי", ממשיכה מרים, "אווה נחום דריינודל ז"ל נולדה בשנת 1922 בפולין. היא נתפסה על ידי הגרמנים, כנראה בדרכה לבית הספר, ונשלחה למחנות עבודה. שארית משפחתה הושמדה בפולין והיא נותרה בודדה. היא הועברה ממחנה עבודה אחד למשנהו עד שהגעה למחנה אושוויץ-בירקנאו, לקראת "צעדת המוות". במחנה זה נוצר הקשר בין אמא ואבא. כשהסתימה המלחמה – הם נישאו".
מרים חושבת כי בין הוריה הייתה אהבה אחרת, שונה, שנרקמה בין ניצולי שואה רבים. "הם הכירו שם והתאהבו כמו הרבה ניצולים. זו לא הייתה התאהבות במושגים של היום. הם היו זה לזו האדם הכי יקר באותו רגע. חיפשו חום והבנה אצל אנשים. בכל אופן ככה זה נראה לי. ברור שראיתי ביניהם אהבה והערכה, אבל הם באו ממקום אחר".
בתום המלחמה לא היו לזוג הטרי לבטים לגבי עתידם. משאת נפשם הייתה להגיע לארץ במהירות האפשרית. מרים: "הם חזרו ליוון כדי לבדוק האם בני משפחתו של אבי שרדו או אם הם יוכלו להציל רכוש כלשהו שהיה שייך למשפחה. האכזבה הייתה רבה, אף אחד לא שרד. מיד לאחר מכן הם הצטרפו לאלפי הפליטים שהמתינו כדי לעלות ארצה.
"אמי הייתה בשלבים מתקדמים של הריון כאשר הגיע תורם לעלות על ספינת המעפילים 'הנרייטה סולד'. לאחר מספר ימים נולדתי על הספינה. התנאים ששררו על הספינה היו קשים מנשוא. כתוצאה מכך חלינו כולנו גם אבי וגם אמי. זה היה הרגע בו צולמה התמונה המפורסמת".
בבית משפחת נחום לא דיברו על השואה. גם על התמונה מרים שמעה רק במקרה. רק לאחר שנים רבות, כאשר לוחם הפל-ים, פיני אשוח, החליט לברר מה עלה בגורלה של אותה תינוקת מהתמונה הבינה מרים שתמונתה הפכה לסמל. מרים: "בבית לא עשו סיפור מכל העניין. אמא סיפרה לי על כך שהיו בריטים שצילמו אותנו כשהייתי חולה. לא גדלתי לסיפור הירואי. ידעתי שנולדו עוד כמה ילדים על האוניה ושאני אחת מהן. הבריטים התנגדו להוריד את המעפילים מהאונייה וכך גם את אמא שלי שהייתה חולה מאוד. רק בקפריסין קיבלנו טיפול. אני הגעתי לארץ בגיל 9 חודשים. כל נושא השואה בבית היה מאוד טעון".
עם הגיעם ארצה גרו הוריה של מרים בעליית גג בתל-אביב. הימים היו טרום מלחמת השיחרור. האב סלמון התגייס להגנה ושימש כאחד משומרי ראשו של דוד בן-גוריון. מרים: "במהלך השנים נולדו להורי עוד שני בנים: דוד וישראל. בשנת 1967 עם פרוץ מלחמת ששת הימים נפל אחי דוד ז"ל בקרבות ברמת הגולן כששירת בחטיבת גולני. מהאסון הנורא הזה הורי לא התאוששו אף פעם".
מרים ממשיכה לגולל את ההשפעה העצובה של נפילת אחיה על ההורים: "המחלות רדפו אחת את השנייה, הזיקנה קפצה עליהם ועד יום מותם כשלושים שנה לאחר מכן, הם איבדו עניין בחיים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מזה הם לא התאוששו. השבועיים הבאים יהיו מאוד קשים עבורי, כמו בכל שנה. קודם יום השואה ואחר כך יום הזיכרון לחללי ישראל. איך אומרים – זו אופרה אחרת".
לפנייה לכתב/ת 
