אינטליגנציה: העובי לא קובע

אחת השאיפות המלוות את המין האנושי היא מציאת מתאמים (קורלציות) בין תופעות שונות, בין השאר כדי לנבא כישורים ויכולות, וכך לתכנן מהלכים מועילים בעתיד. זהו הבסיס לניסיון לקבוע תכונות וכישרונות על פי מערך גרמי השמיים בעת הלידה (לאמור – אסטרולוגיה) ולהבדיל – למבחני אינטליגנציה.

מתאם אחד ידע עליות ומורדות טעונות מאוד, ועצם העיסוק בו יכול לעורר חשדות והאשמות: הקשר בין גודל המוח לבין הכושר השכלי כפי שהוא נמדד במבחני אינטליגנציה. טענות בדבר קשר ברור בין גודל המוח לבין היכולת השכלית שימשו, בין השאר, לביסוס גישות גזעניות ולהפליית נשים. כשהתבררו בעיות מתודולוגיות והטיות ביודעין ובלא יודעין של שיטות המחקר שהובילו למסקנות אלו, וכשדעת הקהל נשבה לכיוון של יתר ליברליזם, נבאש ריחן של טענות אלו, והאופנה אימצה את הטענה כי הבדלים בגודל המוח אינם קשורים כלל למנת המשכל, או – לחלופין – שכשמביאים בחשבון את התיקונים הדרושים (כגון, לא גודל המוח כשלעצמו אלא גודלו ביחס לגודל הגוף), נעלמים ההבדלים בין הגזעים ובין נשים לגברים.

אחת הבעיות שהקשו על חוקרים לבדוק מתאם אפשרי בין גודל המוח לכשרים אינטלקטואליים היתה, שהמוח נמדד בבדיקות שלאחר המוות. דבר זה השתנה מן הקצה אל הקצה עם פיתוחן של שיטות הדימות המדויקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ודימות בתהודה מגנטית (MRI), שבאמצעותן אפשר למדוד נפח של מוח באנשים חיים ובריאים. כך התברר כי אכן, בקרב אנשים בריאים יש מתאם מסוים בין נפח המוח למנת המשכל (IQ), אך מדובר במתאם סטטיסטי חלש בלבד.

מחקרי אורך ורוחב

שיטות הדימות – ובמיוחד MRI, שאינה מבוססת על קרינה מייננת או קרינת X – מאפשרות לא רק השוואה בין בני-אדם שונים (מחקר רוחב), אלא גם מחקר אורך – מעקב אחר ההשתנות עם הגיל. פיליפ שאו (Shaw) מהמרכז לפסיכיאטריית ילדים במכון הלאומי האמריקני לבריאות הנפש (NIMH), ועמיתיו ממכון זה ומהמכון הנוירולוגי באוניברסיטת מק-גיל במונטריאול, החליטו לבדוק לא את נפח המוח כולו, אלא את עובי הקורטקס (קליפת המוח הגדול), המוציא לפועל של עיקר התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים ("נייצ'ר", 30 במרץ 2006). מטרתם של שאו ועמיתיו היתה לנסות לאתר גורם אנטומי כלשהו המגלה מתאם ברור עם רמת האינטליגנציה, מעבר למתאם – החלש, כאמור – בין הנפח הכללי של המוח לבין מנת המשכל.

החוקרים ערכו סריקות MRI ל-307 ילדים ונערים, בנים ובנות, לשם מדידת עובי הקורטקס באזוריו השונים, וערכו מבחני מנת משכל (IQ) במתכונת מבחני האינטליגנציה הכללית של דייוויד וכסלר (Weschler), הכוללים תת-מבחנים שנועדו להעריך ידע ויכולת הסקת מסקנות מילוליים ולא-מילוליים. על סמך מבחנים אלה הגדירו החוקרים שלוש קבוצות: קבוצת "מחוננים" – בעלי אינטליגנציה "גבוהה מאוד", בתחום IQ 121–149; בעלי אינטליגנציה גבוהה, בתחום IQ 109–120; ובעלי אינטליגנציה בינונית, בתחום IQ 83-108.

והנה, כשבדקו החוקרים את עובי הקורטקס בגילים שונים, נכונה להם הפתעה רבתי: התברר כי בחלקים רבים של המוח הגדול, עובי הקורטקס בקבוצת המחוננים היה קטן יותר מאשר בקבוצות האחרות, כשמדובר בגיל צעיר, לערך מגיל 7 עד 9. אמנם, כל טווח ההבדלים בגילים השונים ובשלוש הקבוצות היה מצומצם למדי – בין 4.2 ל-4.75 מ"מ – אך לטענת החוקרים הממצא היה מובהק ועקבי.

ואולם, עובי הקורטקס בילדים המחוננים גדל בצורה ניכרת (במסגרת הטווח, שהוא כאמור מצומצם ממילא) והגיע, בקבוצה זו, לשיא בסביבות גיל 11–12. לעומת זאת, בקבוצת האינטליגנציה הממוצעת היתה בכל תחום הגילים שנבדק הקטנה בעובי הקורטקס, או – באזורים מסוימים – הגדלת-מה בגילים 7–8 ואז הקטנה. השתנות העובי בקבוצה בעלת האינטליגנציה הגבוהה גילתה התנהגות ביניים, בין ההגדלה הניכרת ובעקבותיה ההצטמצמות המשמעותית בקבוצת המחוננים, לבין הירידה הפחות או יותר מונוטונית בקרב בעלי האינטליגנציה הממוצעת.

ממצאים אמינים

במאמר מוסגר ארשה לעצמי להעיר, כי השתנות ביניים זו מגבירה את אמינות הממצאים. הממצאים כשלעצמם עלולים לעורר תמיהה מסוימת, וזאת משתי סיבות: ראשית, דווקא בקבוצת המחוננים הקורטקס דק יותר בתקופת הילדוּת; ושנית, עובי הקורטקס בקבוצת הביניים (אינטליגנציה גבוהה) אינו מהווה – לפחות בתחום הגילים 10–19 – מצב ביניים בין המחוננים לבין הרגילים. אוסיף ואזכיר כי ממצא הנראה על פניו מוזר, נחשד אף יותר אם לא נמצא קשר בעל כיוון עקבי בין שני המשתנים.

אך נשוב לחוקרים: הם מדגישים כי בקרב המחוננים, חלקים רבים בקורטקס מתעבים בקצב ניכר יותר, בגיל מאוחר יותר, ובמשך זמן ארוך יותר בילדוּת בהשוואה לאותם חלקים בקבוצות האחרות, וכי בגיל ההתבגרות, חלקים אלה בקורטקס של קבוצת המחוננים נעשים דקים יותר בקצב גבוה יותר מאשר בקבוצות האחרות.

מעניין לציין כי השינויים הבולטים ביותר בעובי הקורטקס – במיוחד בקרב המחוננים – אותרו בקורטקס הקדם-מצחי (prefrontal), אזור שכבר בעבר הוכח, בין השאר בדימותי MRI-תפקודי (fMRI), כי הוא קשור בחשיבה לוגית וברמת האינטליגנציה. "הגורם המוחי שמאפיין מחוננים איננו עצם העובי, אלא שינויי עובי מאוחרים יותר וחדים יותר," טוענים החוקרים, המכנים את התכונה האחרונה בשם "קורטקס פלסטי יותר", לאמור – כזה העובר שינויי מבנה בולטים יותר מאשר בקבוצות האחרות.

שאו ועמיתיו מציינים כי אינם יודעים מהו התהליך (או התהליכים) התאי הגורם לשינויי העובי. ייתכן, למשל, כי מדובר ביצירת צמתים עצביים (סינפסות) מרובים, ולאחריו שלב של ניוון הצמתים הלא-נחוצים. מכל מקום, ידוע זה כבר כי מבחינה מבנית ומטבולית, הקורטקס הקדם-מצחי הוא אחד מאזורי המוח האחרונים להתבגר.

אם ממצאיהם של שאו ועמיתיו יזכו לאישוש, אולי נראה בעתיד הורים צעירים מציגים תמונות MRI ואומרים בגאווה, "הילד שלנו גאון – תראו איזה קורטקס דק יש לו!"...