איש קטן עם לב ענק

להצלחה של מכבי תל אביב סיבות רבות, אבל על אחת, מיוחדת, שעושה את כל ההבדל, אני רוצה לשים את הדגש אחרי הניצחון הגדול על טאו בחצי גמר היורוליג.

כולם יודעים שמכבי כמערכת יודעת להגיע לשיא דווקא ברגעים המכריעים מול הקבוצות הטובות ביותר, תוך רמת ריכוז גבוהה במיוחד, אבל הרבה פעמים שוכחים את אחד הפרמטרים המרכזיים הגורמים להצלחה הזו - יחסי האנוש. 

ניקולה וויצ'יץ' מול טאו. שוב ראו את חשיבותו למכבי (צילום: איי פי)

יחסי אנוש בקבוצה, או בכל ארגון כלשהו, הם המצרך החשוב ביותר על מנת לשמור על המרקם העדין בין אנשים צעירים, סופר תחרותיים, מאוד יצירתיים ולעיתים בעלי אגו לא קטן ולקשור אותם למטרה אחת נעלה. בשנים האחרונות ניתן היה לראות בבירור שהרבה קבוצות, בעלות תקציב כפול ממכבי ועם שחקנים לא פחות מוכשרים אך בעייתיים, פשוט לא מצליחות לחקות את ההצלחה הצהובה, בעיקר בגלל סיבה זו. ההצלחה של מכבי בתחום הזה שייכת לדעתי לאדם אחד. קוראים לו דריק שארפ.

יש אינספור דוגמאות שממחישות את הטענה הזו ואת הגדולה של שארפ, בו החלטתי להתמקד למרות שלא קלע מול הספרדים. בחרתי בשתיים מהבולטות ביותר. כאשר הגיע דייויד בלות'נטל למכבי תל אביב, לפני יותר משלוש שנים, המערכת הייתה אובדת עצות. דייויד היה ללא ספק אחד השחקנים המוכשרים שהצטרפו אלינו, אך הוא היה סוג של פרא, איש חשדן וקשוח שלא סומך על אף אחד. כשחקן, ידעת שברגע שהוא מקבל כדור אתה  כבר יכול לרדת להגנה. דריק ראה את זה והחליט לקחת אותו כפרויקט אישי, שבסיומו דייויד הפך לאחד השחקנים המוערכים והנחמדים בקבוצה, כשעל הדרך הוא תורם תרומה משמעותית לזכייה ביורוליג, בעיקר במשחק גמר פנטסטי מול בולוניה.

סולומון לפני האנסן. הציג את אחד ממשחקיו הטובים העונה (צילום: איי פי)

דוגמא נוספת היא מה שמתרחש העונה עם וויל סולומון. כל מי שאימן את וויל, או שיחק איתו, יודע שהוא בן אדם חשדן, שלא כל כך סומך על המערכת, בטח כאשר יש מאחוריו, במהלך כל העונה, את הצל הגדול של שאראס. דריק ראה שלסולומון נגרם עוול גדול, החליט לקחת אותו תחת חסותו והתוצאה לפניכם. ברגע החשוב ביותר וויל נתן את אחד המשחקים הטובים שלו העונה ואני בטוח שגם הוא מרגיש כך, למרות מנת הנקודות הנמוכה שהוא קלע. סולומון תרם לניצחון את הדברים שהקבוצה היתה צריכה יותר מהנקודות שלו: איבוד כדור אחד בלבד ב-33 דקות ושמירה נהדרת על הרכז המצוין של טאו, פריוני (0 נקודות ואסיסט אחד).

בחצי הגמר אפשר היה גם להתרשם מהיכולת מעוררת ההערכה של טל בורשטיין להגיע לשיאו פעם אחר פעם ברגעים החשובים של העונה, מאנתוני פארקר, שמעלה את רמת המשחק שלו עוד פעם לרמה חדשה, או מהחשיבות של ניקולה וויצ'יץ' לקבוצה. כאשר הסנטר הקרואטי במשחק ובכושר טוב, זה פשוט עושה את המלאכה קלה יותר.

באופן אישי חיכיתי במשך זמן רב למשחק מהסוג שמכבי הציגה מול טאו - משחק קבוצתי שוטף ויפה לעין, שבו כל המערכת עובדת כיחידה אחת למען מטרה אחת. אני בטוח שהפעם אתם מסכימים איתי...