שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המדריך לאקטיביסטית המתחילה*
    האם גם אתם קמים לפעמים בבוקר ומרגישים כרובוטים במכונה תאגידית ענקית? יש אנשים שלא מוכנים לקחת חלק במשחק, לוחמי צדק שאכפת להם מזכויות האדם והסביבה, מהחיות וגם מהתזונה והבריאות של כולנו. היכרות עם תרבות הנגד בישראל

    * הכותרת נכתבה בלשון נקבה, אך היא מתייחסת לבני כל המינים

     

    "ושוב אני יושב באוטובוס. השעה שבע וחצי בבוקר, קו 32. כמו משותק יושב אני כך ורואה את הפרצופים השלווים והרגועים. שוב תוקפת אותי התחושה הזאת של זרות. לשם מה כל זה? מדוע עודני משתף פעולה? עד מתי? מכונה אחת שולטת בי. גועל מצטבר בחזי. נוסעים אל מקום העבודה באין עוצר. "בוקר טוב בהמת עבודה!" באלימות קרעו אותי מן השינה, ללא התנגדות בולעת אותי מכונת היומיום" (מתוך "בולו בולו", חזון אנרכיסטי מאת הסופר השוויצרי P.M).

     

    הבוקר הגיע. בעוד כמה דקות תישאבו אל מכונת היומיום. אתם עומדים מול הארון ומנסים להחליט מה ללבוש. אתם מוציאים את חולצת הטי האהובה עליכם, לובשים אותה והולכים למטבח לשתות קפה. אולי היום תעצרו ותחשבו לרגע מהיכן הגיעה החולצה שלכם? פועל סיני תפר אותה וקיבל עבור העבודה משכורת רעב. ומי עשה רווח גדול על הקפה שאתם שותים? סביר להניח שמנהלים שיושבים בתאגיד ענקי וממוזג ולא החקלאי שהזיע בשמש הקופחת. ומה על אוויר הבוקר המזוהם שאנחנו נושמים? והפרסומות ששוטפות את המוח? ואיך בדיוק מהנדסים לנו את האוכל שאנחנו אוכלים? מי קובע מה ילמדו את הילדים שלנו בבית הספר? ולמה בכלל צריך ללבוש ולאכול חיות?

     

    יש אנשים שהשאלות האלו הן חלק מסדר היום הקבוע שלהם. הם נפגשים, מחליפים דעות, מתארגנים להפגנות ומוציאים חומר הסברה. האנרכיסטים בישראל 2006 הם לאו דווקא חבורת לובשי שחורים מלאי זעם כנדרש מהסטיגמה, אלא יותר קהילה של אקטיביסטים שרוצים להאיר מקומות חשוכים בתודעה ואולי אף לעורר את המיינסטרים המנומנם. הם פועלים בעמותת "פעולה ירוקה", נפגשים בפסטיבל האקטיביזם שהתקיים בארץ בארבע השנים האחרונות, מחליפים דעות באתר האינטרנט "אינדימדיה" ובאתרים נוספים, מגיעים ל"סלון מזל" התל אביבי ול"דילה" בירושלים.

     

    סחר הוגן במקום סחר חופשי

     

    אבי לוי, 42, מנכ"ל "פעולה ירוקה", לא אוהב את המילה אנרכיסט. "אני נגד מותגים. כמו שאני לא אוהב את המותגים 'נייקי' ו'מקדונלדס', אני גם לא אוהב את המותג 'אנרכיסט'. לרוב מותגים הם ריקים מתוכן. מצד שני, אני אוהב את כל האנשים שקוראים לעצמם אנרכיסטים", הוא מחייך.

     

    "פעולה ירוקה" הוקמה בשנת 1994 על-ידי קבוצת סטודנטים שהביאה מארצות הברית תפיסת עולם אקטיביסטית: נגד תאגידי ענק, בעד זכויות בעלי חיים ודאגה לסביבה. "בארץ התווספה לכך כמובן גם התנגדות לכיבוש", אומר לוי. ב"פעולה ירוקה" מנסים לפעול בעיקר דרך מערכת המשפט.

     

    בין שאר הדברים, מוטרד אבי לוי מהשתלטות הפרסום על המרחב הציבורי. "בכל מקום שאתה מסתכל יש פרסומות. זה אונס של התודעה, ואנשים לא מודעים לזה. לפני שלוש שנים בערך התחלנו להתנגד לזה בדרכים שונות. יש לנו תביעה נגד מסכי פרסום חוצות. תביעה אחרת שאנחנו מכינים, בשיתוף עורכי הדין של

    "הקליניקה לצדק חברתי" מאוניברסיטת תל אביב, היא נגד השלטים בנתיבי איילון. החוק אומר שאסור להציב שלטים בסמוך לדרך בינעירונית. מובן שהטענות הן גם ציבוריות: שימוש לא הולם במרחב הציבורי לצורך עשיית רווחים. במקביל אנחנו עובדים עם סטודנטים של 'שנקר' על קמפיין נגד פרסום".

     

    בנוסף יזמה "פעולה ירוקה" את פרויקט "סחר הוגן" (Fair Trade), הנאמן להשקפת העולם לפיה בשיטה הרווחת בעולם של סחר חופשי, נפגע המגזר היצרני מפני שכל האמצעים כשרים להשגת רווחים. שיטת הסחר ההוגן מגינה על המגזר היצרני על-ידי מסחר המתקיים ללא תיווך של תאגיד בעל מטרות רווח. לכן, ב"פעולה ירוקה" משווקים קפה מקואופרטיב אינדיאני ושמן זית המיוצר בכפרים פלסטיניים. "הפעילות החקלאית בכפרים האלה נפגעה בעקבות הקמת גדר ההפרדה", מציין לוי.

     


    "ליישם אידיאולוגיה בצריכה". הפגנה של "פעולה ירוקה" (צילום: רוני שיצר)

     

     

    מזון אורגני במקום הנדסה גנטית

     

    נושא אחר ש"פעולה ירוקה" מנסה להביא אל המודעות הוא מזון מהונדס גנטית. "מה שמפחיד אותי בעניין הזה הוא שכל-כך מתאמצים להסתיר ממני את מה שיש באוכל", אומר לוי. "למה משרד הבריאות מעכב את תהליך סימון המזון?". גם כאן מנסה "פעולה ירוקה" להתמודד במישור המשפטי. "רוב האנשים בעולם מאמינים שלרשויות, לגוף שמנהל את החיים ברמה החוקית, יש יכולת לפקח על מוצרים, בעוד שאין להן", טוען לוי. "ראינו את קצה קצהו של העניין בסיפור של 'רמדיה'. ההשפעה שיש לגופים מסחריים על הרשויות גדולה כל-כך, שהפיקוח הופך ריק מתוכן ותהליך ההפרטה מפקיר את כולנו לאינטרסים כלכליים, בלי שיש מי שמפקח ויעשה רגולציה".

     

    לוי סבור שאפשר למחות נגד המצב בעזרת צרכנות מודעת. "בעולם המודרני אתה הרבה פחות אזרח והרבה יותר צרכן. במקום שבו כל כך הרבה חלקים של המדינה מופרטים, היכולת שלך כאזרח קטנה. מצד שני, היכולת שלך להשפיע כצרכן גדלה". המהפכה יכולה להתחיל בעגלת הקניות. "להיות צרכן לא רק על בסיס מחיר, אלא לקחת אידאולוגיה וליישם אותה בצריכה שלך. לקנות בחנות קטנה

    במקום ברשת, לקנות מוצר מקומי במקום מוצר מיובא מחו"ל, שלא לדבר על מוצרים שנוסו על בעלי חיים. לקנות במזומן ולא בכרטיס אשראי, להעדיף מוצרים לא ארוזים על-פני מוצרים ארוזים המזהמים את העולם. כל בחירה כזאת היא משמעותית. מי שלא רוצה להפגין, שיתחיל ברמה הצרכנית".

     

    על-כן הקימה "פעולה ירוקה" קואופרטיב צרכנים אורגני. "קונים ישירות מחקלאים, מתוך תפיסה משולבת של להוזיל את הירקות ולתמוך בחקלאים קטנים, ובגלל העובדה שגידול אורגני פחות מזהם את הסביבה", מסביר לוי.

     

    בנוסף, בארבע השנים האחרונות מפיק הארגון את פסטיבל האקטיביזם. "המטרה הייתה לגבש קהילה של אקטיביסטים מארגונים שונים. לפסטיבל האחרון הגיעו 3,500 איש בחתך גילים רחב מאוד. יותר צעירים, אבל גם משפחות ומבוגרים. זו קהילה של הרבה אנשים במעגלים מתרחבים".

     

    אחוות עמים במקום גדר

     

    למעגל המתרחב הזה שייכת גם קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", הפועלת כבר קרוב לשלוש שנים. קובי סניץ, 34, אחד הפעילים בקבוצה, אומר שהיא תרמה למודעות בנושא. "רוב הישראלים מבינים היום למה יש גם צדדים רעים לגדר ואיך התוואי שלה מחלק את פלסטין לחלקים שיישארו גם בעתיד בפועל תחת שליטה ישראלית. ההתארגנות מונה עשרות פעילים ולהפגנות מגיעים מאות. אנחנו מפגינים לפחות פעם בשבוע בבילעין".

     

    סניץ הוא גם עורך ב"אינדימדיה ישראל", אתר אינטרנט שנועד להיות כלי תקשורת עצמאי. התוכן והניהול של האתר פתוחים לקהל הרחב והוא אינו נשלט על-ידי בעלים פרטיים. הקונספט של "אינדימדיה" צמח בארה"ב בסוף שנות ה-90 במהלך ההפגנות שהתקיימו בעיר סיאטל נגד הגלובליזציה וארגון הסחר העולמי. לפני כשלוש שנים פשטה המשטרה על משרדי "אינדימדיה ישראל" והחרימה ציוד ומחשבים, לאחר שבאתר פורסמה תמונה של היטלר מנשק את שרון. "את התמונה העלה גולש ברזילאי, בגלל שהאתר פתוח להעלאת תכנים ולא מצונזר", מסביר סניץ. "קיבלנו מכה קשה ומאז אנחנו בונים את עצמנו מחדש".

     


    "מנסים לתת ביטוי לכמה שיותר תכנים". סלון מזל (צילום: צביקה טישלר)

     

     

    תרבות חברתית במקום תרבות קניונים

     

    סלון מזל הוא מקום המפגש העיקרי לאנרכיסטים ואקטיביסטים תל אביבים. הסלון הוקם לפני כארבע שנים, ומשמש כמעין מרכז קהילתי שמטרתו הפצת מידע לשינוי חברתי. במקום יש ספרייה לעיון ולהשאלה וחנות ספרים, מתקיימות בו הרצאות וסדנאות בנושאי תרבות צריכה, אקולוגיה, זכויות בעלי חיים וזכויות אדם בישראל ובשטחים. "אנחנו מוכרים מוצרים של סחר הוגן", אומרת רוסנה ברגהוף, 28, אחראית האדמיניסטרציה בסלון. "יש לנו גלריה קטנה שנותנת ביטוי לאמנות פוליטית ולשינוי חברתי ובר טבעוני. אנחנו לא מארגנים הפגנות, אבל הסלון מהווה מקום מפגש לקבוצות מפגינות".

     

    הסלון נתמך בעבר על-ידי קרן "שוקראן" התומכת בפרויקטים חברתיים, וכעת מחפשים אנשיו תמיכה כספית ממקורות אחרים. "אנחנו מנסים לתת ביטוי לכמה שיותר תכנים בנושא, כדי להגיע לחתך רחב של אוכלוסייה", מסבירה ברגהוף. "אנשים חייבים להפסיק להאמין למה שמוכרים להם בפרסומות, שאם נדבר בסלולרי לא נרגיש לבד ואם נקנה דברים זה יביא לנו אושר. אנשים חייבים לצאת מהמעגל של תרבות הבילוי בקניון. הם לא מבינים שאם נמשיך לחיות בבזבוז משאבים כזה, המין האנושי לא יוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן".

     

    ואילו בירושלים הוקם לפני כשנתיים "דילה", מרכז מידע ותרבות לחשיבה ביקורתית ואמנות עצמאית. רוני שנדר, 27, מנהלת את המקום עם אשרף אבו-מוך, 30. "'דילה' זה די לגזרות הכלכליות, די לכיבוש, כל אחת והדילה שלה", מסבירה שנדר. במקום מתקיימות הרצאות, הקרנות סרטים והופעות. "אנחנו עוסקים יותר בכיבוש בגלל העובדה שזה חלק מחיי היומיום בירושלים, אבל לא רק - גם זכויות נשים ונושאי סביבה, כלכלה אחרת, נושאים חברתיים וחינוך אחר".

     

    סקווט במקום דירה שכורה

     

    רוסנה ברגהוף מ"סלון מזל" גרה בעבר בבית-פלישה (squat) מתוך השקפת העולם הרווחת בקרב אנרכיסטים, ושאותה היא שמחה להסביר: "אין צדק בכך שיש בתים נטושים בעולם, ובמקביל חיים אנשים שאין להם איפה לגור. לפני כמה שנים העדפתי להשקיע את רוב הזמן שלי בזכויות בעלי-חיים ולא לעבוד עבור שכר דירה. גרתי שם עם עוד חמישה אנשים".

     

    כיום פועל סקווט כזה בשכונת פלורנטין בתל אביב. לבניין שהיה פעם מקווה ציבורי פלשה לפני כשנה קבוצת אנרכיסטים, ששיפצו אותו ועברו להתגורר בו. "מגורים צריכים להיות דבר אלמנטרי", אומרת ענת (השם שונה. השם המלא שמור במערכת), 20, המתגוררת בסקווט. "אנשים קורעים את עצמם בעבודה כדי

    שתהיה להם קורת גג, במקום לפתח את עצמם ולדאוג לסביבה. במקרה שלנו היה הבניין נטוש 15 שנה והפך למפגע סביבתי עם מזרקים של נרקומנים ופסולת תעשייתית. אנחנו שיפצנו את הבניין מרמת הניקיון עד רמת התשתית".

     

    ענת שמחה לפרט את חזונם של דיירי הבניין, להפוך את המקום ל"אלטרנטיבה לתרבות, כמו בכל הסקווטים בעולם. מקום עם גלריה, החלפת אינפורמציה והופעות". בינתיים משמש הסקווט מקום להעברת שיעורי עזר לילדי השכונה בחסות הארגון "מהפך", התאגדות של סטודנטים שתומכים בחינוך ילדי פלורנטין. לפני כמה חודשים קיבלו דיירי הבניין צו פינוי מבית המשפט, וכעת הם נמצאים בדיונים משפטיים עם בעלי הרכוש בנושא שהותם במקום.

     

    קדמה מוסרית במקום שדות קרב

     

    על הקירות בבר הטבעוני של "סלון מזל" תמצאו מזון למחשבה. תמונה של לב טולסטוי ומתחתיה ציטוט מכתביו: "כל עוד יהיו בתי מטבחיים, יהיו גם שדות קרב". גם דבריהם של יצחק בשביס זינגר וליאונרדו דה וינצ'י מרחיבים את דעתו של שותה המיצים. "גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות ביחסה לבעלי החיים", מצוטט מהטמה גנדי.

     

    "השינוי התרבותי חייב להיעשות מהשורש, באורח החיים היומיומי", אומרת רוסנה ברגהוף. אל השולחן מוגשת ארוחת מלכים טבעונית בשמונה שקלים: זיתים של "סחר הוגן", לחם מקמח מלא, סלט ירקות וטחינה ביתית. איכשהו, הזיתים ההוגנים האלה הם הרבה יותר טעימים.

     

    "תחנה. לרדת. החלום נגמר. סופי שבוע, חופשות, אשליות ופנטזיות של בריחה מגיעים תמיד אל סופם, ואנו שוב יושבים באוטובוס. מכונת היומיום חוגגת את נצחונה עלינו. אנחנו בסך-הכל רק עוד גלגלי שיניים נרצעים, דייקנים וממושמעים במנגנון שלה. והמכונה עצמה מרחפת על פי התהום" (מתוך הספר "בולו בולו")

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: צביקה טישלר
    "אנשים חייבים לצאת מהמעגל של תרבות הבילוי בקניון". סלון מזל
    צילום: צביקה טישלר
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים