שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חוזרים ללבנון
    שבועות בלי להוריד נעליים, אוכל שמנוני במיוחד, חברות אמיצה בתנאים קרביים (ובלי בחורות), והפיצוץ הגדול ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. נועה רום בילתה עם לוחמי הסרט "בופור", אושרי כהן ואיתי טיראן, את היומיים האחרונים על הסט

    פספוס. המילה הזאת לא מפסיקה להדהד לי בראש כשאני נמצאת בוואן שמסיע אותי לסט של "בופור", הסרט החדש של יוסף סידר ("ההסדר", "מדורת השבט"). זהו יום הצילומים האחרון, שהגרנד פינאלה שלו אמור להיות הפיצוץ של הסט, שנבנה במיוחד לצילומים. זהו הפיצוץ הגדול ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, כשגם צה"ל, הסורים והאו"ם עודכנו בדבר קיומו מבעוד מועד, כדי שלא תתרחש כאן חס וחלילה תקרית בינלאומית. בדרך מתברר לי שאף אחד מהשחקנים לא יככב בסצינה הדרמטית, ושמה שנשאר לי לראות זה את הסצינות שבהן השחקנים כאילו צופים בפיצוץ. האינסטינקט הראשוני היה להזדכות על החרמונית ולעשות אחורה פנה, כי מבחינה עיתונאית סצינה דרמטית ללא שחקנים זה כמו לקבל תמונות פפראצי אינטימיות של נינט ויהודה רק בלי נינט ויהודה. אבל מדובר בסרט של סידר, ולהעביר את אחד הלילות הקרים עם איתי טיראן ואושרי כהן זה סוג של פיצוי הולם.

     

    800 טון של בטון הובלו למבצר הממלוכי קלעת נמרוד שלמרגלות החרמון, שכמעט זהה בצורתו ובמיקומו הגיאוגרפי למבצר הבופור המקורי. אבן לאבן שוחזרו לצורך הסרט, והסט כולל "צוללת" (מעבר מתחת לפני האדמה שמגיע לחדרי מגורי החיילים), חדר מוגן, חדר מ"פ, עת"פ (מקום מושבם של התצפיתנים) והעמדה של החיילים. נדמה אפילו שגם את ריח הפחד והלבד הצליחו לשחזר.

     

    הסרט, בכיכובם של כהן ואיתי תורג'מן, ששיחקו גם בסרטו הקודם של סידר, "מדורת השבט", ואיתם טיראן, אלי אלטוניו ואוהד קנולר, מספר את סיפורה של קבוצת הלוחמים הקטנה שאיישה את מוצב הבופור בחודשיו האחרונים בחורף של ראשית המילניום. את התסריט כתבו יחד סידר ורון לשם, מחברו של הספר "אם יש גן עדן", שעליו מבוסס הסרט. "הגיע הזמן להתעסק במיתוס של לבנון והמחיר ששילמנו שם", אומר טיראן שמשחק את קוריס, חובש קרבי. "זה סרט אנטי מלחמתי על חבורה של ילדים שתקועים על אמצע הר. הם לא רואים את האויבים שלהם ובגלל זה הם נאחזים אחד בשני. זה מוליד את החברות ביניהם, שזה חוד החנית של הסרט".

     

    היו לך רגעים קשים על הסט?

     

    "הסרט מצריך אורך רוח וסבלנות די חריגים בגלל שיש פה הרבה סצינות גדולות ויש מסוקים וטנקים ואתה הופך להיות מעין פיון שמזיזים אותו ממקום למקום, וברגעים האלה צריך לשמור על הרבה מאוד סבלנות, ולהיות רגוע ולא להתעצבן. אני רגיל לשחק שלוש שעות 'המלט' ולהיות במרכז הבמה".

     

    אתה חושב שישוו את הסרט הזה ל"יוסי וג'אגר"?

     

    "אולי אחרי הסצינה שצילמנו בבניאס, סצינת פורקן ללא בגדים. לא, אבל באמת, לא חשתי בזה, במרכז הסרט עומדת החברות, משהו חסמב"הי כזה".

     

    ברקע צוות האפקטים המיוחדים נקלע למיני משבר כשמתברר שמחר צפויה להגיע קבוצה של חוגגי בר מצווה לקלעת נמרוד, והדבר האחרון שהם צריכים זה פיצוץ מול הפרצוף שלהם. בעוד הם מדסקסים פתרונות יצירתיים, כהן מגיע מותש לחלוטין לחדר האוכל המאולתר. הוא הגיע במטוס זעיר הישר מהצילומים של "השיר שלנו", והטיסה במטוס הקטן השאירה בו צלקות. "חברה שלי, נועה (לשעבר, לשמחת המעריצות - נ.ר), הזהירה אותי מלטוס בזה. רגע לפני שעליתי למטוס היא סיפרה לי שמטוס כזה התרסק בים לפני חודש".

     

    מה מיוחד בלירז, הדמות שאתה מגלם?

     

    "עיקר העניין בדמות היה להתמודד עם פחד. החיילים הם בשר תותחים בלי שהם יכולים לתקוף, והם מתחילים לשאול שאלות. זה פחד תהומי מול המוות, ולירז שאף פעם לא הרגיש שהוא מיוחד כי אף פעם לא אמרו לו את זה, לקח על עצמו משימה שהוא לא בטוח שהוא יכול לעמוד בה. הרגעים הכי קשים שהיו לי על הסט אלה התובנות העצובות שלירז מביא מעצמו, ודברים שמקבילים לאושרי, מקומות שהייתי בהם, תובנה כמו שאני לא מספיק טוב לעשות דברים, הפחד מלהיכשל".

     

    העבודה על הסרט לא התחילה בצורה חלקה. בעוד הקאסט עבד בתנאים לא תנאים, נאבק מול המעריצות של כהן שגדשו את המוצב וביקשו לקיים איתו מצוות פרו ורבו, מולי שפירא, מגיש התוכנית "בילוי נעים" בגלי צה"ל, טען בתוכניתו שבגלל שחלק מהשחקנים לא שירתו בצה"ל הם לא צריכים להשתתף בסרט על הצבא. כהן, שעשה שירות חלקי, לא מתרגש מהרעש. "אין דבר כזה פרסום רע. הדיבור הזה הוציא אותו קטן. קודם כל עשיתי צבא במשך שנה. אני לא מבין את המשוואה הזאת, בשביל לשחק זונה את לא צריכה להיות זונה. אני מספר סיפור, אני נתתי את כל כולי בשביל להתמקצע, וזו המצווה שלי, זה מה שאני עושה למען החברה, אני מנציח את הסיפור שלהם. אם היו מביאים שחקנים קרביים זה היה הופך לכתבה על הבופור".

     

    תורג'מן, שמשחק את תומר, לא עשה צבא, אבל מרגיש שפה נעשה סוג של תיקון. "הייתי חלק ממשהו שהוא יותר גדול מהקריירה שלי, וזו זכות גדולה, זה נכנס לי לחיים, במשך שעות ראיתי סרטים של חיילים, לא היה פרויקט שהצליח להיכנס אליי ככה ולסחוף אותי, הרגשתי חייל על אמת".

     

    בגלל שחלק מהחבורה לא החזיקה מעולם רובה, נשלחו הטירונים לסדנת גיבוש ולמידה על נשק, שכיבות סמיכה ומורשת הקרב. "המטרה של הסדנה היתה קודם כל להוציא את ההתלהבות מהנשק", מסביר כהן. "היינו צריכים אחד את השני בשביל לשרוד את התקופה הזאת. קמים ב-04:30 בבוקר, עושים פטרול, וכולם עייפים ולאף אחד אין זין בשביל זה, ישנו ביחד... התקלחנו".

     

    אתה ואיתי טיראן במיטה... המממ.

     

    "נשמע לך טוב, הא? האמת שכן, רק שלא היתה שום בחורה ברדיוס של 200 קילומטר".

     

    בהיעדר בחורות, הם למדו יותר מכל על הפרשות הגוף זה של זה. "אחרי יומיים כל הקאסט כבר הפסיק לדבר על משחק, וזה הפך לדיבורים בסגנון אמא שלי, אמא שלך", אומר תורג'מן. "אני ואושרי לא התקלחנו ולא הורדנו נעליים במשך שבוע כדי להיכנס לדמות. גם ככה היינו בסביבה מסריחה, ובגלל שלא היו נשים בקאסט היינו משוחררים יותר. וואחשים לגמרי".

     

    מה משך אותך בתסריט?

     

    "הסרט הוכיח לי שאני לא יודע לקרוא תסריט, כי כשקראתי אותו חשבתי איזה כיף יהיה, יהיו סצינות במים, אבל זה היה סיוט, המזג אוויר היה נוראי, כשהיה חם היינו צריכים להיות עם חרמונית, וכשהיה קר היינו צריכים להיכנס למים. אבל זה כמובן היה שווה את זה".

     

    ובל נשכח את עבודת האיפור שעשו עליך לקראת סצינות הפציעה שלך.

     

    "איפרו אותי במשך חמש שעות. זה היה סיוט מהגיהינום. אני קלאוסטרופובי והיפראקטיבי, וזה היה לי קשה. הדביקו לי סיליקון מיוחד ואי אפשר ללכת, קור כלבים והמדים שרופים. היה רגע שעישנתי סיגרייה וזה היה ממש הזוי. רק שתדעי שזה מאוד קשה לשחק מת, כי אתה הרי בהכרה מלאה וזה קשה לסרב לאינסטינקטים טבעיים של הגוף כמו לא לזוז, להישאר רפוי. אני תמיד שמח ועם אנרגיה, ופתאום לראות אותי ככה זה היה גם קשה לצוות".

     

    משבר ילדי המצווה נפתר כשהוחלט שבתמורה להתחבאותם במקום מסתור ברגע האש, הם יקבלו חתימות מהקאסט. השחקנים נכנסים אם כן לנגמ"ש, לצלם את הסצינה שבה הם צופים בפיצוץ. עוזרת הבמאי מבקשת ממני לזוז אחורה, כי אני מוציאה את צוות הצלמים מפוקוס. "לא כל יום מגיעה לכאן בחורה", היא אומרת, ואני מתרגשת מהמחמאה ההורסת. שעתיים אחר כך הם עוברים לרכב משוריין, לצלם את אחת הסצינות האחרונות בסרט, כשהחיילים מבינים שזה נגמר. דממה על הסט. "הסצינות היו כל כך מדויקות שכשהייתי תופס מרחק היו עוברים לי פלאשבקים מול העיניים", אומר אלטוניו, שמשחק את אושרי, החבר הכי טוב של לירז (כהן), שקופץ ללבנון לבקשת חברו. את עיקר שירותו הצבאי עשה אלטוניו בלבנון ושירת באותו מוצב עם צחי איטח ז"ל, החלל האחרון על אדמת לבנון. מבחינתו יש לסרט מסר חשוב ביותר. "עברתי דברים קשים אחרי השחרור - לילות ללא שינה, טלטולים, הצבא צריך לבדוק מה קורה עם החיילים אחרי השחרור ולא להסתפק בלתת להם מחזיק מפתחות ואיגרת ברכה".

     

    אתה חושב שהניסיון שלך תרם לך על הסט?

     

    "הרגשתי כמו האבא שלהם, רציתי שכולם ייצאו טוב בסרט, שיהיה להם טוב, הייתי אחראי על המורל הגבוה, כמו בשירות הצבאי שלי".

     

    ועכשיו עם תפקיד ב"השיר שלנו", אתה מרגיש שזה הזמן שלך?

     

    "אני כבר שש שנים וחצי בתחום. נכון שעכשיו זו תקופה טובה בקריירה שלי, אבל הזיכרון של אנשים קצר. זה עניין של אופנה. אני רק רוצה שיאהבו את מה שאני עושה, אני לא מתכוון לאבד את הראש".

     

    אמצע הלילה והגשם מבריח את כולם לחדר האוכל, ובעוד אני מחכה לסידר, טיראן מעלים את הטייפ שלי לבדוק את מידת הערנות שלי, וסתם כדי למתוח את עצביי הרגישים גם ככה. "אני במצב של רגרסייה", הוא מסביר. "אני מרגיש שחזרתי לימי התיכון, יש פה אווירה של השתטות, זה עוזר לשמור על מורל גבוה וזה חשוב עם התנאים הפיזיים והעייפות".

     

    סלחתי. סידר נכנס לחדר מחויך כהרגלו, וגם כשהחשמל כבה אני מרגישה שהוא ממשיך לחייך. "ככה זה כל ערב", הוא אומר באדישות. "את לא רואה איך אף אחד לא מתרגש מזה?".

     

    כפי שאף אחד לא מתרגש מהאוכל נוטף השמן שמגישים פה. אבל עזוב, בואו נדבר על "יוסי וג'אגר".

     

    "לא צריכה להיות השוואה. 'בופור' הוא סרט מלחמה, זה סיפור הישרדות, לא סיפור אהבה. אנחנו לא יודעים שום דבר על החיים האישיים של החיילים, ומעבר לזה ששני הסרטים התרחשו באותו מוצב ושקנולר משחק בהם, אין דמיון".

     

    הפריע לך העליהום שעשו לשחקנים על שלא שירתו בצבא?

     

    "אני רואה בזה יתרון, כי חלק מתפקיד של שחקן זה לגלם משהו שהוא לא. אם אין את התהליך הזה, זה לא מעשה אמנות, לכן זו לא בעיה, ואם כבר זה מחדד את האלמנטים הדרמטיים".

     

    למה דווקא אושרי כהן לוהק לתפקיד הראשי של מפקד המוצב?

     

    "עבדתי עם אושרי ב'מדורת השבט', והדמות שלו שם היא הלירז הצעיר בעיניי. במרכז הסיפור של לירז יש התמודדות עם פחד, התמודדות עם חוסר שיש לו, בעיית כריזמה ובעיית אומץ. ב'מדורת השבט' הוא עמד בצד בזמן שמישהו תקף מינית את אהובתו, וחמש שנים אחרי זה אנחנו פוגשים אותו בבופור, ושוב קורה לידו עוול עצום. אנשים מתים לידו והוא חסר אונים, ובסרט הזה יש לו את ההזדמנות לתקן את החידלון".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים