איל ברקוביץ' פורש מכדורגל

עכשיו זה סופי. אחרי שנה רצופת משברים ותהפוכות במכבי תל אביב, הודיע היום (א') איל ברקוביץ' על פרישה מכדורגל. בצהריים התקבלה במועדון בקרית שלום הודעתו הרשמית, שמוענה למנהל, אבנר טוויטו:

הקליקו לתגובות לפרישתו של איל ברקוביץ'

אבנר ידידי בוקר טוב, 

אני יושב במלון בלונדון ואוכל את ארוחת הבוקר שלי וכותב לך מכתב זה. לפני שבוע במשחק נגד כפ"ס שיחקתי את משחקי האחרון, פשוט החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הקריירה הנהדרת הזאת. לא אמרתי לאף אחד, פשוט משום שרציתי לסיים את זה בשקט. הסיבה היא שאני לא אוהב פרידות, זה יותר מידי מרגש אותי. אני רוצה שתודה בשמי לכל המערכת על עונת הפרישה שלי, נהנתי מכל רגע (למרות האכזבה המקצועית).

תמסור ד"ש לשחקנים שאני מאוד אוהב אותם.

תודיע לתקשורת שפשוט רציתי לפרוש בשקט ותודה להם על הפירגון במשך כל השנים.

תודה מראש, איל ברקוביץ' 

הדרך של גדול המוסרים מרגבה לפרמייר ליג

הרבה אוהבים ואוהדים צבר איל ברקוביץ' בקריירה המרשימה שלו, וגם לא מעט שונאים. אבל דבר אחד בטוח - אף אחד לא ישכח את גדול המוסרים בכדורגל הישראלי ואחד מהמתמודדים העיקריים על תואר הפה הגדול של הביצה המקומית. ברקוביץ' השלים ככל הנראה עם תליית הנעליים הממשמשת ובאה כבר בשלהי השנה שעברה, אז נטש את אירופה והצטרף לגלאקטיקוס של המזרח התיכון, מכבי תל אביב.

הדרך של 'הקוסם', שכונה כך בעקבות הבישולים הנפלאים שלו והאוטוביוגרפיה השערורייתית שכתב, החלה במושב רגבה, הסמוך לנהריה. בעידודו הצמוד של האב זאב, הפך איל לאחד מכוכבי מכבי חיפה כבר בגיל 18 וסחב את הירוקים לשתי אליפויות ולשלושה גביעים בתחילת שנות התשעים. בדרך הספיק ברקוביץ' להסתכסך עם ראובן עטר ואלי אוחנה, למשוך באשכיו של איציק זוהר במהלך משחק מול מכבי תל אביב ולהביא למהפך בניצחון הענק של ישראל בפארק דה פרינס על צרפת.

ברקוביץ' בווסטהאם. חטף וולה לפנים מהארטסון (צילום: איי אף פי)

משם, הדרך לאירופה, יותר נכון לאנגליה, כבר לא היתה ארוכה. התחנה הראשונה של 'ברקו' בפרמיירליג היתה סאות'המפטון ב-1996, אותה הוליך לאחד מנצחונותיה הגדולים, 3:6 מדהים על מנצ'סטר יונייטד מצמד ושלושה בישולים של הקשר הישראלי.

בסיום אותה עונה עבר ברקוביץ' לווסטהאם, בה כיכב במשך שנתיים, תקופה שתיזכר בעיקר בגלל הבעיטה אותה ספג מחברו לקבוצה, ג'ון הרטסון. אחרי 'הפטישים', נחת ברקוביץ' בגלזגו סלטיק, לאחר שהסקוטים שילמו עבורו סכום שיא באותה תקופה, כ-6 מיליון ליש"ט.

איל ובניון בנבחרת. היורש? (צילום: ראובן שוורץ)

ברקו לא הסתדר עם סגנון המשחק הקשוח בצפון בריטניה ועם המנג'ר מרטין אוניל, שרצה להיפטר מחוזה העתק של השחקן בקבוצה. ראיון בו הודה שהיריבה העירונית ריינג'רס טובה יותר והאליפות מגיעה לה, היווה את תחילת הסוף עבורו. משם נדד ברקוביץ' לבלקבורן ולמנצ'סטר סיטי מליגת המשנה, אותן העלה לפרמיירליג. ברקוביץ' עבר לפורטסמות' של איגביני יעקובו אך יכולת חלשה ועוד תאקל, הפעם עם קיגאן, סימנו את סוף הפרק האירופי.

ברקוביץ' קיווה לחזור למכבי חיפה, קבוצת נעוריו, אך עוד סכסוך אישי, במקרה זה עם הבעלים יעקב שחר, סלל את דרכו ליריבה הגדולה מתל אביב. הבטחתו, במסיבת העיתונאים בה הוצג הסגל הנוצץ של הצהובים, לזכות בדאבל שודרה אין ספור פעמים ואולי היתה זרז לפרישה הסופית. עוד לפני כן סיים ברקוביץ' את דרכו בנבחרת, בעקבות החלטת אברהם גרנט להצעיר את הסגל, החלטה שהתקבלה במורת רוח רבה מצד הקשר הוותיק, שכינה את מאמנו וחברו במשך שנים רבות "שקרן".

איל ברקוביץ' במדי נבחרת ישראל (צילום: יוסי רוט)

העונה של מכבי ואיל החלה ברגל שמאל, עם הדחה משפילה מגביע אופ"א (אפואל ניקוסיה) ופציעה של ברקוביץ'. בהמשך הודח מההרכב על ידי המאמן ניר קלינגר, צעד ממנו נעלב ונעדרת על דעת עצמו מאימון. לאחר נתק של כיממה, התרצה ברקו והודיע ש"הלך לדבר עם התנינים בחמת גדר", אך היכולת במגרש לא ענתה על הצפיות מתחילת העונה. הקשר המשיך לסבול מפציעות, וגם עם המאמן החדש, טון קאנן, העניינים לא הפכו פשוטים יותר.

ההולנדי אמנם העניק אשראי לברקוביץ', אך למעט הבלחה ומשחק מצוין מול האקסית, מכבי חיפה (עם בישול לשער הניצחון והרבה מוטיבציה), לא נחזו הברקות על הדשא. במשחק בבלומפילד מול נצרת עילית התפרץ הכוכב לעבר השופט מאיר לוי בקללות "בן זונה, אפס", והורחק משישה משחקים. בית הדין המשמעתי פיצל את העונש, בהתחשב בעובדה שזו אמורה להיות שנתו האחרונה, מה שאיפשר לאיל להופיע שוב מול מכבי חיפה. את משחקו האחרון על המגרשים רשם לפני עשרה ימים, ב-0:0  העגום מול הפועל כפר סבא.