הפצצה האיראנית: מישהו מתכונן כאן?

האם אנחנו מוכנים? השאלה הזו מהדהדת לאורכו של הפרויקט המיוחד של ynet העוסק באיום הפצצה האיראנית. לשאלה הזו משמעויות רבות - פוליטיות, כלכליות ואנושיות. האם צריכה ישראל להכין את אזרחיה למצב של "מלחמה קרה", איום גרעיני מתמשך מול האויב ממזרח - או שעדיף להמתין, להרגיע ולסמוך על העולם? האם הגיע הזמן להשקיע תקציבים בתוכניות חירום, למקרה של אזעקת אמת? ואולי כולנו מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהאמין ש"יהיה בסדר"?

נפתח בבשורות הרעות: המערכות האזרחיות במדינת ישראל אינן מתכוננות בשום צורה שהיא לתסריט של איום גרעיני מצד איראן. יתרה מזו - אפילו בפיקוד העורף של צה"ל, שאמור להיות חוד-החנית במקרה של הכנת בעורף הישראלי לתסריט אימה מסוג זה, אין שום הנחייה לביצוע היערכות כלשהי בנושא. פשוט אין. וזה אותו פיקוד העורף שבשתי מלחמות המפרץ הקים מערכת הסברה מסועפת, חילק לנו מסכות, ממ"דים, מזרקים ומה לא.

גם במערכת הבריאות לא התבקשו להכין תוכנית לשעת חירום למקרה של ירי פצצה גרעינית איראנית. מערכת הבריאות מוכנה, עם זאת, לתרחישים גרעיניים שמרניים יותר בהם: תקלה בכור בדימונה או בשורק, תאונת דרכים שבה מעורבת משאית נושאת חומר קורן (גרעיני, רדיואקטיבי) או שימוש ב"פצצה מלוכלכת", שמכילה כמות גדולה של חומר נפץ תקני וכמות קטנה של חומר גרעיני.

יש להבהיר כי מי שאחראי על קביעת התרחישים האלה הוא משרד הביטחון, שלא הורה עד כה למשרדים השונים להתכונן למצב של תקיפה גרעינית. כך למשל, האיום הגרעיני מצד איראן כלל אינו מככב בסדר היום של משרד

 החינוך. האם יש חשש שילדינו יגדלו לעתיד של מלחמה קרה?  מבחינת מערכת החינוך, כל עוד לא התקבלה הוראה ישירה ממערכת הביטחון להיערך, הרי שהבעיה כלל אינה קיימת. עם זאת, ל-ynet נודע, כי במשרד החינוך מתכננים טיולים מסוג חדש לתלמידי ישראל – טיולים לכור בנחל שורק, שם מתבצע מחקר גרעיני. לאחרונה נשלחו מפקחים בכירים במשרד לטיול "הדגמה והכנה", מתוך מטרה להפיץ את הטיול בקרב כל תלמידי המדעים.

מלבד אגף הביטחון והבטיחות במשרד החינוך, הראשונים שלרוב נדרשים לסוגיית הטיפול בתלמידים הם נציגי אגף שפ"י במשרד החינוך (שירות פסיכולוגי-ייעוצי). אולם בכל הקשור לנושא האיום האיראני, הם כלל לא נדרשו לנושא. בבתי הספר אין הוראה או הנחייה המחייבת את אנשי הצוות לדון על כך עם התלמידים. אם ישנו תלמיד במצוקה, שקורא עיתונים וחש מאוים או חרד, הוא יכול לטפל בכך במסגרת פרטית.

מתכוננים, אבל לא הרבה

במשרד הבריאות מודים שיש כאן בעיה מסוימת. "מערכת הבריאות מבקשת תמיד להיות צעד אחד קדימה", אומר חיים רפאלובסקי, איש מד"א ומומחה לשעת חירום, "יש דיונים במערכת הבריאות, עולים תרחישים אפשריים - ואנחנו מבקשים מאנשי משרד הביטחון שינחו אותנו. גם בנושא הגרעין האיראני ביקשנו הנחיות". 

"יש בעיה". חיים רפאלובסקי (צילום: מד"א)

למה כן נערכים? מערכת הבריאות נערכת ל-3 סוגי פגיעות במקרה של אירוע גרעיני:

• פגיעות טראומה: הכוללות כוויות קשות ופגיעות הדף כתוצאה מהפיצוץ העז ומגל החום שמשתחרר. מי שיהיה בנקודת הפגיעה עלול למות. הטיפול בנפגעי הטראומה זהה לטיפול הניתן לפצועים בפיגועים, לדוגמה.
• פגיעות קרינה: שדה הקרינה החזק במקום עלול לגרום למחלת קרינה חריפה, שגורמת לדיכוי פעילות מח העצם, לפגיעה בייצור כדוריות הדם האדומות ולמוות תוך ימים או שבועות. הטיפול לנפגעי מחלת קרינה הוא השתלת מח עצם. עם זאת העריך ד"ר פולס כי באירוע שבו נפגעים רבים לא יוכלו לתת טיפולים מתקדמים, בהם השתלת מח עצם "באירוע גדול אין יכולת ריאלית לבצע טיפולים מעבר לטיפול בסיסי".
• נזקים ארוכי טווח: נזקים גנטיים שיתבטאו רק בעוד פרקי זמן של שנים, בהם תחלואה בסרטן, נזקים ארוכי טווח לאיברים: עכירות עדשה, קטרקט, מחלות ריאה כרוניות. לידת עוברים מתים או חולים, כתוצאה מפגיעה בחומר הגנטי ועוד.
  

"נשק גרעיני? זו אופרה אחרת"

יש להבהיר כי בשעת חירום, תפעל כל מערכת הבריאות בישראל תחת פיקודו של גוף הנקרא "הרשות העליונה לאשפוז ולבריאות בשעת חירום", שבראשה עומד מנכ"ל משרד הבריאות. לרשות, שעוסקת בשגרה בהדרכת מערכת הבריאות לפעולה בשעת חירום, יהיו ביום פקודה סמכויות על.

הרשות, שתקיים קשרי גומלין עם מפקדת קצין רפואה ראשי בצה"ל, תהיה אחראית על פעולתם של כל בתי החולים (כולל הפסיכיאטריים והגריאטריים),

 קופות החולים והמרפאות בקהילה. בתי החולים יהיו כפופים גם לקצינים בכירים של חיל הרפואה. כל עוד יימשך מצב החירום, תהיה הרשות אחראית על אספקת הציוד המתאים, הדרכת הצוותים הרפואיים, תחקור האירועים, דאגה להמשך מתן טיפול בקהילה לאוכלוסייה שלא נפגעה, טיפול באנשים שיפונו למרכזי פינוי ולנושאים נוספים.

האם ההיערכות הקיימת מספיקה? לדעת רפאלובסקי ישנם דברים שאפשר לשפר, אך יש צורך בתקציב נוסף. "יש פה החלטה של מדיניות איפה משקיעים את הכסף. עמדת מערכת הבריאות היא שישנם צעדים לא מאד יקרים: ניתן לעשות הכשרה של כל בתי החולים להתמודדות עם אירוע גרעיני - היום רק חמישה בתי חולים בישראל ערוכים לכך - והיערכות לניטור מהיר יותר של החומר הרדיולוגי בזירת האירוע. היום התהליך אורך 40-45 דקות, וזה זמן ממושך מדי שניתן לקצר אותו".

אז במערכת הבריאות יש לפחות מי שמדבר על הנושא בקול רם - וזה יותר ממה שאפשר לומר על מערכת החינוך. בבתי הספר יושב לו דור העתיד שלנו, שעלול לגדול למציאות של איום גרעיני מתמשך. במסגרת "שיעורי חברה" בבתי הספר היסודיים או "שעת מחנך" בתיכונים, למורים ניתנת האפשרות לדון עם התלמידים בנושאי אקטואליה שונים. אחד מנושאים אלה, יכול להיות גם החדשות לגבי האיום האיראני.

אולם, לדברי יו"ר מועצת התלמידים הארצית, שי ביאליק, "לא שמעתי אף אחד מדבר על הכור באיראן. חוץ מזה, אם כבר מדברים על אקטואליה, הנושאים שעולים הם פוליטיקה, מסיבות סיום וטיולי סוף שנה. בבית הספר לא מתייחסים לאיום ברצינות, אלא כסאטירה. טוב נו, גם האיראנים שונאים, אז מה? כולם שונאים אותנו בלאו הכי".

• בכתבה הבאה: האם העולם עדיין יכול לבלום את המירוץ האיראני לפצצה?